פתח תקווה 19.11.21

שחקניות מאמאנט בעיר. "בקבוצות נרקמות מערכות יחסים מאוד עמוקות"

"דינמיקות משמעותיות"

השאיפה שלנו היא שהמשחק יגיע גם ומעלה, יש ערים שיש להן את 60 לבני הליגה הזאת והם מתמכרים לכדורשת ולא לכדור אקמול. זה מסיח את הדעת רונית: "הפרגון מאוד גדול מצד בני הזוג והילדים. הם מגיעים לפעמים למ ־ שחקים ומאוד נהנים. אני חושבת שהם מקבלים באהבה שבת הזוג הולכת פעם בשבוע למשהו שמעשיר אותה ונותן לה סיפוק. העובדה שעוד ועוד נשים מצ ־ טרפות מראה שאם הייתה בעיה כלשהי מצד בני הזוג, המגמה הייתה הפוכה. זה לא היה יכול לעבוד בלי פרגון ותמיכה, כולל נסיעות לחו"ל פה ושם". נעמי: "כשבן אדם שמח ומאושר זה מק ־ רין על הסביבה. כשהצטרפתי לזה ממש התמכרתי מהרגע הראשון, וזה לא שע ־ שנה. היום אני לא 30 שיתי ספורט במשך מוותרת על אימון או משחק כי זה הכיף שלנו. יש אצלנו גם נשים גרושות וחד־ הוריות וזה הבית האחר שלהן. זה חלק מאוד חשוב בתהליך. אחת לשנה אנחנו עושים טורניר שנקרא אבאנט ובו מגיעים גם הילדים. הגברים הם אלה שמשחקים ואנחנו מעודדות אותם מהיציע. בנוסף, כשקבוצה זוכה באליפות היא הולכת לבית הספר שאותו היא מייצגת ומעניקה למנהלת את הגביע. כשהילדים רואים דבר כזה זה עושה להם כיף אדיר". ממחלות או מדכאון". המשפחה מפרגנת?

להן את החיים, אם זה בגירושים קשים או מחלה כלשהי, מצוקה כלכלית ועוד". רונית: "המשחק והספורט מלהיב את כולנו, אבל בקבוצות נרקמות מער ־ כות יחסים מאוד עמוקות. יש לי למשל חמש חברות טובות שלא הכרתי לפני. אצל נשים זה חזק יותר. אחד הדברים שמייחדים את ראש העין הוא שהשופטים והרשמים שלנו הם תלמידים בכיתות י' עד י"ב, חלקם ילדים של שחקניות. כמובן שהם לא משובצים למשחקים של האימהות שלהם". קורה שהרוחות מתלהטות במשח ־ קים? נעמי: "כן, גם זה קורה. בסך הכל זה ספורט תחרותי. אני למשל לא ידעתי על עצמי שאני כל כך תחרותית. אבל למדתי גם להפסיד ולנצח בכבוד. שניה אחרי שהמשחק נגמר כולנו חוזרות להיות חברות". רונית: "אני זוכרת שהיה משחק קובע וכולנו היינו במתח. היו יצרים ואולי אפילו נאמרו מילים לא נעימות, אבל ברגע שהמשחק הסתיים שתי הקבוצות החלו לרקוד ביחד באופן ספונטני ושם הסתיימו כל הכעסים והאכזבות. יש מעין אחווה כזאת בלתי מוסברת. מעולם לא קרה ששחקנית הורחקה מהמשחק". נעמי: "גם נערות משחקות מאמאנט בראש העין. אנחנו מלמדות אותן חינוך, העצמה אישית וערכים דרך המשחק.

בשבוע את הבית לכמה שעות לזמן איכות משלה". נעמי: "יש פה משהו חברתי מיוחד. זו דרך נהדרת להתחבר לעיר. הקבוצות הן כמו משפחה, זה הרבה מעבר לשחק ולחזור הביתה. אנחנו מתנדבות בצהרונים של הרווחה, מחלקות משלוחי מנות בפורים, עושות אירועים בחגים, שולחות מנות לחיילים באירועים מבצעיים, מסייעות למרכז לקשיש ועוד. כמו כן, אנחנו שו ־ תפות למאבקים ציבוריים כמו למשל הפגנות נגד הקמת תחנת הכח המתוכננת בצומת קסם". רונית: "עידן הקורונה לימד אותנו שיש צורך לעזור יותר ובכל שנה הפעילות הח ־ ברתית שלנו מתרחבת". "מעין אחווה" בליגת מאמאנט ראש העין תמצאו נשים מכל מגוון הקשת, כולל מנהלות בתי ספר, מורות, עובדות בנק, גננות, עורכות דין, רופאות ועוד. "מאוד מיוחד לראות צעירות לצד מבוגרות יותר, וכולן שוות באותה מידה", אומרת רונית. אתן רואות בכל הפרויקט הזה גם הע ־ צמה נשית? נעמי: "בהחלט. כשהאמא חוזרת מאושרת מאימון או ממשחק, זה מש ־ פיע על כל האווירה בבית. אני שומעת לא פעם מנשים שמאמאנט פשוט הצילה

מבחינת נעמי, המרקם החברתי שנו ־ צר עם הנשים במאמאנט הוא ממש כמו משפחה שניה. "לא כולן חברות נפש כי זה בלתי אפשרי, אבל נוצרות דינמיקות משמעותיות", היא מוסיפה. שנה 21 "הגעתי לראש העין לפני אחרי שגרנו בבסיסים צבאיים. הקלי ־ טה בעיר לא הייתה פשוטה, ואז אמא של ילד בכיתה של הבן שלי שיכנעה אותי לנסות ולהצטרף. מאותה נקודת זמן חיי בראש העין השתנו. העטיפה שיש לנו האחת כלפי השניה מאוד משמעותית". רונית: "יש גם ערבי גיבוש בבתים או במקומות בילוי בחוץ. עם הזמן נרקמים קשרים וחברויות שבלי המאמאנט לא היו מתרחשות". אפשר לומר שמאמאנט חוללה שינוי משמעותי בחיים שלכן? רונית: "ברור, אם זה באופן שפתאום אני עושה ספורט ואם זה באופן שבו אני נרתמת לקהילה. העובדה שנשים בו ־ חרות להישאר במאמאנט הוא שיש פה משהו שהוא מעבר לספורט. "הפחד הכי גדול שלי בתקופת הקרו ־ נה היה שכשנחזור יהיו לא מעט נשים שסיגלו לעצמן שגרת ספורט אחרת, ואני מאושרת שהתבדתי".

נעמי: "כשבן אדם שמח ומאושר זה מקרין על הסביבה. כשהצטרפתי

לזה ממש התמכרתי מהרגע

הראשון, וזה לא שעשיתי ספורט במשך

שנה. 30 היום אני

לא מוותרת על אימון או משחק כי זה הכיף שלנו"

31

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 19.11.2021