פתח תקווה 16.09.22

ס"מ ואמר, 'החברים לא יכירו אותי'" 10- איתם. "הוא גבה ב

צילומים מהאלבום | איתם עם הכלבה זואי. רק היא יודעת

היא זקוקה לשינוי שיאפשר לה להתמו ־ דד עם מצבים כאלו. אמנם החינוך מת ־ חיל בבית, אבל אם המערכת לא תשתף פעולה ותמשיך ללכת עם הראש בקיר, היא תיכשל. הילדים שלנו נמצאים רוב שעות היום בבית הספר, ואני לא רואה 97 אייל: "לפני שלוש שנים שקלתי ק"ג והתנשפתי כשעליתי במדרגות. ק"מ, אחר 5 אחרי האסון התחלתי לרוץ ק"מ, בהמשך ריצת מרתון ואז גם 10 כך עשיתי טריאתלון ואת 'איש הברזל'. זה עוזר לי להתמודד, ובכל בוקר אני מת ־ עורר עם התמונה של איתם נופל. במה ־ לך הריצות יש רגעים שאני רואה אותו לנגד עיניי, לוחש לי, 'אבא, תירגע, הכל בסדר'". סיגלית: "למרות שעברו שלוש שנים, הזמן לא מרפא. פעם בשבוע אנחנו עולים לחלקת הקבר ולפני כמה ימים קיימנו את האזכרה השנתית בחוג המשפחה. החגים הם לא אותם חגים, השמחה היא לא אותה שמחה ובארוחות השישי אין את אותן אנרגיות. יש חלל מטורף, יש בור ויש תהום ואנחנו מנסים למלא אותם בנתינה, ביצירה ובעשיה". אייל: "הכאב הוא פיזי. ממש כאבי בטן קשים. לפעמים הבכי לא נשלט עד שנ ־ גמרות הדמעות. אני מרגיש שלקחו לי משהו מכאן, מהלב". סיגלית: "נשארנו עם חלק חשוך בלב. בדירה הנוכחית אין את החדר של איתם, יש פינת הנצחה עם תמונות ואלבומים. כשאני מנקה את הבית החדר שלו חסר לי, וכשאני מבשלת חסרים לי הבישולים שהכנתי במיוחד עבורו". אייל: "כשאני נוסע למשרד וחולף את הבניין שבו התגוררנו, אני לא מרים את הראש למעלה. מבחינתי הוא לא קיים". סיגלית: "גם אני חולפת שם ולא נעצ ־ רת, ובכל פעם שאני מדמיינת את איתם עולה כיתה, או עובר לחטיבה, נצבט לי הלב". המילים הרגו את הבן שלנו ששמים דגש על מה שצריך". איך שורדים את היומיום?

קורע לב, נוגע ללב רעיון ההרצאה של אייל נבט לאור פנייתו של אייל סגל, מאמן מנטלי, ששאל אם ירצה להרצות לכדורסלנים על מצבי משבר וצמיחה. אייל השיב בחיוב ויצא לדרך - לחוגי בית, לבסי ־ סים צבאיים ולמקומות עבודה. הפידבק שקיבל דרבן אותו להמשיך. "חימם את הלב לראות ילדים ובני נוער יושבים שעה בהרצאה, לא זזים מהכיסא ובסוף אומרים תודה", הוא אומר. לאחרונה הצטרף אליו זמר, שמלווה את קטעי הקריאה של אייל בשירה. ההרצאה מר ־ גשת, מרתקת, קורעת לב ונוגעת ללב. השילוב בין השניים מצמרר ולא מותיר אף עין יבשה בקהל. "המטרה היא שכל אחד ייקח את ההר ־ צאה לבית שלו ויעשה משהו אחר בהת ־ נהלותו", אומרת סיגלית. "אנשים שהיו סיגלית: "אנשים שהיו בהרצאה מספרים שהיא שינתה דברים בשיח וביחס בין הורים לילדים, וזו המטרה. אנחנו חיים במדינה אלימה ואנשים שופכים רעל בחופשיות ברשתות החברתיות. אם החינוך יתחיל בבית, נוכל לעשות שינוי"

אתם מדמיינים לפעמים את רגע הנ ־ פילה? סיגלית: "זה חולף בראש כל הזמן. לא מזמן צפינו בסרט שבו מישהו נפל מב ־ ניין. זה נמצא כל הזמן מסביב וזה תופס אותך לא מוכן". ולא רק המחשבות צפות, אלא גם החלו ־ מות. "היו לי חלומות שבהם ביקשתי שי ־ בוא אליי, ייתן לי חיבוק ויילך", אומרת סיגלית, "ואחר כך אמרתי לו, 'תישאר'". אייל: "אני חלמתי על איתם פעמיים, הפעם האחרונה הייתה לא מזמן. ראיתי אותו במכללה, לא בגילו הביולוגי, וד ־ מיינתי אותו יותר מבוגר". סיגלית: "היה שבוע שבמהלכו השיר 'עד שתחזור' של הזמרת יובל דיין התנגן , ואז חלמתי 24/7 לי בראש סביב השעון, עליו, שהוא נכנס הביתה, זורק את התיק ואומר, 'הנה, אמא, חזרתי, תפסיקי לשגע אותי'.

בהרצאה מספרים שהיא שינתה דברים בשיח וביחס בין הורים לילדים, וזו המ ־ טרה. אנחנו חיים במדינה אלימה ואנ ־ שים שופכים רעל בחופשיות ברשתות החברתיות. אם החינוך יתחיל בבית, נוכל להגיע בהמשך למקומות אחרים - ולעשות שינוי". אייל: "בהנצחה יש כוח והיא עוזרת להתמודד. אני רוצה שהפנים היפות של הבן שלי יהיו בכל בית לצד המ ־ שפט שהוא כתב, 'הלוואי שכל האנ ־ שים בעולם יהיו שמחים'. אולי בזכות המקרה שלו אנשים יבינו את כוחה של המילה. לאחרונה התרגשתי כשפ ־ נו אליי מעיריית גבעתיים, עם הצעה להרים מיזם חינוכי בעיר נגד אלימות מילולית, שייקרא על שם איתם. אחרי 40 החגים אתחיל להרצות להורים ב גנים ואני מאושר מזה. עצוב לי שזה עדיין לא קורה ביבנה, ואני מחכה שגם כאן ירימו את הכפפה. בינתיים נפ ־ תחת בעיר קבוצת ריצה על שמו של איתם, וגם בבית ספרו הוקמה פינת הנצחה שמחה וצבעונית שבה מתנוסס המסר שהוא כתב: 'כולם טובים באותה מידה'". בדרך לקילימנג'רו מותו של איתם גרם לאייל לעשות משהו שלא חלם שיעשה: "בחודש מאי נחשפתי לפוסט בפייסבוק של 2021 בחור, שכתב שהוא זקוק להשתלת כליה. ברגע שראיתי את הפוסט ידעתי שאני עושה את זה. שלחתי לו הודעה, עדכנתי את סיגלית והגענו לבית החולים לבדוק את ההתאמה". סיגלית, לא אמרת לו שהוא השתגע? "ברור שאמרתי". אייל: "הייתי נחוש לעשות את זה למ ־ רות התלאות שבדרך. הוועדה לא איש ־ רה בהתחלה. הפסיכולוגית שאלה אותי אם זה יהווה תחליף לאיתם ואני השבתי שאם אתרום את שתי הכליות ואיתם יחזור, אסכים למהלך. אני מניח שאלמ ־ לא האסון לא הייתי חושב על זה. הרעיון נולד כשהייתי בבית החולים כשאיתם התנדנד בין חיים ומוות. כבר אז החל ־ טתי שיבוא היום, והוא הגיע, ואני שלם עם המעשה. יש דברים שלא חלמתי שאעשה. תרומת הכליה היא אחד מהם". מה היעד הבא שלך? "לטפס על הקילימנג'רו שמתנוסס מטרים. יש בעיה 6,000- לגובה של כ עם האוויר הדליל, בגלל שיש לי כיליה אחת, אבל אני עוד אעשה את זה".

אייל: "הייתי נחוש לתרום כליה, אבל הוועדה לא אישרה בהתחלה. הפסיכולוגית שאלה אותי אם זה יהווה תחליף לאיתם ואני השבתי שאם אתרום את שתי הכליות ואיתם יחזור, אסכים למהלך. אני מניח שאלמלא האסון לא הייתי חושב על זה"

סיגלית ואייל. "יש אנשים שמחפשים אשמים, אני חיפשתי איך אפשר ללמוד מזה"

16.9.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו 56