פתח תקוה אונו 16.02.24
בין מושתלים לחטופים ביום ראשון הקרוב תתקיים ועידת 'גיבורות מקומיות' של "ידיעות תקשורת" ‰ אחת מהן היא ד"ר יעל מוזר-גלזברג מפתח תקוה, שטיפלה במשפחות החטופים בשניידר
חלומות לא נעימים. אבל האדם הוא יצור סת־ גלן. הימים עוברים והעבודה מייצרת שגרה ונורמליזציה. "שלושת החודשים הראשונים היו ארוכים בלי יום ובלי לילה ועם דאגה אין סופית, תקו־ פה שלא חוויתי בימי חיי, ואני חווה לא מעט תקופות קשות עם איש צבא לצידי כל השנים. רק החודש יש קצת אוויר. כולי תפילה שיפ־ תחו לנו עוד פעם את המחלקה ונזכה לטפל בילדי משפחת ביבס ובהוריהם. אני מייחלת שכולם ישוחררו ונדע עולם טוב יותר". רבים רואים בכן גיבורות, לא פחות מהלו־ חמים בשטח. את גם מרגישה כך? "יש סביבי המון נשים שביומיום הן גיבו־ רות. אני מרגישה אישה חזקה עם משי־ מה ברורה, כמו רבות. אנחנו מדינה של גיבורות".
בורים, בכי, שמחה ומנעד רגשות אבל בכל פעימה המחלקה הזו הייתה נורא שקטה". מוזר-גלזברג מספרת ש"החטופים הגיעו עם רמות היגיינה נמוכות מאוד, ועם ירידה של אחוז במשקל. הילדים דיברו על מוות 10-15 בצורה שנראית כל כך טבעית ואני לא מבינה איך מגיעים למצב שבגיל כזה מסוגלים לדבר כך על מה עבר עליהם בימים בשבי, ועל מי־ עוט האוכל. סיפורים שמזכירים את השואה". מאז תחילת המלחמה, אלון, בעלה של יעל, נעדר מהבית לשעות ממושכות, והיא מוצאת עצמה מתפקדת בכמה כובעים, כשהיא דואגת גם לשלושת ילדיהם, ולבנם הבכור שגויס. "אני עושה זאת באופטימיות, כי אין דרך אחרת וזו מדינתו היחידה", היא אומרת. "גם כשלא רגוע בלב, צריך לשדר שקט ואופ־ טימיות, וגם אם עכשיו לא בסדר, יהיה בסדר". איך התקופה השפיעה עליך? "ההתחלה הייתה מאוד קשה, עצב בלתי נגמר. אחרי שבועיים במחל־ קת חטופים התחלתי לחלום את כל הסיפורים שלהם. לילות ארוכים של
מתן דויטש
בימים כתיקונם, ד"ר יעל מוזר-גל־ זברג מפתח תקוה רגילה לטפל ביל־ דים במרכז הרפואי שניידר, שם היא משמשת כמנהלת יחידת מושתלי כבד. היא גם לא היחידה בבית שמגישה סיוע לחולים: בעלה הוא תא"ל אלון גלזברג, קצין הר־ 7 פואה הראשי בצה"ל (קרפ"ר). אלא שמה באוקטובר, פעילותם הפכה להיות בעצי־ מות גבוהה יותר, כשמלבד תפקידה המוגדר בביה"ח, ד"ר מוזר-גלזברג מצאה את עצמה מתרוצצת בין טיפול בחטופים ומשפחותיהם לבין הטיפול בילדיה. "בגלל שאני נשואה לאיש צבא, הטלפון הוא כבר לא 7 וברבע ל- 6:25- צלצל בשבת ב שמענו את 7 היה בבית", היא משחזרת. "אחרי האזעקה וכמה שעות אחר כך הבנתי שאמא של חברה טובה נחטפה מניר עוז. עד הערב בכלל לא הבנתי מה קורה כמו כל עם ישראל. "למחרת חזרנו לעבוד, ובאותם ימים היו במ־ רכז הרפואי חוויות מאוד קשות. באחת האזע־ קות רצנו לחדר המדרגות שהיה מלא באנשים בכיסא גלגלים שנראית 8 וראיתי ילדה כבת אבודה. ניגשתי אליה והיא ביקשה שאחבק אותה. במקביל, מתנהלת השתלת כבד בחדר ניתוח שאינו ממוגן. זו הייתה סיטואציה הזויה. בהמשך היו גם השתלות מתרומות איברים של חיילים, אירועים שהיו קשים רגשית ומעוררי השראה ותקווה".
צילום: דוברות שניידר
גיבורות מקומיות
מוזר-גלזברג. סביב השעון
זכות גדולה, כאב גדול האירוע המשמעותי ביותר עבור ד"ר מו־ זר-גלזברג היה הגעת החטופים לשניידר. "זו הייתה זכות גדולה כשהציעו לי להיות במח־ לקה שלהם, וכאב גדול. הימים שם היו מאוד לא פשוטים רגשית. "לעמוד בתוך המחלקה עם המשפחות שי־ קיריהן נמצאים במסוק ולהיות שותפה למפג־ שים כל כך מרגשים, אף עין לא נותרה יבשה. אנחנו רגילים כרופאי ילדים לרעש של די־
רוצים להשתתף בוועידה? סרקו את הקוד
עיריית יהוד-מונוסון
10
16.2.2024 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו
Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online