פתח תקווה 10.3.23

ליאת מסיקה עם שלט מהקמפיין למען ילדי החינוך המיוחד

, כשלוש שנים אחרי לידת בנה הבכור, היה 27 בגיל חשש שהסרטן חזר. "זה היה סיוט בעיקר כי זה כבר לא היה רק דאגה לענבל. אמרתי 'מה פתאום? אני לא יכולה לחלות, יש לי ילד. אין סיכוי שלא אהיה בעולם בשביל הבן שלי שאני כל עולמו'. בסופו של דבר זה היה חיידק ולא סרטן והחלמתי לאחר שקיבלתי אנטיביוטיקה חזקה מאוד". האירועים שחוותה הובילו את בוסקילה פרץ, אם לש ל ניים העובדת כאשת יחסי ציבור שמנהלת קמפיינים בר ל שתות החברתיות לחברות גדולות במשק, לפעול למען ילדים חולי נפרולוגיה במסגרת עמותת "תקווה ומרפא", שם היא משמשת כמנהלת פרויקטים בהתנדבות. "יום אחד ראיתי פוסט בפייסבוק של אישה בשם זהבית שחל ל תה בסרטן, והתלמידים שלה במגמת קולנוע הפיקו סרט למענה, בעזרתו ניסו לגייס עבורה כספים למימון טיפול ניסיוני יקר. בסרט היא אמרה שהיא לא יכולה לדמיין לא להיות פה בשביל הילדים שלה, זה אותו משפט שאני אמרתי בזמנו. במצב כזה את אומרת לעצמך שאסור לך ללכת עד שלא סיימת לפחות את התפקיד שלך כהורה. כשראיתי את זה התחלתי לבכות, אבל תפסתי את עצמי ואמרתי: 'למה את בוכה? תעשי משהו'". וענבל אכן עשתה. היא ארגנה ערב התרמה בבית כנסת "ניגוני חיים" בשכונת כפר גנים אליו הגיעו מאות אנשים שנהנו מסדנאות סטיילינג (אותה העבירה עדי בורג) ואיפור (אותה העבירה ענבל). דמי הכניסה הועברו לתרומה. "למחרת הלכתי לבנק עם שקית שבה סכום גדול במזומן שנתרם. אחרי שקיבלתי את התדפיס של ההפקדה, אמרתי לחברה שהייתה איתי: 'החיים שלי הש ל תנו. אני לא יכולה לעשות סתם דברים יותר, אלא דברים גדולים'. מאז אותו יום שקעתי בעשייה למען ילדים חו ל לים. בעמותה אני אמנם מנהלת פרויקטים אך אני עושה הכל- החל מארגון פעילויות ועד לדאגה לדברים הכי קטנים לילדים. ל � י 101 "לא מזמן חזרנו מטיול לדובאי, אליו הוצאנו דים חולי דיאליזה. טסנו עם צוות רפואי צמוד ובעזרת קמפיין גיוס כספים גדול דאגנו לכל מה שהילדים היו צריכים. זה אחד הדברים הכי משמעותיים שעשיתי, במיוחד שאני רואה את התגובות של ההורים ואת האושר של הילדים. אחת האמהות שלחה לי תמונה של הבן שלה באשפוז שבועיים קודם לכן וכתבה לי 'תראי את התמונה שלו עכשיו, זה הכל בזכותכם. לא ראיתי אותו מאושר ככה'. אבל הדבר הכי מדהים היה לראות את הילדים שהיה נראה שלמשך שלושה ימים שכחו שהם חולים". אבל לא רק בכך מסתכמת העשייה שלה. בין לבין ענבל גם מתנדבת במשרד החוץ כשגרירה משפיעה, ומעלה תכנים לרשתות החברתיות במסגרת פעולות הסברה לטובה המדינה. ", היא 24/7 ואיך היא מחלקת את הזמן? "אני פעילה צוחקת. "אני מאוד מהירה ויעילה. אני חושבת שהסיפוק הגדול זה העזרה לילדים אבל כל התחומים בהם אני פו ל עלת עוזרים אחד לשני". ואתה אומר וואו, הן נשים מאוד חזקות". עדיין צריך לציין את 2023 אתן חושבות שבשנת היום הזה? נטלי: "זה תמיד מחמיא ותמיד כיף שמוקירים אותנו. זה כמו שיש יום המורה. אז למה לא?". ענבל: "צריך יום האישה כדי שלא יקרה מצב של חוסר שיוויון. אנחנו גדלנו למצב של שיוויון יחסי אבל הוא לא קיים בכל מקום, למשל במשפחות שונות, לכן צריך להילחם בזה". ליאת: " כן, למה לא? אני חושבת שיהיה נחמד אם יהיה גם יום הגבר. זה לא שגבר פחות טוב מאישה או להיפך. אם כל אחד יכניס לעצמו לראש שיחד נבנה פה ארמון אז יהיה טוב".

"אני הקול של הילד שלי ושל עוד ילדים" הנוכחית מתחילת שנת הלימודים ר � ), אם לשני ילדים עם צ 34 נלחמת ליאת מסיקה ( כים מיוחדים, על קיום לימודים כסדרם בגני החינוך המיוחד בארץ בכלל ובפתח תקוה בפרט, זאת לנו ל כח מחסור בנשות צוות שהביא לסגירת גנים בשעה .16:45־ במקום ב 15:10 "יש כאוס אדיר בכל הקשור לפעילות הגנים ולא רק בחינוך המיוחד, אלא גם בחינוך הרגיל ולאו דווקא בפתח תקוה", אומרת מסיקה. "בגדול, אני מכירה את החינוך המיוחד זו השנה הרביעית, ותמיד עסקתי בזה רק ברמה הפרטית שלי, אבל השנה המצב הפך להיות כמו אגרוף בבטן הרכה כשקיבלנו הוד ל עה בסוף אוגוסט שגנים הולכים לפעול עד השעה . כאילו אומרים לנו 'זה המצב, תתמודדו'. 15:10 "לאט לאט הדברים התבהרו והבנו שהאצבע המא ל שימה צריכה להיות מופנית יותר למשרד החינוך, הכנסת והממשלה", היא מוסיפה. "אם המדינה רוצה כלכלה טובה, ביטחון, סייבר, לא משנה מה, הכל אי אפשר להתעלם 18 עד 3 מתחיל בחינוך. מגילאי מאף ילד. אם זה המצב השנה אי אפשר לדעת מה יהיה שנה הבאה כי גם בחינוך הרגיל יש גנים שלא נפתחים בזמן". מסיקה מספרת כי מטה המאבק הארצי לשירותי חינוך מיוחדים בו היא פעילה, מעניק סיוע באופן פרטני להורים הזקוקים לכך. "אני מנהלת המון שיחות עם הורים ומנסה לעודד, לחזק ולהבין את הקושי שלהם. לפעמים שואלים אותי אילו מסמכים צריכים לוועדת אפיון וזכאות, איך ניגשים אליה, איך מערערים וכו'. "בסופו של דבר כולנו זמניים פה ואני הקול של הילד שלי ושל עוד ילדים. כל הורה הוא קול של הילד שלו. אני שמחה לראות שמה שאני עושה יחד עם המטה שלצידי, גורם לאמא לומר 'איזה כיף' אחרי שהיא קיבלה סיוע אבל בעיקר שלילד שלה ולגן שלו יהיה טוב, כי היום זה הילד שלה ומחר זה הילד שלי או גן של ילד אחר. והדמעות שאני בכיתי אז אני יכולה להבין כל אמא שמתפרקת". מה המקרים הכי קשים שאת מתמודדת איתם? "גנים ללא סייעות קבועות, ללא צוות פרא רפואי כלל וללא גננת, כך שזה משפיע מאוד על היל ל דים. יש הורים שאומרים שהילדים שלהם כבר לא מחייכים. הייתה לי סיטואציה שדיברתי עם אמא ובאיזשהו שלב שמתי את עצמי על 'השתק', נתתי לה לפרוק ואני מהצד השני של הטלפון פשוט הת ל יש לדעתכן ייצוג הולם של נשים בעשייה הציבורית בעיר? ענבל:" אני חושבת שפתח תקוה עיר מתקדמת, חזקה מאוד ובמקום טוב. מבחינת ייצוג בתפקידי מפתח, אני חושבת שאנחנו בכיוון הנכון וכל הזמן משתפרים אבל יש מקום לשיפור בעשייה הציבורית, בין אם בחברות השונות ובין אם בכנסת". נטלי מחזקת את דבריה של ענבל בנוגע לפתח תקוה ואומרת כי "מעמד האישה בעיר במקום טוב. יש לנו יו"רת ועד הורים עירוני, אנה נבות, השותפה שלי לילך שהיא אם יחידנית והמון נשים בעמדות מפתח. בכלל יש המון נשים שעובדות עד שעה מאוחרת והן מחזיקות בתפקידים משמעותיים, בהייטק, ובנדל"ן אבל תמיד

חלתי לבכות. "יש מספר גנים בפתח תקוה שבגלל המחסור בצוות הילדים חווים רגרסיות אדירות ומפעילים אלימות קשה כתוצאה מכך. כל ילד עם הבעיה הפ ל רטית שלו וכל יום לראות פרצוף חדש שלא מכיר אותו מביא למצב שהם מאבדים את זה. מלכתחילה יש רכבת הרים לילדים עם צרכים מיוחדים אז פה, במהלך השנה הזו, יש רכבת שמתדרדרת למטה וזה קשוח. ואם זה לא מספיק, אז בגלל שהייתי צריכה לצאת לאסוף את הבן שלי לפני הזמן, פיטרו אותי מהעבודה כי החסרתי שעות". עד כמה הפעילות משפיעה עלייך ברמה האישית? "זה מאוד משפיע. יש סיפורים שאני הולכת לישון איתם והם בראש שלי אבל זה חלק מהמשפחה של חינוך מיוחד. אני מאוד רוצה שיהיה שינוי כאן ועכ ל שיו ואפילו אתמול. אני לא מאמינה שאנחנו בתחי ל לת מרץ ועדיין לא רואים פתרונות. ביום שיתייחסו כמו שצריך לסייעות, לגננות ולצוות הפרא רפואי בצורה ראויה ומכובדת הרבה יותר ממה שהיום, המצב של החינוך המיוחד יהיה הרבה יותר טוב. בי ל נתיים המצב נהיה גרוע משנה לשנה". יש מקום לשיפור". ליאת: "אני חושבת שבשנים האחרונות יש לנשים יותר מקום בעשייה הציבורית וזה צריך רק לעלות". איך עושים את זה? ליאת: "שנשים לא יפחדו לדבר, לא יפחדו לומר את המילה 'לא' או את המילה 'כן', שיעמדו על שלהן. גם הגברים צריכים להבין שאנחנו יכולות להיות נשות קריירה, אנחנו יכולות להשמיע את קולנו". נטלי: "אני חושבת שצריך להעצים נשים בעיקר מב ל חינת שכר ותנאים". ענבל: "נשים צריכות להיות מלאות ביטחון, לדחוף קדימה, ולא לקבל 'לא' כתשובה. הן צריכות להבין שיש לנו כוח ואנחנו צריכות להשתמש בו".

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או © במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: סיגל רגב עורכת ראשית: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: 03-6898430 / ראשון לציון 1 / מערכת: נח מוזס "ידיעות פתח תקווה"

9

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 10.3.2023