פתח תקווה 1.10.21

"המסר שלי לעולם הוא שכל אחד יכול. תאמינו בעצמכם, תציבו יעד ובסוף גם תגיעו"

"יוסי התקשר ואמר לי שהוא מארגן איזה מופע גדול בצפון עם כמה קולגות. כמובן שהסכמתי, אבל לא הבנתי שהוא חיבר אותי לחני נחמיאס גיבורת ילדותי, לניצה שאול ולמיקי קם"

עם יוסי אלפי

לחץ אוויר כמי ששמה לה למטרה לעזור לאנשים הדבר הטבעי מבחינתה עם גיוסה לצה"ל היה לנסות ולהיות מש"קית ת"ש, אבל היא החליטה לשים את אותן שאיפות על הולד. "הלכתי למבחנים לתיאטרון צה"ל ובפעם הראשונה בחיי הרגשתי שונה", היא משחזרת. "היו שם כל מיני חבר'ה מתלמה ילין וכאלה, וחשבתי לעצמי שאין לי סיכוי להתקבל. החלטתי לוותר ועזבתי את המקום לפני המבחן". אביעד התגייסה לבסוף לחיל האוויר, שם שירתה בתפקיד צלמת אוויר. "עבר ו תי שם חוויות לא פשוטות", היא מספרת. "שובצתי ביחידה שרוב המשרתים בה היו דור המשך של חיל אוויר, כמו טייסים, ופתאום הגיעה לה ענת עובדיה שלא גרה בכפר שמריהו או צהלה. החבר'ה שם לא אהבו את זה שאני שונה ונתנו לי להרגיש את זה. ברור לי שזה היה על רקע עדתי, כל כך רחוק מכל מה שחונכתי עליו בבית". במה זה התבטא? "שבקושי דיברו איתי, לא ממש רצו לשבת לידי. למשל, לכל מיני ערבי הווי או גיבוש לא הוזמנתי. היה ברור שאני סוג של נטע זר מבחינתם. שלא תטעה, זה כאב לי מאוד והיו גם לילות של הרבה בכי, אבל בכל פעם נזכרתי באותו אירוע בכיתה א' ובילדה שלא נשברה. למרות הכל, הייתי הראשונה ביחידה שהתקבלה לאוניברסיטה בעודה בצבא ללימודי עבו ו דה סוציאלית". ומצאת את מקומך? "כן, הצלחתי מאוד בלימודים והייתי הכוכבת של המחזור. הציעו לי להמשיך לתואר שני ולדוקטורט בהמשך, אבל בגלל שאני אשת שטח דחיתי את ההצעה והחלטתי להתמקד בעזרה לקשישים. הצ ו לחתי מאוד וזכיתי להכרה". אחרי שנתיים של עבודה הרגישה אבי ו עד כי וירוס הבמה והחלום להיות שחקנית לא מרפה. "לא יכולתי להשלים עם העוב ו דה שלא אהיה אמנית", היא נזכרת. "אחת הקולגות שלי אמרה לי יום אחד: 'את לא סתם שחקנית, את מספרת סיפורים'. היא הפנתה אותי לבית הספר של מספרי סי ו פורים בבית אריאלה בתל אביב, ושם למ ו דתי שלוש שנים. יצרתי מופע שמבוסס על חוויות שלי, התחלתי להופיע איפה שרק יכולתי והמשכתי במקביל בעבודה הסוציאלית". ו � נישאה אביעד לקובי וכל חל 25 בגיל מותיה הוקפאו אחרי שנכנסה להיריון שהסתבך. "פיתחתי מחלה אוטואימונית

והגוף שלי החל לתקוף את עצמו", היא אומרת. "זה כלל מחלת פרקים קשה מאוד, שהייתה כרוכה באישפוזים רבים וניתו ו 125־ ק"ג במשקל והגעתי ל 50 חים. עליתי ק"ג. אחרי הלידה הייתה לי נפילה גדולה, והיום אני מבינה שזה דיכאון של אחרי לידה. לא היה פשוט לטפל באוכלוסייה המבוגרת תוך כדי המצוקה הנפשית והב ו ריאותית ולכן הפסקתי להופיע. "לאט-לאט ריפיתי את עצמי ורציתי עוד ילד. הרופאים אמרו שזה לא מומלץ ושזה עלול לסכן את חיי, אבל לא ויתרתי. הפעם הגעתי להיריון מחוזקת ושמחה וח ו זרתי גם להופיע. אבל שוב הגיעו מחלות כמו סכרת ורעלת קשה. התאשפזתי בבית חולים לתקופה ארוכה וילדתי בניתוח קיסרי שנמשך שעות. ואז הרופאים אמרו: 'די, מספיק עם ילדים, את חייבת לטפל בעצמך'. אבל רציתי עוד ילד ואתה יודע מה קרה?". מה? "נכנסתי להיריון עם תאומים. הרופאים היו בשוק. אושפזתי למשך כל התקופה, שהייתה אולי הכי משמעותית בחיי. תוך כדי שאני בבית החולים התחלתי לכתוב את מופע הסטנדאפ שלי ונתתי דרור לכל מה שאני. קיבלתי את ההחלטות הכי חשו ו בות שלי". איזה יוסי אחרי שחרורה מבית החולים עם התאומים היא ישבה בסלון ביתה באחד הלילות, ובעודה מאכילה את ילדיה הופיע על מרקע הטלוויזיה יוסי אלפי בפסטיבל מספרי סיפורים כשסביבו פאנל של אנ ו שים מבוגרים. "הוא ריתק אותי", מספרת אביעד. "בו במקום החלטתי שזה איפה שאני רוצה להיות. התקשרתי למחרת למשרד שלו, ונאמר לי שאחת לכמה שנים הוא מקיים סדנה של אנשים שרוצים לה ו עלות מופע חדש ושיש מפגש כזה בקרוב". מה קרה בהמשך? 70 "יוסי אמר לי להגיע למפגש עם סיפורים בארסנל ומאוד נלחצתי כי לא היה לי יותר מדי חומר. כשהגעתי לסד ו נה ראיתי שם אנשי במה, תיאטרון וסו ו פרים, ורציתי לוותר כי חשבתי שאני לא שייכת. יוסי העלה אותנו על הבמה אחד אחרי השני עם חומרים שלנו למשך דקות בודדות כל אחד. אחרי שהבן אדם השלי ו שי עלה איבדתי את הסבלנות וביקשתי דקות על הבמה 40 לעלות אחריו. הייתי והשפרצתי את כל מה שעלה לי בראש. בסוף אנשים קמו ומחאו לי כפיים. הסו ו

עם מיקי קם

עם חני נחמיאס

לו לשבור אותי. קיבלתי תמיכה מכל עבר, ואותה תחושה של להתגבר על קשיים מלווה אותי מאז. זה איפשר לי להביא לידי ביטוי את היצירתיות שלי. אספתי בהמשך חבורה של ילדים ועשינו הצגות של תיאטרון בשכונה. בכל חנו ו כה היה לנו פסטיגל משלנו. בתיכון כבר בלטתי כתלמידה מצטיינת ותוייגתי כחכמה של השכבה. איכשהו עברתי סוויץ ורציתי להיות עובדת סוציאלית כדי לשנות את העולם לטובה".

לחבורת ילדים שמקיפה אותי מאחור. הייתי בטוחה שהם רוצים את האוכל שלי, אבל הם היכו והפשיטו אותי מול כולם. זה היה אירוע מכונן בחיי". איך בדיוק? "הצלצול הגיע והילדים התפזרו. נו ו תרתי לבד, הסתכלתי ימינה ושמאלה, עליתי בחזרה לכיתה והמשכתי הלאה. באותו הרגע הנחתי לזה עד שהגעתי הביתה וסיפרתי להורים. האירוע הזה דובר בכיתה אחרי שקרה, אבל לא נתתי

21

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 1.10.2021