פתח תקווה 01.04.22

הסיועסביב השעון לפליטים ‰ הסיפוריםהקשיםששמעו ‰ ותחושתהשליחות למרות הקשיים ‰ האחותאולגה לייבוביץ' וד"ר דניאלה ורונסקי מבילינסון, מספרותעל יומן מסע הרגעיםהלא פשוטיםשחוו במסגרתהמשלחתשל בילינסון לבוקרשט ‰ בחזרה מהתופת "הסתכלו עלינו כאילו אנחנו מלאכיםמשמיים"

צילום: אריאל שלום צילום: דרור סיתהכל

האולם המשודרג

קרית אונו: אולם ומלואו

בשבוע שעבר התקיים טקס חנו ־ כת מרכז הספורט צ'יינין המשודרג והמחודש בעיר, שעבר בשנה האח ־ רונה שיפוץ כללי ומקיף עם עיצוב פנים מושקע, לובי מרשים, פרקט מקצועי, תאורת לד חדשה, מוש ־ בים חדשים, קירות מבריקים, חדרי שירותים, מלתחות ומקלחות, וחדר פעילויות. לפני כארבעים שנה תרמה משפחת צ'יינין תרומה למועצה המקומית קרית אונו, ששימשה להקמת אולם הספורט. בטקס חנוכת מרכז הספו ־ רט המחודש הוקרן סרטון בו מתאר כדורסלן העבר בנבחרת ישראל ומ ־ כבי תל אביב ותושב העיר, חנן קרן, את תקופת הזוהר של האולם, עת שיחקה קבוצת אליצור קריית אונו בליגת העל ואירחה את קבוצות הצמרת מכל הארץ. נשאו ברכות: ראש העירייה, ישראל גל, ומחזיקת תיק הספורט, אלונה בומגרטן, שהדגישו את החשיבות הרבה של הספורט בעיר. לראשונה בעיר התקיים כנס לב ־ עלי ולבעלות עסקים קטנים ובי ־ נוניים בהפקת המחלקה לעסקים, ובשיתוף החברה הכלכלית וארגון לעסקים. עשרות בעלי all club עסקים הגיעו לאולם "שלוש" וש ־ מעו הרצאות מרתקות ממיטב אנשי המקצוע בשלל נושאים, שיאפשרו להם לקדם את העסקים שבראשם הם עומדים ולהתמודד טוב יותר עם הבירוקרטיה. בפתח הכנס נשאה דברים ראשת העירייה, ליאת שוחט, שהציגה בפני הנוכחים את תכניות הפיתוח של העיר וההזדמנויות העסקיות החדשות שעומדות בשלל המתח ־ מים הפועלים באור יהודה. לאחר מכן הציגה אביה דרי, מנהלת המ ־ חלקה לעסקים, את כלל השירותים הניתנים בעיר בנושא, ובזו אחר זו התקיימו שלל הרצאות, כולל כיצד מנהלים משא מוצלח בעולם העסקי מפי צחי טויטו, מאחורי הקלעים של הביטוח העסקי בישראל והתנהלות מול הבנקים. מתן דויטש אור יהודה: עשינו עסק

ורונסקי: "הרגשתי שהייתה לי זכות. אמנם לא מדובר במקרים הרפואיים הכי מאתגרים, אבל הייתה לנו את הזכות לחבק ולהרגיע. אותי מאוד ריגשה כל החוויה"

צילום: מקסים דינשטיין

צילום: פרטי | במהלך טיפול בפליטה

לייבוביץ' (מימין) וורונסקי. "תחושת שליחות אינסופית"

אז חלק מבריחה המונית, כמו מה שקו ־ רה כרגע, ועכשיו בגילה היא עוברת אותה חוויה. מבחינת המקרים שבהם טיפלתי, עם סרטן שד במצב לא 45 הייתה אישה בת טוב, שבמשך שבועיים הפסיקה את הטיפול באוקראינה כי לא היו תרופות והיה בלגן. היא הגיעה אלינו, וד"ר ערן רוטמן, מנהל בית החולים, יצר קשר עם מנהל בית החולים רמב"ם ואמר לה שמיד כשהיא נוחתת בארץ, יקבלו אותה לטיפולים. במקביל הוא נתן לה את הנייד האישי שלו ואמר לה שאם לא יוצ ־ רים איתה קשר שתתקשר אליו. זה לא מובן מאליו בכלל". דניאלה: "יש אדם שסבל מכאבים בחזה ואושפז בבית חולים מקומי, בו עבר צי ־ נתור לאחר התקף לב קטן. הוא הוטס לארץ בטיסה רפואית, הגיע אלינו וכאן אנחנו ממשיכים את הטיפול בו. זה די מרגש כי הוא שוהה בנפרד מאשתו והוא אמר שהוא מאוד מת ־ געגע אליה. ברמה האנושית, היה מקרה של בני משפחה חרדים ממריופול שישבו במקלטים זמן רב בלי מים ואוכל, ולא הייתה להם אפשרות להאכיל את תינוקם בן השנה. האמא סיפרה שהיא התפללה שיירד שלג. לאחר שבאמת ירד, היא עלתה לגג, לקחה משם שלג והש ־ תמשה בו כדי להכין מטרנה לתינוק. כשהיא סיפרה את זה, עמדו לי דמעות בעיניים". מה המחלות השכיחות שבהן טיפלתן? אולגה: "יש הרבה קורונה, שלשולים, הקאות, ככל הנראה כתוצאה מווירוס שמס ־ תובב. בנוסף, אנשים סובלים מלחץ דם גבוה גם בגלל החרדה וגם כי הגיעו ללא תרופות". "ישבו ובכו" אולגה מספרת כי הטרגדיה של המלחמה היא נושא הקרוב לליבה, גם כי הוריה ילידי

אוקראינה. "הייתי בקייב ולבוב לפני חצי שנה עם הבנות שלי, ועכשיו ראיתי שהכל הרוס", היא מוסיפה. "ליבי יצא אל האנשים. זו תחושתשליחות אינסופית, למרותשאחרי שישה ימים כבר הרגשנו שדי, כל כך קשה לשמוע את כל הסיפורים. הרגשתי שכמה שזה היה קשה לא הייתי מוותרת על כך תמורת שום הון שבעולם. "מבחינת אירוח יש להם אמנם תנאים טו ־ בים במלון, אבל מבחינת התחושות זה לא מעניין אותם. הם רק רוצים לדעת שהכל בסדר עם המשפחות שלהם באוקראינה ורו ־ צים להגיע למקום כלשהו. הם אמנם יהודים וחלק תכננו עלייה לארץ, אבל לא בצורה כזו, לא עכשיו ולא כשהם יצאו מהבית עם מזוודה אחת. לחלק אין בכלל מסמכים כמו שצריך". דניאלה: "הרגשתי שהייתה לי זכות. אמנם לא מדובר במקרים הרפואיים הכי מאתגרים, אבל הייתה לנו את הזכות לחבק ולהרגיע. אותי מאוד ריגשה כל החוויה". הפליטים שפגשו השתיים היו אסירי תודה על הטיפול שזכו לו. "הם כל כך העריכו אותנו ואת העובדה שיכלו לתקשר איתנו בשפה שלהם", מספרת אולגה. "כל אחד הביא איתו את הסיפור שלו, וברגע שהוא שמע שאני מתעניינת מאיפה הגיע ומה המצב של המשפחה, הרגשתי שזה מה שהם צריכים, שיבינו אותם. ואז הם ישבו ובכו, ואנחנו תמכנו בהם. זה לא פחות חשוב מא ־ קמול או אנטיביוטיקה, לפעמים אפילו יותר חשוב". איך השהות במקום השפיעה עליכן? אולגה: "הבנו ששום דבר לא מובן מאליו, אף פעם. הבנתי גם שלא יכולתי לבחור לע ־ צמי מקצוע יותר טוב". דניאלה: "מאז שנחתנו אני לא מפסיקה לדבר על מה שהיה שם. ראיתי את זה ממקור ראשון וזה גרם לי להזדהות. בנוסף, זה גרם לי לחשוב על סבא וסבתא שלי שנפטרו, ועל הדרך שהם עברו כדי לעלות לישראל".

מתן דויטש

"הפליטים הסתכלו עלינו כאילו אנחנו מלאכים משמיים שנפלו עליהם. הם כל כך העריכו את זה שאנחנו שם, הרגשנו שהם צריכים אותנו", ,)46( ' כך מספרת השבוע אולגה לייבוביץ שבימים כתיקונם משמשת כאחות אחראית אשפוז יום פנימי בבית החולים בילינסון, ולאחרונה שהתה במשך כשבוע בבוקרשט ברומניה, שם טיפלה בפליטים מהמלחמה באוקראינה כחלק ממשלחת של בית החו ־ לים.

על הצוות שיצא עם אולגה נמנית גם ד"ר ,)30( דניאלה ורונסקי רופאה מתמחה במ ־ חלקת פנימית ה'. יחד הן ביקרו בארבעה בתי מלון אליהם הגיעו מאות

המלחמה באוקראינה

לייבוביץ': "יש אישה 92 בת שהייתה בת כשאבא 12 שלה נרצח כי היה יהודי. היא הייתה אז חלק מבריחה המונית, כמו מה שקורה כרגע, ועכשיו בגילה היא עוברת אותה חוויה"

פליטים יהודים מאוקראינה בעזרתה של הסוכנות היהודית, ובהם העניקו סיוע לחו ־ לים מסביב לשעון. "סובלים ובוכים" "שמענו סיפורים מאוד קשים", אומרת אולגה. "למשל, על אנשים שהגיעו בלי הת ־ רופות שלהם, אנשים עם חרדה, דכאון ודאגה לקראת מה שיהיה. פגשנו גם נשים צעירות עם ילדים קטנים שהבעלים שלהן נמצאים במלחמה ואין להן קשר איתם ועוד. אנשים ממש סובלים ובוכים". דניאלה מוסיפה: "אנ ־ שים מספרים סיפורים מזעזעים, בין היתר על נסיעה במשך שעות רבות באוטובוס, שלא עצרו להם אפילו לשירותים. אנשים ברחו מהבית בלי כלום". מה היה המקרה הכי מרגש או הכי מיוחד שנתקלתן בו? 12 שהייתה בת 92 אולגה: "יש אישה בת כשאבא שלה נרצח כי היה יהודי. היא הייתה

כנס העסקים

20

1.4.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו