פתח תקווה 14.01.22

ציורים מתוך התערוכה. "כל אחד מתמודד עם המגפה בצורה שלו"

מתן דויטש

"כשהסתיימו הסגרים ראית את התאווה של האנשים ואת הרצון שלהם לבוא בהמוניהם לתערו ־ כות. ברגע שנתנו להיכנס אפילו עם תו ירוק, לא הפסיקו לבוא. זה מראה שיש לאנשים תאווה לאמנות", כך אומרת הש ־ בוע שרה רז, יו"ר עמותת אמני פתח־ תקוה, שבצל גל התחלואה החמישי מציגה בימים אלו את תערוכת "מבעד לחור המ ־ נעול" בגלריית "הציפור הכחולה" בעיר. רז מביעה סיפוק רב מכמות המבקרים בתערוכה, הכוללת עשרות ציורים ופס ־ לים מיניאטורים שנוצרו בהשראת תקו ־ פת הקורונה. יחד עם זאת, היא לא חוסכת בביקורת כלפי מערכת החינוך והרשויות, שלטענתה לא מתייחסות כראוי לאמנות. "הייתי רוצה יותר תשומת לב לנושא, זה מה שמחזיק את החברה שלנו שפויה", היא אומרת. "תערוכה מסקרנת" את הרעיון לתערוכתה הנוכחית שאבה רז מהמציאות איתה נאלצנו להתמודד בזמן הסגרים. "לא התראינו עם אנשים ולא ראיתי את הנכדים מספר חודשים", היא משחזרת. "שאלתי כל נכד מה הוא היה רוצה לראות, אם היו נותנים לו לה ־ ציץ מבעד לחור המנעול, ולפי התשו ־ בות ציירתי. בהמשך זה התרחב וציירתי מאוויים של אנשים שונים. למשל, אחד חלם להיות במשלחת לאנטרקטיקה ואחר רצה להיות ביפן. לכל אחד ציירתי את הציור שלו, ובדרך כלל אלו היו דברים חיוביים. "אחר כך חשבתי שיש צורך גם במפתח לאותם מנעולים, וכמו שהקורונה בנתה והרסה, כך בחרתי בפטיש שיהווה את אותו מפתח, שכן באמצעו ־ תו אפשר להרוס ולבנות. יצרתי פטישים ועל קת של כל אחד מהם פיסלתי פסלונים מיניאטוריים שמבטאים סיטואציה כלשהי

קורונה מבעד לחור המנעול יו"ר עמותתאמני פתח־תקוה, שרה רז, השיקהתערוכה חדשה כשהמוטיב המרכזי הוא כיצד אנשיםתופסיםאת תקופתהקורונהאילו היו מסתכליםעליהמבעד לחור המנעול ‰ "ציירתי מאווייםשל אנשיםשונים", היאמסבירה. "בדרך כלל אלו היו דבריםחיוביים" ‰ מכל התגובותשהיא מקבלת, דווקאאלו של נכדיהמרגשיםאותה במיוחד

כותבים לי בספר אורחים דברים ממש מחמיאים ומרגישים שהצלחתי לבטא גם את המאוויים שלהם"), הכי מרגש אותה זה תגובות הנכדים. "קודם כל הם מופי ־ עים שם כי ציירתי אותם", היא מספרת. "אחת הנכדות הקטנות שאלה אותי למה שלא יסתכלו מבחוץ עלינו על מה שאנח ־ נו עושים? אז באמת יש שני ציורים שאני מציירת את כל מה שעשינו בתוך הבית - סידרנו ארונות, בישלנו, ראינו סדרות, הילדים היו בזום. אנשים אמרו לעצמם: 'הנה, זה מה שעשינו כל תקופת הקורונה'. נכדה אחרת אמרה: 'אנחנו אוהבים את זה לא בגלל שאת סבתא שלנו, אלא כי את באמת מוכשרת'. זה נורא נחמד". מה עושה לך ההיענות וההתרשמות של האנשים? "אני מרגישה באופוריה. זה אומר שהאמנות היא צורך כל כך חשוב של הח ־ ברה, לא פחות מאוכל. הרשויות צריכות לפעול מתוך מחשבה כזו. בינתיים, אני מנסה להטמיע את זה במערכת החינוך בעיר אבל לא מצליחה. בתי הספר עסוקים עם התקציבים שהולכים למתמטיקה, לא ־ נגלית וליתר המקצועות. כשאתה מדבר על אמנות, זה כאילו נפלת ממאדים. היום ילדים לא יוצרים, אין להם דמיון, כל היום הם עם מסכים, לא קוראים ספרים ולא עו ־ סקים באמנות". מה את עושה בנידון? "פניתי לבתי ספר ומשתוקקת שיבואו יותר ילדים ונוער שיתחברו ליצירה". עד כמה לדעתך תושבי העיר צורכים אמנות? "הייתה לי קבוצה שהיו בה שתי נשים מאוד מעורות, ואף אחת מהן לא ידעה על קיום הגלריה. כנראה שאמנות זה לא הדבר הכי חשוב. אני פועלת מול מנהל התרבות ואם יהיו לי יותר תקציבים, אדע לנהל את זה אבל אין לי. התקציב שלנו זעום. לבוא לגלריית הציפור הכחולה זו חוויה, אבל כרגע ההיענות יותר גבוהה של תושבים מחוץ לעיר. הסיור בחינם אז למה שתושבי העיר לא ייהנו?".

"שאלתי כל נכד מה הוא היה רוצה לראות, אם היו נותנים לו להציץ מבעד לחור המנעול, ולפי התשובות ציירתי"

שלושת הפרשים, אז כתבתי שירים מאוד נעימים על אפרוחים, גוזלים ומלאכים. זה נורא נחמד". ילדים מגיעים לתערוכה? "בוודאי, יצרתי קשר עם בתי ספר ואולי יגיעו תלמידים. הילדים שמגיעים מאוד נהנים לראות את הדמויות המיניאטוריות שעשויות חמר ומאוד צבעוניות". מה מידת ההיענות לתערוכה? "וואו. מגיעים המון אנשים מכל הארץ". הופתעת? "כן, חשבתי שהקורונה תמנע מאנשים להגיע, אבל אתה רואה שבמיוחד בימי שישי ושבת אנשים מגיעים אפילו בגשם ומסיירים במקום. יש קבוצות שמגיעות, אז ביום יפה אני מארחת אותם. אנחנו שומרים כמובן על כל הנחיות משרד הבריאות והם מקבלים סיור בחינם עם כוס קפה ונהנים מאוד". "מרגישה באופוריה" מכל התגובות שהיא מקבלת ("אנשים

לבן אדם שנמצא במצוקה כזו? אז ציירתי לה ציור ואמרתי לה: 'המפתח בידייך, אם תשתפי פעולה ותאמיני בטיפולים וברו ־ פאים, תראי שתמשיכי לטייל ולראות את היופי של העולם'. שלחתי לה את הציור והיא אמרה לי: 'תשמעי, זה יותר טוב מאלף מילים'. היום, כעבור שנתיים, היא אחרי הטיפולים והתחילה לצאת. לאמנות יש המון כוח, זו שפה שמבטאת הרבה דברים והצופה יכול להתחבר לזה". מלבד הציורים והפסלונים, מי שמגיע לתערוכה יכול לצפות בסרט קצר אותו צילם דורון, בעלה של שרה, כשהשניים הצליחו לטוס לאיסלנד וסיישל ("סרט יפה מאוד שמתעד את היציאה מחור המנעול לגן העדן המיוחל"), וכן להאזין לשירי ערש אותם כתבה והקליטה רז בעצמה על פי מלודיות מרחבי העולם. "אנחנו כבר שנים לא שרים לילדים שירי ערש, אלא שמים להם מוצרט וכו', והרעיון של אמא או סבתא לשיר שירים לילד לפני שנרדם קצת נעלם", מסבירה רז. "אין לנו הרבה שירי ערש שהם לא מפחידים, כמו זה על

שהייתה בקורונה. למשל, ההערכה לצוותים הרפואיים, ערבות הדדית ותאונות דר ־ כים עם מעורבות אופניים חשמליים. התערוכה מאוד מסקרנת ויש בה המון מסר, זה לא שאתה עובר, מתרשם מהצבעים והולך". מה המסר שאת רוצה להעביר למבקרים בתע ־ רוכה? "שכל אחד מתמודד עם המגפה בצורה שלו. יש לי חברה שבתחילת הקורונה סיפרה שמצאו לה סרטן שד. מה אתה יכול לומר בטלפון

צילום: ריאן | " רז. "מגיעים המון אנשים

22

14.1.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו