פתח תקוה בקעת אונו 19.01.24

"אין לי טבעת על היד, אבל יש לי הרבה צורך בתמיכה קרובה". ניצן בשרטי עם הראל איתח ז"ל

"מסגרתי אותו מיד". המכתב האחרון של הראל על עיתון פלסטיני

בסורוקה. באותו הרגע אבא שלי התארגן וטסנו לשם, הגעתי לשם ראשונה". איך עברו הימים בבית החולים? "זה היה מורט עצבים, הוא לא היה בהכרה, פצוע אנוש, וביום שבת אמרו לנו שאין באמת סיכוי, עד שהגיע אחד הרופאים ואמר שיש אופציה של החייאה מלאכותית, וחיברו אותו לאקמו כפול, שמדמה את פעולת הריאות, וזה השאיר לנו אותו בחיים, אבל כל הזמן היה ברור שלרופאים קשה לייצב את מצבו". "באותם רגעים אני בעיקר חזקה בש־ בילו, ובכלל לא מאמינה שאני נמצאת בתוך הסיוט הזה. העברתי שמונה ימים בטיפול נמרץ על הרצפה עם המשפחה שלו ואפילו התחלתי להתפלל, למרות שמעולם לא התפללתי. כולם התפללו על הראל, זה היה קשה. בכל בוקר קמתי ולא האמנתי שקמתי למציאות הזו". הסוף: "מעבר לכאב פיזי" כשבוע לאחר שאושפז, ולאחר שעבר טיפולים וניתוחים רבים, לא הצליח גופו של איתח ז"ל לשרוד את הפציעה הקשה והוא נפטר. בשרטי עדיין מתקשה לעכל את הב־ שורה. "אני מרגישה שקיבלתי כאפה, שום דבר לא מעניין אותי כרגע, זה מוזר, הפכתי לאדישה, הלב שלי על דופק מהיר, יש ימים שאין לי אוויר. זה הדבר הכי קשה שקרה לי בחיים. את הרגע שבו התעוררתי לצרחות, שבו הבנו

שהוא עומד למות, לא אשכח לעולם. זה לא מרגיש אמיתי, הלב כואב לי ממש, פיזית אין אוויר, הבטן כואבת". את בחורה צעירה, ואיבדת את אהבת חייך, איך את מתמודדת? "זה לא פשוט, זה מעבר לכאב פיזי, אני מבינה שהאהבה שלי הלכה, אהבת בן זוג, חבר לחיים, זה משהו שהלב בוחר, הנש־ מה, לא באמת אתה. "ידענו, כמו כל זוג, את הסודות הכי גדולים אחד של השני, דיברנו על דב־ רים, תכננו עניינים, זה פשוט לאבד את מי שהלב שלך בחר, תלשו לי את הלב מהמקום". צעירות רבות שלא היו נשואות או מאורסות איבדו בני זוג במלחמה. מה עמדתך בנושא המורכב של מעמד חב־ רות הנופלים? "אני חושבת שחייבת להיות הכרה כל־ שהי, כי גם אנחנו זקוקות לתמיכה. אמנם אין לי טבעת על היד, אבל יש לי הרבה צורך בתמיכה קרובה, ובנות זוג, ברור לכולם, זה הדבר הכי קרוב. זה לא פשוט, לפעמים זה גורם לך להרגיש כאילו את בצד איפשהו בסיפור הזה". "עם זאת ייאמר לזכותם של קציני הנפגעים של צה"ל שנתנו לי תשומת לב, ואנשי עמותת 'הותיר אחריו חברה', עמותה שחבריה עוסקים בדיוק בנושא הזה, יצרו איתי קשר והצמידו לי חברה ותיקה שאיבדה בן זוג, ויש שם תהליך שאפשר להתחבר אליו, זה בהחלט מחזק". ומה הכי חשוב לך שיזכרו מהראל? "שהוא היה נחוש להפוך את העולם

עתיים בערך", היא נזכרת. "למרות שזה לא היה ארוך, הערכתי את זה ממש, שגם בשיא הלחימה, כמפקד, הוא ידע לפנות כמה שעות כדי לראות אותי". המכתב: על עיתון פלסטיני את הבשורה על כך שהראל נפגע קי־ בלה בשרטי בביתה: "זה היה ביום שישי, הייתי בבית, וכמה שעות לפני התעו־ ררתי וקיבלתי הודעה ממישהו בשם יעקב, שסיפר לי שהוא היה בלחימה עם הצוות של הראל, ושהוא השאיר לי אצלו מכתב". "הבחור הזה גר בבית שמש, אז נסעתי אליו, זה היה בשתיים בצהריים בערך, אספתי את המכתב שהיה בעצם משהו שהראל רשם לי על פיסת עיתון פלס־ טיני. הוא כתב שאין לו קליטה שם ולא הספיק ממש לכתוב כי החייל שהעביר לי את המכתב היה חייב ללכת. אבל לראות את כתב ידו ומילות האהבה שלו היה המון. הייתי בעננים ואפילו מסגרתי את המכתב. כל כך שמחתי שקיבלתי אות חיים כל כך אותנטי מהראל". כמה שעות לאחר שקיבלה את סימן החיים המרגש מאהוב ליבה, הגיע הטל־ פון ממנו חששה. "בסביבות שש בערב אמא שלו התק־ שרה אליי ושאלה אם ידוע לי אם מישהו מהצוות של הראל נפגע", מספרת בשר־ טי, "ולא עברו שלוש דקות והיא התקש־ רה שוב ואמרה שהראל פצוע קשה והוא

למקום טוב יותר. היה בו ביטחון להשיג מה שהוא רוצה, הוא היה באמצע חאן יונס והוא הוביל את החיילים שלו שהלכו אח־ ריו בעיניים עצומות. "היה לו טוב לב מדהים. פעם אחת ישב־ נו במסעדה והוא נתן שטר של מאה שק־ לים למנקה, כי הרגיש שמצבו לא טוב, וגם לחיילים שלו, ולמשפחה שלו, ולי כמובן, היה חשוב לו לעזור במה שצריך. הוא גם לא פחד מכלום, זה היה הבנאדם להילחם איתו, ללכת אחריו, לחיות איתו את החיים, והוא תמיד אמר לי לא לפחד לקחת סיכונים מחושבים". "הלוואי שכל אחד מאיתנו יחשוב על האנשים הנפלאים האלה שנהרגו כדי שאנחנו נחיה כאן בשקט, ויעשה, למענם ולזכרם, דבר אחד טוב". ¿

"הראל לא פחד מכלום. זה היה הבנאדם להילחם איתו, ללכת אחריו, לחיות איתו את החיים"

23

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 19.1.2024