פתח תקוה אונו 25.04.25

מגיעים גם עם בני משפחה. מפגש של הקבוצה

שעוברות לך בראש הן בעצם נורמליות, כמו הקושי לשתף בדבר משמח". גילית שעוד אנשים מרגישים ככה? "כן. כל אחד עם החשיבה שלו. כל אחד אחרת. אבל אנחנו, מי יותר ומי פחות, באותה הסירה. לא פספסתי אף פגישה מאז שנחשפתי למיזם וגם התנדבתי להיות בצוות היגוי שמתכנן מה יהיה בפגישות. אני משתדל לשתף כמה יותר אנשים שאני מכיר על קיומה של הק־ בוצה, ולצערי הרב אני מכיר לא מעט. גם אחותי השנייה מגיעה עם בעלה כי גם הוא דוד שכול מהצד שלו, ואחות של גיסי מגיעה. זה גורם לנו לשתף ולדבר על דברים שאנחנו לא מדברים עליהם בינינו ביום יום, פתאום אנחנו נחשפים למחשבות של השני". "אנשים לא הבינו" גם טליה דה לנגה גולן מקפידה לה־ גיע למפגשים ביחד עם אחיותיה ואמה, יעלה ביטון דה לנגה, שמלווה את הפ־ רויקט, שיזמה עיריית ירושלים. באוקטובר נפל בן דודתי, 7 "בבוקר ה־ אהוב נפשי, רס"ב יוראי כהן ז"ל", מספ־ רת טליה. "יוראי היה לוחם ימ"מ, שעזב את ביתו, נפרד מרעייתו ובתו התינוקת ויצא להגן על האזרחים והמדינה. הוא נפל בקרב הבלימה בצומת שער הנגב .29 כשהוא בן "מאז השבת ההיא, עם האבל האישי הכבד במקביל להלם ולאבל הלאומי, לא מצאתי הרבה דרכים להביע את השבר והסערה שהתחוללו בתוכי. מצד אחד היו קרובים אלי שידעו על היחסים הקרובים שהיו ליוראי ולי מהיום שנולד, אך היו לא מעט שלא הצליחו להכיל את האבל שלי ולא הבינו איך העולם שלי קורס עם נפילתו של בן דוד. אנשים עסקו בפניי, ללא בושה, בהשוואה בין אבל לאבל וניסו להקטין את צערי הע־ מוק וגם לבטל אותו. לצערי, לא כולם זוכים למתנה חד פעמית שכזו עם קרוב משפחה שהוא לא ממעגל ראשון. עבורי, יוראי היה אחי הקטן. מצאתי את עצמי נאלצת להסביר את עצמי או להתנצל מדוע אני אבלה באופן קיצוני. כשהח־ לטתי שסיימתי להתנצל, נותרתי באבל שלי לבד". כשטליה הצטרפה למפגשים המיוחדים האלה, היא גילתה עוד ועוד אנשים במצבה והרגישה בטוח לפרוק, לשתף, לקבל עצות מקצועיות והכרה. "צרת אחרים אינה מנחמת, חלילה, אך כן יש הקלה מסוימת בכך שיש עוד אנ־ שים שמרגישים כמוך, חושבים כמוך או מתמודדים עם אותם המשברים והדילמות כמוך. ממפגש למפגש, למדתי עוד ועוד, גם ההקלה הורגשה ותמיד אני יוצאת משם עם הארות ותובנות שלא בהכרח הצלחתי להגיע אליהן לבד. בעיקר בז־ כות השיתוף בקבוצות השיח והתמיכה. עוד היה מנחם, להבין שקיבלנו עוד במה להנכיח ולהנציח את יוראי. מגיע לכל משפחה את הזכות ואת הבמה להעלות על נס את זיכרון יקירם וב'אנחנו הדודים', אנחנו יכולים לעשות גם את זה". לשמוע עצב של אחרים את הצורך לפרוק ולשתף, של בני המעגל השני והשלישי של הנופלים, זיהו במחלקה לעבודה קהילתית במי־

שמוליק פלדמן : "אני משתדל לשתף כמה יותר אנשים שאני מכיר על קיומה של הקבוצה, ולצערי הרב אני מכיר לא מעט. גם אחותי השנייה מגיעה עם בעלה כי גם הוא דוד שכול מהצד שלו" טליה דה לנגה גולן: "עבורי, יוראי היה אחי הקטן. מצאתי את עצמי נאלצת להסביר את עצמי או להתנצל מדוע אני אבלה באופן קיצוני. כשהחלטתי שסיימתי להתנצל, נותרתי באבל שלי לבד"

שלי פרצו בבכי. זה שיר שמח וזה שלום לבן דודי וזה היה מרגש. כל פעם שאני חוזרת משם אני כבר מחכה למפגש הבא. השביעות רצון כל כך גבוהה והביקוש עלה, שהם עברו לקבוצה של סבים וסבתות ולקבוצה של אחייניים ואחייניות. זה דורש הרבה השקעה תקציבית ועיריית ירושלים מכירה בצורך הזה ומגלה רגישות רבה ובאמת משקיעה". המשתתפים מעידים שהעובדה שב־ קבוצה משתתפים דודים מכל רחבי הארץ מסייעת לשתף. "כל אחד מגיע ממקום אחר, לא פוגשים אותם למחרת במכולת", אומר פלדמן. "להחזיק את האבל" אחת המנחות במעגלי השיח היא נילי רונן לוי, מטפלת ועובדת סוציאלית, ששמעה על התוכנית והחליטה להצטרף. "הרגשתי שאני צריכה לקחת חלק בדבר הזה", סיפרה לוי. "אני מנחה פה מעג־ לי שיח ואני נותנת חיבוק למי שמגיע. אנשים, מביאים 12 במעגלי שיח יש כ נושא כמו איך חוזרים לחיים, איך מצלי־ חים לשמוח וגם להחזיק את האבל. קודם היה איך מתמודדים עם אובדן סביב חגי תשרי וסביב השביעי באוקטובר. ובעי־ קר השאלה המרכזית היא מה שלומם. הם אומרים שאף אחד אחר לא שואל אותם מה שלומם חוץ מפה". והם משתפים? "המשתתפים משתפים, הם צמאים 20 לזה. אני מנחה קבוצות למעלה מ שנה ולא היה לי דבר כזה. הקבוצה שלי היא כמו דבק והם מחכים לזה. נוצר קשר והם תומכים אחד בשני ונותנים רעיונות אחד לשני בכל מה שקשור להנצחה. זו קבוצת תמיכה בדרך הכי טובה שי־ כולה להיות. יש הרבה אנשים קבועים ויש גם חדשים, החדשים נתמכים על ידי הוותיקים, אלה שאיבדו לפני חודש הם לא אלה שאיבדו בשבעה באוקטובר. אמנם יש כאלה שיותר קשה להם לשתף, אבל בסוף כולם משתפים. היתה מישהי שבכתה ולא יכלה לדבר ועצרנו וחיבקנו אותה וכולנו היינו איתה ובסוף המעגל היא שיתפה".

נהל לשירותי קהילה בעיריית ירושלים. את היוזמה הוביל ראש מינהל לשירותי קהילה, גיל ריבוש, והממונה על משאבי קהילה ועבודה קהילתית במינהל לשי־ רותי קהילה, חני אמסלם. ראש העירייה משה ליאון נתן את ברכתו ועמותת מרכז אלה המציעה טיפול נפשי מקצועי בכל הארץ הצטרפה. המפגשים חינמיים והם נערכים פעם בחודש ביד יצחק בן צבי, נשיא המדינה לשעבר שכל בעצמו את בנו (משמאל) שמוליק, טליה, יעלה ונילי

הצעיר עלי, שנפל במלחמת העצמאות על הגנת קיבוץ בית קשת. כמאה מש־ תתפים מגיעים לכל מפגש, הם מתחי־ לים עם התכנסות וכיבוד, אחר כך יש הרצאות, ואז מתחלקים לקבוצות של מעגלי שיח עם מנטוריות שהן מטפ־ לות מקצועיות. התנאי היחיד להש־ ומעלה. 18 תתפות הוא להיות בגיל "לפעמים יש שירה", אומרת יעלה. "אחד הזמרים שהביאו שר 'שלום לבן דודי', שלום לבן הדוד שהלך, הבנות

שיתוף וגם רעיונות להנצחה

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 25.4.2025 23