פתח תקווה 11.03.22

תרבות

קובץ / ¯ / סי גל בר

האישה הזאת היא אני? איפה נגמרת הדמות ומתחילה הסופרת? מי מהן סובלת יותר? וכמובן, מה פייק ומה אמיתי? ‰ סיגל בר-קובץ בטור מיוחד ליום האישה, על הסודות מאחורי הספר שכתבה, "אישה אובדת"

מיע את קולן. ועכשיו אני נפרדת ממנה. שש שנים ניהלתי איתה מערכת יחסים מלאת תי ־ קונים, מחיקות וגרסאות, וככל שעשיתי בה כרצוני – הכל נשאר רק בינה לביני. ופתאום מגיע החלק הקשה באמת: הפכנו חשופות לעיני הקוראים. הדיאלוג האינטי ־ מי שהתנהל בין שתי נשים עובר אל ערי ־ מות הכותרים בחנויות ומייחל לתשומת לב. ובעיקר מקווה שהאישה האובדת לא תלך שוב לאיבוד. *** סיגל בר־קובץ היא עיתונאית ועורכת ב"ידיעות תקשורת" ובאתרי מיינט. הספר "אישה אובדת" (כנרת זמורה) הוא ספרה החמישי. קדמו לו "ידידים" (כתר), "ספר האהבה" (כתר), "קניון האשליות" (כתר) ו"מחר אולי תשתני" (כנרת זמורה).

לי גרנות נראה כמו ביג בוס, תרתי ָ "צ משמע, ובמילים אחרות, כמו מקרר שתי דלתות פלוס תא הקפאה. היו לו כרס מפוארת, כתפיים רחבות ורעמת שיער אפורה, שהוסיפה כמה סנטימטרים לגובהו המוגזם ממילא. "שבי בבקשה," הוא הצביע על הכיסא שמולו ומדד אותי לאט־לאט, מתעכב על השמלה, על הכתפיים, על הצוואר. אין גבול לטמטום. מה עבר לי בראש כשהתלבשתי לראיון עבודה כמו לחתונה?" כשהתחלתי לכתוב את הספר "אישה אוב ־ דת", הקורונה הייתה בירה ותו לא. דו ־ נאלד טראמפ שעט אז כסוס פרא אל תפקיד האיש החזק בעולם, אבל בראשי נולדה יעל עב ־ רון, אישה שחיה בשלום יחסי עם השגרה - אמנם בקומה רביעית בלי מעלית ובלי שום כוונה לטייל סביב יום, אבל עם תחושה 80 העולם ב־ שהכל בסדר, ושכך היא תחיה ותזדקן בנחת עם בעלה ושני ילדיה, שיכולים להיות ממש מעצבנים. אבל אז, כמו שקורה במשפחות הכי טו ־ בות, העלילה הסתבכה והכל נשבר. מכי ־ רים את התחושה הזאת, שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים, ופתאום הכל משתבש, נסדק ומתפורר בבת אחת? מי כמוני יוד ־ עת שזה יכול לתפוס כל אחד במקום לגמרי לא צפוי. וזה בדיוק מה שקרה ליעל עברון, מוצאת את 50 שרגע לפני יום הולדתה ה־ עצמה מובטלת, פגועה - ולא יודעת מאיפה להתחיל. כשהיא סוף־סוף מוצאת עבודה, נדמה לה שגילתה את פתרון הקסם לכל צרו ־ תיה, אבל אז מתברר לה שהן רק התחילו, וכשהג'וב החדש, ובעיקר הבוס החדש, הופכים אט־אט למלכודת, היא תוהה: האם היא מתבלבלת ומדמיינת, או שהאיש הזה, שגורם לה לרצות להיעלם, באמת מטריד אותה מינית? ואז הגיעה "מי טו" אלף מילים, לא 60 במשך שש שנים (ו־ כולל מחיקות) הפכתי את יעל לחלק בלתי נפרד מחיי: נרדמתי איתה בלילות, בראתי לה תכונות, השתלתי בה חולשות, סבלתי איתה כשפגעו בה, עפתי עליה ברגעי ניצ ־ חון קטנים, שנונים ומצחיקים, בילגנתי לה את החיים, וביחד שמרנו על מקום עבודת ־ נו, כי ככה חינכו אותנו בבית - שמי אנחנו ומה ערכנו בלי כרטיס ביקור של אישה עובדת ועצמאית? במהלך השנים האלה מהפכת "מי טו" באה החלפת הקידומת התקרבה אליי בצעדי ענק ותנועת "מי טו" בכלל עוד לא נולדה.

קר אילצתי אותה – במהלך כמה שבועות בחייה – לבחון מחדש את יחסיה עם חבריה, עם בני משפחתה, ובעיקר עם עצמה. לא נעשה ספוילר, אבל גלגל ההצלה שלה הגיע. וכמו שקורה לא פעם, הוא היה ממקור בלתי צפוי. ציידת סיפורים אנשים, בסקרנותם הצהבהבה (והמוצד ־ קת), אוהבים לחפש את נקודות ההשקה בין הסופר לגיבורי העלילה ורוצים לדעת מה אוטוביוגרפי ומה פייק. ב"אישה אובדת" (הוצאת כנרת זמורה), כמו בארבעת ספריי הקודמים, הכל אמיתי ושום דבר הוא לא אחד לאחד. יעל היא לא אני, ילדיה אינם ילדיי ומשפחתה המסוב ־ כת היא לא משפחתי. אבל הספר שאוב כולו מהחיים של כולנו ודבר בו איננו מופרך או בדיוני. הגילנות, המטרידנות, שחיקת הזוגיות, העולם שמזיז אותך הצידה לטו ־ בת הצעירים, הניסיון חסר התוחלת להיות אמא ובת ואחות מושלמת (או לפחות בינו ־ נית), דבר מזה לא המצאתי, את הכל זימנה המציאות בשפע - לי, למכריי, לחברותיי, למרואיינים שפגשתי, לכתבות שערכ ־ תי ולחוויות שליקטתי

לעולם ושינתה את כללי המשחק בין גב ־ רים לנשים, אבל את האישה האוב ־ , 2017 דת שלי השארתי בשנת המקום שבו הכל התחיל. לא הד ־ בקתי אותה בקורונה, לא עדכ ־ נתי אותה שהמפיק ההוליוודי הארווי ויינסטיין נכלא בעוון אונס ותקיפות מיניות של נשים . 55 ולא גיליתי לה שכבר חגגתי וחצי, קרועה 49 השארתי אותה בת בין הצורך הנואש להמשיך לעבוד כדי להרגיש משמעותית - לבין הרצון לעוף מהמקום שגורם לה לבושה ואשמה; ובעי ־ 60־ במשך שש שנים (ו אלף מילים, לא כולל מחיקות) הפכתי את יעל לחלק בלתי נפרד מחיי: נרדמתי איתה בלילות, בראתי לה תכונות, השתלתי בה חולשות, סבלתי איתה כשפגעו בה, עפתי עליה ברגעי ניצחון קטנים, שנונים ומצחיקים, בילגנתי לה את החיים, וביחד שמרנו על מקום עבודתנו, כי ככה חינכו אותנו בבית

כציידת סיפורים. וזאת באמת הזדמ ־ נות להגיד תודה לאנשים, ובעיקר לנשים, ששימשו לי השראה, בי ־

דיעתם ובלע ־ דיה, לספר הזה, שהוא הסיפור של רבים, וב ־ עיקר של רבות מאיתנו, שלא תמיד מעי ־ זות להש ־

בר־קובץ. דיאלוג

אינטימי בין | שתי נשים צילום: לקובי קואנקס

32

11.3.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו