פתח תקוה בקעת אונו 15.12.23

"אנחנו לוקחים את הזרע, והם חוזרים לקרב" זוגות רבים שעברו הפרייה חוץ גופית במרכז הרפואי ביליניסון חבים את ההצלחה לד"ר קטי שלוש, אחת המומחיות הבולטות עכשיו היא ‰ בתחום בישראל מספרת על ההפריות בזמן מלחמה ("הבעל מגיע מתוך שדה הקרב") על הלחץ הנפשי ("הטראומה ‰ לא מנעה ממאות נשים להיכנס ועל שאיבת זרע ‰ להיריון") מחיילים שנהרגו ("יש נופלים רבים בחתך אוכלוסיה שאמורה להביא "אני רואה בזה ‰ ילדים לעולם") סוג של ניצני חיים בזמן שיש כאלו שרוצים לגדוע אותם", היא אומרת המומחית להפריה חוץ גופית על ההליך בזמן "חרבות ברזל":

הזרע נשאר "כשחייל נהרג, שעות ובמקרי קיצון עד 36 חי בגופו עד שעות. זה חלון הזמן שמאפשר לעשות 87 שאיבה ולהקפיא את הזרע. אני מתארת את זה באופן רפואי 'קר' אבל ברור שברקע התיאור הטכני הזה עומדות משפחות ומק־ רים שהם קורעי לב, של בכי, גם של הצוות, של כולם, אלו מקרים מורכבים, דווקא עולם הפריון, שנחשב לעולם האופטימי והוורוד בתחום הרפואה, מקבל נופך טראגי במדינת ישראל בזמן מלחמה". ד"ר קטי שלוש מהרצליה נחשבת לאחת המומחיות בישראל לעולם הפריון וההפריה החוץ גופית, ובעלת שם בינלאומי במחקרים שביצעה בתחום. הרזומה שלה מרשים, המ־ קרים המרגשים בהם היא טיפלה עד כה עלו לכותרת, אבל גם היא, כמו כולנו, נדרשה בעקבות המלחמה לסיטואציות מורכבות ומאתגרות. בראיון ראשון מסוגו היא מספרת על המקרים המרגשים שחוותה בקריירה, על ההפריות שנדרשות להתבצע כשהבעל במילואים וגם על המקרה הטראגי של זוג הורים שהשתמשו בזרעו של בנם היחיד, חייל שנפל בקרב, כדי להיות סבא וסבתא ("בסוף נולדו תאומים"). אין ספק שמצב המלחמה שישראל נקלעה אליו מהשבעה באוקטובר והגיוס הנרחב של חיילי מילואים מאלץ את הבעלים לעמוד בלוחות זמנים מדויקים, ולהגיע, גם אם זה מתוך שדה הקרב, כדי שההפריה תתבצע: "אני מבצעת בימים אלו כשני טיפולים כאלו בשבוע. לשמחתי הצבא מתחשב ומ־ עניק שחרור של כמה שעות לגברים שנמ־ צאים בחזית כדי להגיע. יש חלון זמן די קצר שעות מרגע שאיבת הביצית ועד 36 של להפריה עם זרע. החיילים מגיעים למרפאה אצלנו, עם הנשקים ועם פנים עייפות שראו הרבה. אנחנו לוקחים את הזרע, והם חוזרים לקרבות ואפילו מתנצלים שבזמן שיחדירו את ההפריה לרחם, שזה למעשה תחילת ההריון, הם לא יוכלו להיות נוכחים". הלחץ הנפשי בזמן מלחמה עלול להשפיע על התהליך? "לחץ קיצוני יכול להביא לבעיות בהפ־ ריה, אבל במדינת ישראל למדנו ככל הנ־ ראה להיות בלחץ תמידי, ולכן לא רואים שזה משפיע. זה מה שמוכיח שאנחנו עם חזק ואיתן מאוד מכל הבחינות, זאת למ־ רות שכולנו כרגע בטראומה שנמשכת כבר למעלה מחודשיים. הטראומה הזו לא מנעה ממאות נשים בישראל להיכנס להיריון במלחמה באמצעות הפריה חוץ גופית. אני רואה בזה סוג של ניצני חיים בזמן שיש כאלו שרוצים לגדוע אותם". יש מקרים שמדובר ב"ניצני חיים" אחרי שהחייל נהרג ואני מתכוול לשאיבת זרע מחייל שנהרג. "כן, זה לא דבר חדש במדינת ישראל, וזה לא התחדש במלחמה הזו. השוני הוא בכמות חלון הזמן מדויק ("הצבא מתחשב")

"יש חלון זמן קצר 36 של שעות מרגע שאיבת הביצית ועד

הנופלים הגדולה שכולם בחתך האוכלוסיה שאמורה להביא ילדים לעולם. משרד הב־ ריאות מקל היום על בקשות להקפאת זרע של חיילים. ברגע שישנה בקשה, מבצעים אותה בבתי החולים וגם במקרים שאליהם נחשפתי, זה אכן נעשה. בעבר גם השאיבה הייתה נדרשת לביורוקרטיה משפטית, כרגע השאיבה היא ללא צורך בביורוקרטיה, התסבוכת המשפטית מתחילה כשרוצים לממש את השאיבה הזו. (ראה מסגרת) "מבחינת הנתונים היבשים רוב אלו שאכן ביקשו לבצע הקפאת זרע, בסופו של דבר לא משתמשים בזה. אי אפשר להיכנס לשי־ קולים כאלו נוראיים, זה אינדבידואלי לכל משפחה ולכאב שלה. מה גם שזה לא כל כך פשוט מבחינה משפטית לממש הבאת ילד לעולם". טכנית, איך זה אמור להתבצע? "לאחר שהוגשה בקשה, להבנתי הוגשו בקשות כאלו עד כה, שואבים 40 ואושרו כ־ 24 את זרעו של החייל במסגרת זמן של בין שעות מקסימום. אומנם יש 36 שעות ל מקרי קיצון, כך התברר לי מקולוגות, שמ־ שעות, 87 צאו זרע חי בגופו של חייל אחרי אבל זה נדיר. בניגוד לביציות קפואות (שה־ סיכויים להיכנס בעזרתן להיריון נמוכים יותר בהשוואה לביציות טריות), בין זרע קפוא לזרע טרי אין כל הבדל לרעה. אם כבר, בזכות תהליך ההשבחה שמבצעים, לא נכנס כרגע לפרוצדורה הזו, הסיכויים רק עולים. אחת הסיבות לכך היא שככל שהתא קטן יותר, הסיכוי שהוא ייהרס בהקפאה קטן יותר (והזרע משמעותית קטן יותר מהבי־ צית). הזרע יכול להישמר עשרות שנים". היו מקרים כאלו? "בישראל היו מספר מקרים שאכן מימשו את זה, אחד מהם, הוא מקרה מאוד מרגש שאליו נחשפתי בהיותי מנהלת בנק הזרע והפריון ברמב"ם. זוג הורים שלהם היה בן יחיד, חייל שנהרג בקרב. הם הקפיאו את זרעו, ובית המשפט אישר להם להשתמש בו לצטרך הפריה חוץ גופית (חשוב להבין שאם מדובר בבן יחיד יש הרבה יותר סיכוי לאישור הבקשה). בתהליך היתה מעורבת אישה מקסימה, שרצתה להיות אמא. היא הסכימה לקבל את הזרע, והקשר בינה לבין שני ההורים היה פשוט מדהים. בסופו של דבר נולדו תאומים מקסימים שהיא מגדלת אותם, ויש להם גם סבא וסבתא מאושרים. בנם החייל ממשיך לחיות בשני פרחים יפים כאלו, אלו סיטואציות שיכולות לקרות רק בארץ". הבחירה בתחום הרפואה ("רציתי להיות מהנדסת חלל) ) נולדה במוסקבה, שם 48 ד"ר שלוש ( למדה רפואה יחד עם אחותה היחידה ("היא היום רופאה בגרמניה"). היא הגיעה לארץ , סיימה את ההתמחות במיילדות 23 בגיל וגניקולוגיה בקריה הרפואית רמב"ם בחי־ פה ולאחר סיום ההתמחות עבדה במשך כשלוש שנים כרופאה בכירה ביחדת ההפ־

להפריה עם זרע. כשהבעלים חוזרים לחזית, הם מתנצלים שבזמן שיחדירו את ההפריה לרחם, שזה למעשה תחילת ההריון, הם לא יוכלו להיות נוכחים" "אמא שלי התעקשה שאחותי ואני נלמד רפואה. אני בחרתי להתמחות בחלק האופטימי של תחום הרפואה. לעזור לנשים הסובלות מבעיות פיריון היא היא אחת מהמטרות החשובות בחיי"

אשר אטדגי // צילום: אביגיל עוזי

פתח תקווה, בקעת אונו : צילום | : אביגיל עוזי, כולנו בדודא לזוגיות צילום | ד"ר קטי שלוש : עיריית פתח תקוה צילום | , מיגונית shutterstock

אורית קוסטנטינו עורכת גרפית ראשית: סיגל בר־קובץ / עורכת: יועצי פרסום: ענת אליעז / מנהלת עיתון: רונית עג'מי / רכזת מערכת: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / עיצוב: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול: אילנה לוי / יועצי לוח: שולי פרץ, אילנה לוי /

8

15.12.2023 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו