פתח תקווה 04.02.22

בנות הגיעו אליי והתחילו לדבר איתי מתוך מחשבה שאני אופיר. בשלב כל ־ שהו זה כבר הפך לבדיחה פנימית בבה"ד ." 10 אופיר: "היה איזשהו מבחן ולדעתי שחר סיימה אותו לפני. כשהמפקדת שלי יצאה החוצה, היא התחילה להתעצבן עליה ושאלה למה היא בחוץ עם הטלפון. בדיעבד היא הבינה שזו שחר ולא ידעה כל כך מה לעשות עם עצמה. "היה מקרה נוסף בחדר אוכל בבה"דים, כשאמרו לנו לעמוד בטו ־ רים בכניסה. אחד הקצינים אמר 'הטור של שחר להיכנס' כי הוא חשב שאני זו אחותי. הוא לא הבין למה הכיתה של שחר נכנסת ואני צוחקת ברקע. ואז הוא לקח אותי הצידה ושאל 'איך מבדילים ביניכן?'. עניתי שבעזרת העגילים. מאז בכל פעם שרצה לפנות אלינו, הוא הסתכל על העגילים ולפי זה ידע למי הוא פונה". יצא מצב שניצלתן את הדמיון ביני ־ כן לטובתכן האישית? אופיר: "באחת ההפסקות בקורס חו ־ בשים המפקדת שלי שאלה 'למה אני בחוץ'. עניתי לה שאני שחר. זה היה יום קשוח של הרבה תרגולים מעשיים והש ־ בלילה. עד היום 11 עה לדעתי הייתה היא לא יודעת מזה. הרבה פעמים כשלא ידעו להבדיל בינינו קראו לכל אחת מאיתנו 'התאומה'". בחודש נובמבר האחרון, כאמור, הופ ־ רדו השתיים לראשונה, כשאופיר עברה לבא"ח גבעתי באזור קציעות שבדרום. "בהתחלה היה קשה מאוד", אומרת שחר. "כל הזמן היינו רגילות להיות ביחד בכל המסגרות, ואז פתאום ביום בהיר אחד אני הולכת לבסיס ואופיר לא איתי. נורא דאגתי לה שתמצא את המקום שלה. אחר כך זה הסתדר אבל זו הייתה סטירת לחי". אופיר: "כשקיבלתי את השיחה שאני עוברת בסיס, יצאתי מתוך נקודת הנחה שרק אני הולכת לעבור שינוי כי מבחי ־ נתי שחר נשארת באותו מקום ובאותה סיטואציה רק בלעדיי. אבל בשיחות איתה לאחר מכן הבנתי שזה לא נכון. היא אמנם הייתה עם חברים, אבל הייתה לה חברה אמיתית קרובה מאוד ופתאום אין לה את זה. עם הזמן הבנו שאין מה לעשות עם זה, קיבלנו את 'רוע הגזרה' ומצאנו כל אחת את החברים שלה. אז איפשהו היו לכך שני צדדים". כמה זמן ייקח לפי דעתכן עד ששוב תאחדו כוחות? שחר: "אנחנו אמורות להשתחרר בי ־ מים הקרובים ואם לא נחתום קבע עד אז, אנחנו מתכוונות לנצל את העובדה שהיינו חובשות ולעבוד יחד כדוגמות או מחסנות או אפילו למצוא עבודה אחרת. שתינו רוצות גם לעשות פסיכומטרי וללמוד יחד רפואה באותה אוניברסיטה, כך שזה עניין של זמן". אופיר: "בין אם נחתום קבע ובין אם לא, אני מאמינה שנעבוד באותה עבודה, נלמד יחד וגם כשנעבור מהבית זה יהיה ביחד".

מתן דו יטש

לפני כשני עשורים אחד המעברונים הזכורים בטלוויזיה, במיוחד המסחרי דאז, היה "שתיים זה 2 בערוץ תמיד ביחד". למרות שהתאומות אופיר ) מראש העין עשו בזמנו 20 ושחר דקל ( את צעדיהן הראשונים בעולם, הן לא דמיינו עד כמה הסלוגן יהיה נכון עבורן. הן עברו יחד את כל המסלול החל מבית הספר אשכול, דרך חטיבת הבי ־ ניים גוונים ועד תיכון בגין, שם למדו יחד גם ביולוגיה ורפואה, התייצבו זו לצד זו בבקו"ם, המשיכו בצוותא לטי ־ רונות ולאחר מכן המשיכו לקורסי חו ־ בשים וחופ"לים (חובש פלוגתי), ושירתו יחדיו במפח"ט (מפק ־ דת חטיבה) גבעתי. רק בחודש נובמבר האח ־ רון נפרדו דרכיהן לרא ־ שונה כשאופיר עברה לבא"ח (בסיס אימון חטי ־ בתי). כעת, ימים ספורים לפני השחרור, הן מתכננות להתאחד מחדש. "אנחנו מת ־ כננות ללמוד רפואה יחד ומא ־ מינה שנעבור מהבית יחד", אומרת אופיר. "להרגיש בנוח" אז איך השתיים עברו כברתדרך כה משמעותית יחד? "כבר מגיל צעיר ידענו שאנחנו רוצות ללמוד רפואה, לכן למדנו ביולוגיה ור ־ פואה בתיכון", מספרת שחר, שגדולה מאופיר בשתי דקות. "במנילה (שאלון העדפות - מ"ד) דירגנו את התחום בראש סדר העדיפויות ויצא ששובצנו באותו תפקיד וגם התגייסנו באותו יום". אופיר מספרת כי "בגלל שכל החיים חווינו הכל יחד ולא היינו במסגרות שו ־ נות, אמרנו שהצבא זאת אחלה מסגרת כדי לחוות דברים אחרים. בסוף קורס חו ־ בשים אמרנו לקצין המיון שאין לנו בעיה לשרת באותו אזור, אבל אנחנו מעדיפות במקומות נפרדים. הרגשנו צורך לומר שפה זה נגמר כדי שלא יכירו אותנו כח ־ בילה. אלא שאז הייתה לנו הפתעה ובטקס הסיום קיבלנו אותו שיבוץ. אחר כך יצאנו יחד גם לקורס חופ"לים". איך זה לעשות שירות צבאי עם הבן אדם הכי קרוב אליכן? שחר: "חטפנו הלם ראשוני כשהג ־ ענו לבקו"ם. פגשנו אחת את השנייה בין תחנה לתחנה והיינו שם בתורנות מטבח יחד, שזו גם הייתה סטירת לחי. היה לנו נורא קשה להסתגל למסגרת ששונה לגמרי ממה שהכרנו, אבל היה לנו מזל שבשונה מכולם הייתה לכל אחת מאיתנו מישהי שהיא מכירה ויכו ־ לנו להרגיש בנוח. ידעתי שיש מישהי שחווה את זה איתי ומבינה את זה, כך שזו הייתה חוויה".

יום המשפחה 2022

הכי אחותי

שחר (מימין) ואופיר דקל. "כשלא ידעו להבדיל בינינו קראו לכל אחת מאיתנו צילום: פרטי | "' 'התאומה

אופיר: "היה איזשהו מבחן ולדעתי שחר סיימה אותו לפני. כשהמפקדת שלי יצאה החוצה, היא התחילה להתעצבן עליה ושאלה

אופיר: "זו הייתה חוויה מלחיצה ומוזרה בהתחלה. אנחנו הבוגרות בבית מתוך שלוש אחיות, כך שלא היה לנו ידע מקדים ולא היו לנו אחים גדולים להתייעץ איתם. את הקורס חו ־ בשים עשינו בזמן הסגר הראשון וסגרנו יום, אז היה מאתגר מאוד. למרותשלא 45 היינו שם באותה כיתה, לדעת שכשאת מסיימת את היום יש מישהי שאת יכו ־ לה להרים אליה טלפון, להתייעץ איתה או ללמוד איתה למבחן ביחד - זו שלוות נפש. גם ההורים, עד כמה שהם דואגים, לא יבינו בדיוק מה אתה עובר, וזו באמת הייתה רגיעה נפשית שיש לך את מי לשאול ועם מי להתייעץ. זה לא מובן מאליו". בטח להורים היה נוח עם העובדה שאתן משרתות יחד. אופיר: "מצד אחד היה להם קשה כי מב ־ חינתם הלכנו ללא נודע, אבל מצד שני היה להם שקט נפשי ששובצנו באותה טירונות, באותו תפקיד ובאותו מקום. והם ידעו שיש לנו אחת את השניה". "צוחקת ברקע" בדרך כלל כשמדובר בתאומים או בתאומות במקרה הזה הסביבה נוטה להתבלבל ונוצרים מצבים משעשעים. "אני זוכרת שקמתי באחד הבקרים לצחצח שיניים לפני שמתחילים את הלו"ז", משחזרת שחר. "פתאום כמה

הן למדו באותםמוסדות חינוך, עשו שירותצבאי באותו מקום ומתכננות ללמוד רפואה יחדיו באוניברסיטה ‰ תכירו אתהתאומותאופיר ושחר דקל מראשהעין, שצועדות זו לצד זו בכל מסלול חייהן ‰ רגע לפני שחרורן מצה"ל הן מספרות כיצד המראה שלהן הצליח לבלבל את המפקדים, מההטיפ שנתנו כדי שיבדילו ביניהן ואיזה יתרונותמשיגים כשישלך אחותתאומה

למה היא בחוץ עם הטלפון"

14

4.2.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו