פתח תקווה 10.12.21

רומן. "חשוב לי בעיקר להיות בהרמוניה עם מה שאני עושה"

"כמה קילומטרים מהבית שלי יש מקום שנמצא אי־ שם בשנות השבעים או השמונים. אני לא אומר את זה ממקום רע חלילה, אלא בדיוק להיפך. זה משהו קסום עם תחושה משפחתית חמה, שבו כולם מכירים את כולם"

צילום: ורד אדיר, באדיבות "יס" | מימין: צברי, גבאי וריגר במהלך הצילומים

להיפך. זה משהו קסום עם תחושה משפחתית חמה, שבו כולם מכירים את כולם, ממש כמו השכונות של פעם. זה מאוד מחמם את הלב, סוג של בועה מיוחדת ששומרת על תחושה של פעם". היה לך קאסט מפואר עם שחקנים כמו ששון גבאי, בר צברי, דפנה דקל, ג'וי ריגר ורבים וטובים. איך זה היה לעבוד מול כוכבים כאלה? "מאוד מהנה. ככל שהאנשים האלה יותר מפורסמים, ככה הם יותר מק ־ צועיים. הם לא מגיעים למעמד שלהם במקרה. מקצוענות בשבילי היא ערך עליון. הם באו לעבוד ועליי זה הקל מאוד, היה בינינו דיאלוג יצירתי מאוד מפרה". טלוויזיה או קולנוע? מתוך הקאסט המרשים של הסדרה מי שכנראה היה קרוב אליו במיוחד הוא צברי, שהגיע לפרויקט ללא רקע במשחק. "ידענו שהוא זמר נפלא אבל קצת חששנו בהתחלה כשליהקנו אותו", הוא מספר. "לא כל כך ידענו איך הוא יתמודד עם משהו חדש ושונה, אבל הוא התגלה כפנומן - גם כאדם וגם כשחקן, והיה שותף מלא ליצירה". יש לך עדיין את ההתרגשות של לפגוש ולעבוד עם שחקנים מפור ־ סמים? "עדיין יש איזה עקצוץ כזה, אבל הוא פוחת עם השנים. אני חושב שה ־ תרגשות בעבודה עם אדם מפורסם קצת מפריעה. צריך לדבר איתם בגו ־ בה העיניים ולקיים דיאלוג כמו שני קולגות בלי קשר למי מפורסם יותר או פחות. כשבאים לעבוד אין הי ־ ררכיה ולכולם יש אותה מטרה". אפשר להתפרנס בארץ כבמאי סדרות וקולנוע? "קשה מאוד. אתה כל הזמן צריך לעבור מפרויקט לפרויקט כדי להת ־ פרנס בצורה טובה. טלוויזיה זה תה ־ ליך הרבה יותר פשוט לעומת קולנוע כי לוקח זמן רב לעשות סרט. אתה משקיע בקולנוע את נשמתך ואין

פרופורציה בין כמות האנרגיות לבין מה שאתה מקבל. אם היית שואל אותי בעבר, הייתי אומר לך שאני מעדיף לעשות קולנוע אבל היום זה הפוך. דווקא הקולנוע הצטמצם לנישות והטלוויזיה התפתחה ויש יותר פוט ־ נציאל". יש איזה שחקן בארץ שאתה מאוד רוצה לעבוד איתו? "יש אחד כזה, מוכר מאוד, אבל אני לא רוצה לנקוב בשמו. אני עובד על פרויקט חדש ורוצה לגייס אותו. אנ ־ חנו בתחילת הדיאלוג איתו". ובעולם? "גדלתי על שחקנים כמו רוברט דה נירו, אל פאצ'ינו והדור הזה שהתחיל . אני לא חושב 70־ את דרכו בשנות ה שייצא לי לעבוד איתם, אבל זה יהיה מדהים אם כן". בחמש השנים האחרונות הוא מתגו ־ רר בשכונת גבעת טל בעיר החדשה יחד עם רעייתו מילנה וארבעת יל ־ דיהם, אחרי שעברו אליה מגבעתיים. "ראש העין קצת מוזרה בעיניי", הוא אומר. "כל שכונה זה משהו אחר. היה לי קשה להסתגל בהתחלה והרגשתי קצת לא קשור. הייתי רגיל בעבר להגיע עם אופניים לכל מקום ועכ ־ שיו צריך לנסוע עם האוטו. קשה לי קצת להסביר את זה אבל כשהתחלנו לצלם את מנגן ושר פתאום הרגשתי בבית. אפשר להגיד שבזכות הסדרה אני מכיר את העיר יותר טוב". לסיום, מה החלום הכי גדול שלך כבמאי ויוצר? "אני לא מציב לעצמי מטרות על. אני כן רוצה לעשות דברים גדולים, לאו דווקא עם תקציב גבוה, אבל עם אימפקט חזק. לא כל דבר צריך לה ־ גיע בכוח למיליונים ולא אמכור את נשמתי כדי שזה יקרה. תן לי לעמוד באתגרים חדשים ואהיה מבסוט. כן מעניין אותי ליצור מחוץ לישראל, אבל אין לי פנטזיות על אוסקר וד ־ ברים כאלה. חשוב לי בעיקר להיות בהרמוניה עם מה שאני עושה. הרבה פעמים אנשים מציבים לעצמם איזה יעד רחוק וכשהם לא מגיעים אליו, זה מתכון לסבל".

הסדרה זוכה בסך הכל לביקורות טובות מאוד, אבל היא מאוד מזכי ־ רה את הסרט זהר על חייו של זהר ארגוב. אפילו השמות של הדמויות וחלק מהצוות שיחק באותו סרט. זה מכוון? "ממש לא. ראיתי את זהר לפני הרבה שנים במהלך לימודי הקולנוע. זכרתי בעיקר את שאול מזרחי ודפנה דקל בתפקידים הראשיים אבל לא מעבר. לשאלתך, לא צפיתי בסרט שוב כדי לקבל השראה או לחקות משהו ממנו. הלכתי על פי העולם הספציפי של התסריט. אם יש קווי דימיון, הם לא מכוונים". עשית איזו הכנה מיוחדת עם עצמך? "כן, כחלק מהתהליך הסתובבתי הרבה בראש העין הוותיקה כדי לספוג את האווירה ואת כל האותנטיות של המקום, כולל להתארח ולפגוש אנשים בה. זה נתן לי הרבה". מה למשל? "ההבנה שכמה קילומטרים מהבית שלי יש מקום שנמצא אי־שם בשנות השבעים או השמונים. אני לא אומר את זה ממקום רע חלילה, אלא בדיוק

"המפיקה דקלה ברקאי יצרה איתי קשר אחרי שראתה סרט שלי וככה זה התחיל. זה לא היה שידוך טבעי ואפ ־ שר לומר שהופתעתי מהפניה, אבל נפגשנו וקראתי את התסריט והחלטנו ללכת על זה ביחד. גם העובדה שה ־ עלילה מתרחשת בראש העין מאוד קסמה לי". דיברנו מקודם על מנטליות מקוב ־ עת. לא הייתה לך בעיה לביים סדרה שעוסקת בעולם המוזיקה והמנלטיות המזרחית שאני מניח שלא גדלת לתוכם? "היה בזה אתגר גדול בשבילי. בגלל שאני נמשך לדברים שונים וחדשים החלטתי לצלול לתוך נושא שהוא לא הכי טבעי בשבילי. יחד עם זאת, אני כן שומע מוזיקה מזרחית כמו אדם ממוצע ולא מעביר תחנה כשהיא מת ־ נגנת ברדיו ברקע. אני מאוד אוהב את השירים של זהר ארגוב, אבל לא מג ־ דיר את עצמי כמומחה גדול לז'אנר. האתגר מבחינתי היה לגלות עולמות חדשים. זו הייתה חוויה מאוד מהנה בשבילי, ובשלב מסוים כבר הרגשתי מאוד מחובר לכל העולם סביב העלי ־ לה".

25

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 10.12.2021