פתח תקוה בקעת אונו 27.09.24

תרבות

/ מירית גולן /

/ספר /

"הספר משקף הרבה טוב אבל הוא לא מתעלם מהקושי והוא תורם לתחושה שאנחנו לא לבד ויש עוד המון אנשים שמרגישים כמונו"

הילה מותנה. "איך | " אני רואה את הטוב צילום: ניר וידלץ

מותנה, אשת מילואימניק נגה הילה ימים, 260 באוקטובר 7 ששירת מאז ה־ השיקה לאחרונה את ספר ההעצמה לילדים 'אמא עד מתי?'. הספר מספק כלים להתמו־ דד עם התחושות שעולות גם בילדים וגם בהורים, בשל המצב המלחמתי. ) כתבה 3,8,10( כאמא לשלושה ילדים ) את הספר מנקודת מבטה 38( הילה מותנה של בתה יהלי שהיתה בת שבע בראשית המלחמה והתמודדה כמו ילדי מילואמניקים רבים ובכלל, עם תחושות של אי ודאות, פחד, כעס, געגוע ופרידה ממושכת מאבא. השאלות והתשובות "אני נשואה ללירון, מדריכת הורים, יוע־ צת זוגית ומשתמשת בעבודתי בכלים טי־ ומיינדפולנס. בשנה nlp , cbt פולים כמו האחרונה הפכתי לאשת מילואימניק, כך שיצא שכמעט ולא התראינו השנה. הוא היה בצפון וגם בעזה ובעיקר לא היה בבית. שבוע אחרי פרוץ המלחמה החלטתי לעצור ולהתבונן על השבוע הסוער שעברנו כדי להחזיר לעצמי תחושה של שליטה על מה שקורה. הילדים לא היו בבית הספר, אני הייתי בלי עבודה, לא דיברתי עם בעלי שבוע. יהלי כל הזמן שאלה, 'אמא, מתי זה נגמר, מתי אבא חוזר?'. היה כאוס ואני הייתי מתוסכלת כי לא הייתה לי תשובה. השאלה הזו הייתה מאוד נוכחת בבית ומנ־ גד לקושי של השבוע הראשון, הוא היה גם גדוש בעשייה". לדבריה במקביל לטלטלה שעברה בשבת השחורה, העוגן שניתן למשפחות המי־ לואים נכנס לתמונה: הגיעו מתנדבים לסייע למשפחות וגופים שונים נרתמו לחבק את המשפחות. נפתחה גם קהילת נשות מילואימניקים, שארגנה עבור הנ־ שים וילדיהן מגוון רחב של מפגשים, פי־ נוקים ופעילויות. "הרגשנו שרואים אותנו, שאנחנו לא לבד, זה מאד חיזק. במקביל, נכנסתי לקבוצת ווטסאפ של מפונים, ביחד עם מתווך של דירה סמוכה לנו שהיתה

כאב, געגוע, פחד ובדידות. שיקפתי מה אני עוברת בשפה פשוטה לרבות מה עובר על הזוגיות, מתוך המקום שלי כמטפלת זו־ גית", הסבירה. המלחמה הוציאה את פרץ היצירתיות הזה ממך? "לא. אני תמיד כתבתי. מאז שאני זו־ כרת את עצמי וכבר בגיל עשר כתבתי שירים. הכתיבה אצלי היא מקום מרפא, כלי תרפויטי להתמודד עם הרגשות שלי, עם החיים שלי. אני ילדה להורים גרושים ועברתי הרבה מערכות יחסים מורכבות במשפחה שלי והכתיבה תמיד עזרה לי לה־ תמודד, הוציאה ממני החוצה את מה שעבר עליי. בשונה מאז, עכשיו יש לי גם כלים מקצועיים, עוד משהו להוציא החוצה ולתת לעולם. זו כתיבה עם נתינה ותרומה לא־ חרים. זה שדרג את מהות הריפוי לא רק נושא משפחות המילואימניקים מעסיק אותה לא מעט ובנוסף לספרים שכת־ בה, בנתה גם תוכנית עיבוד לילדי המי־ לואימניקים שהיא מקווה שמשרד החינוך יאמץ לחיקו: "חשוב לי להעלות את המו־ דעות במשרד החינוך להכרה בילדי המי־ לואימינקים. משרד החינוך חייב להבין שיש ילדים שבתוך הילקוט שלהם השנה יש גם חרדות, פחדים ורגרסיה. ילדים קט־ נים, וגם כאלה שלפני גיוס, זקוקים לקבל שיחות מהמורים והגננות. אלו ילדים שלא ראו את אביהם כמעט שנה וחייב להיות חיבור בין העורף למערכת החינוך", היא אומרת. "אני הרמתי את הכפפה בזה שאני רוצה לצעוק את זה. התוכנית שבניתי היא בעקבות הספר, בו כל פרק הוא כלי, כשאני אנחה את המורים איך מתחברים לעוצמות כי זה ספר העצמה לילדים אבל גם למבו־ גרים. הרבה הורים לא יודעים איך לדבר עם ילדיהם על הנושא הזה ומטרתו לעודד שיח רגשי עם הילדים. זה מעין כלי תיווך. זה שהוא מדבר בשפה ילדית, הופך את זה נגיש יותר לילדים וכל אחד נפתח לספר על החוויה שלו". את התוכנית שלה ומערכי השיעורים בנושא היא מנסה כעת לקדם בשיחות עם אנשי חינוך ומנהלי בתי ספר מתוך תקווה שיכירו בחשיבות הנושא. את הספרים ניתן להשיג באתר שלה והחל מהחודש www . newview . co . il הבא גם ברשת הספרים 'סיפור חוזר'. ¿ עבורי, עבור כל מי שיקרא". חרדות ופחדים

260 היא אשת מילואימניק ששירת מאז השבת השחורה יום בצפון ובעזה, אמא לשלושה וגם מדריכת הורים ויועצת ) השיקה לאחרונה את הספר 38( זוגית ‰ נגה הילה מותנה 'אמא עד מתי?' המסופר מנקודת מבטה של ילדתה בת השבע, שהתמודדה מפרוץ המלחמה עם פחד, כעס, אי ודאות ופרידה ממושכת מאבא כשהילדים שואלים 'אמא, עד מתי?'

"עוגן וחוסן" את החוויות מהשבוע הגדוש הזה החליטה נגה להפוך לספר שיספר את הסיפור מנ־ קודת מבט ילדית ויספק העצמה לקוראים:

מאד. הספר מספר על ההתמודדות שלנו בשבוע הראשון מאז שאבא יצא למילואים, איך התמודדנו עם הפחד, הגעגוע וחוסר הוודאות והשליטה. בספר כתבתי איך מת־ מודדים עם הרגשות האלה, מה אני עושה כשאני מפחדת, איך אני מתחברת לכוחות שלי, איך אני רואה את הטוב, הספר משקף הרבה טוב אבל הוא לא מתעלם מהקושי והוא תורם לתחושה שאנחנו לא לבד ויש עוד המון אנשים שמרגישים כמונו". ימי המלחמה הביאו אותה לכתוב באינטנסיביות וחוץ מספר הילדים, באפ־ ריל האחרון ראה אור ספר השירים שכתבה לנשות המילואימניקים 'מחזיקה את הרוח' (שני הספרים בהוצאה עצמית): "כל ערב כתבתי שיר אחר על ההתמודדות שלי עם

ריקה, הצלחנו להביא לכאן שתי משפחות שה־ פכו למשפחה שלנו וכל השכונה התגייסה לסייע להן. "כל זה קרה בשבוע הראשון ואחריו אמרתי: "אני עושה פאוזה בכדי להבין מה קרה כאן".

"סיפור אפשר לספר בכל מיני דרכים והדרך שנבחר לספר תלווה אותנו להמשך. רציתי לתת לילדיי וליל־ די ישראל עוגן, שיפתח את החוסן שלהם. נכון, עברנו תקופה מטלטלת אבל יחד עם זה עשינו המון טוב בש־ בוע הזה. תחושת השייכות בו היתה כל כך חזקה והרג־ שתי שהילדים קיבלו הרבה

צילום: פרטי | ? עד מתי

34

27.9.2024 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו