פתח תקווה 22.09.23

התשל"ד נפרד בערב ראש השנה ) מאשתו אהובה, יצא 23 אבנר-יהודה אפרתי ( מביתם בפתח תקוה ועשה דרכו לשירות מיו לואים כמפקד באחד המוצבים לאורך תעלת סואץ. אהובה, שהייתה אז בחודש הרביעי להו ריונה, לא תיארה לעצמה שהייתה זו הפעם האחרונה שראתה את אהוב ליבה. 6 כעשרה ימים לאחר מכן, ב-י' בתשרי, ו � , פרצה מלחמת יום הכיפ 1973 באוקטובר 2,600- רים, שגבתה את חייהם של למעלה מ קורבנות. אפרתי היה אחד מהם. על תפקודו במערכה הוא קיבל את עיטור העוז. "אלה ימים לא פשוטים", אומרת יעקובוביץ שנה למלחמה זו נקודת ציון לכל עם 50" .) 73( ישראל, וגורם לי למחשבות על מה היה, איך שנה של אובדן 50 ומה היה אילו. בשבילי זה שמלווה אותי כמעט יום יום, שעה שעה ובכל מה שאני עושה. האובדן היה עצום אז והוא עצום גם היום. עבורי, וגם עבור אבנר, שלא ראה את הבת שלו גדלה. הכאב לא מתפוגג. מצד אחד אני משתדלת לחיות טוב, להתנדב, לחוות את החיים עם הילדים והנכדים ולהיות אישה שמחה ומועילה, ומצד שני הגעגוע לא נמוג. הוא נמצא איתי כל הזמן". בתנועת 16 אהובה ואבנר הכירו בגיל , 1971 הנוער, ומהר מאוד הפכו לזוג. ביוני זמן קצר לאחר השירות הצבאי, נישאו ועו ברו להתגורר יחד בדירת סטודנטים קטנה במהלך לימודיהם באוניברסיטת בר אילן - הוא משפטים והיא היסטוריה. "חברים אומרים שהם זוכרים איך היינו הולכים אהובה 1973 יד ביד", היא אומרת. בשנת הרתה ושניהם היו נרגשים לקראת ההורות הצפויה להם. 16 היכרות בגיל ("זוכרים אותנו הולכים יד ביד") כשחגי תשרי הגיעו, איש עדיין לא צפה את הבאות. "בערב ראש השנה אבנר יצא למיו לואים וקיבל את הפיקוד על מוצב 'מפרקת' שהיה חלק מ'קו בר לב' לאורך תעלת סואץ", משחזרת יעקובוביץ. "הכל היה שקט ושלו עד ביום כיפור. 13:55 השעה "הייתי אצל ההורים שלי ושמענו אזעקה. הבנתי שאם יש אזעקה בצהרי יום כיפור המצב נוראי וידעתי שאבנר נמצא על גדות התעלה. תיארתי לעצמי שיכול להתרחש הרע מכל, אבל באותן שעות, וגם לאורך המלחמה, לא ידענו כלום, כמו רבים אחרים". איך מתמודדים עם חוסר הידיעה? "כל המדינה הייתה אז בכאוס. הגענו לקצין העיר בתל אביב, וכמונו עשרות משפחות צבאו על דלתו מבלי לקבל תשובה. עד יום כיפור קיבלתי ממנו מכתבים אבל אחרי זה כלום". זה הדליק לך נורה אדומה? "כל הזמן. ההרגשה הייתה נוראית. חלק קיבלו דרישות שלום, חלק קיבלו מכתבים ואנחנו לא קיבלנו כלום, גם לא מידע אם הוא נהרג או לא. נאחזנו בזה בתקווה שהכל בסדר. רק חמישה שבועות לאחר מכן, אחרי שהגיעו השבויים ותשאלו אותם, הם מסרו עדות שאו ימים של חוסר ודאות ("כולם צבאו על דלתו של קצין העיר")

"ממש לא. אבנר היה טיפוס שהקרין חוזק. מה גם שהאווירה הכללית הייתה ש'הכל בסדר' וגם אלו שירדו לתעלה שידרו שיוצאים לכיף". לאורך שמונה חודשים הוכרז אבנר כחלל שמקום קבורתו אינו נודע. בעקבות מידע שמסרו השבויים לאחר ששבו, הורשו כוחות צה"ל להיכנס למוצב, שם מצאו את גופתו מתחת לאחת המיטות, כפי שהנחה לעשות הרופא במהלך הקרב. הוא הובא למנוחות בקריית שאול וזכה לעיטור העוז על תפקודו במערכה. אהובה התמודדה עם השכול תוך שהיא מגדלת את בתם היחידה אביגיל, שנוו לדה חודשים ספורים לאחר המלחמה. "הוריי חיזקו אותי והיו שם בשבילי", היא מספרת. "אבא שלי אמר לי משפט אלמותי שאני זוו כרת היטב: 'אבנר הביא אותך לפה כנשואה לפני שיצא למילואים, ואת תבני מחדש את הבית ותצאי מפה נשואה שוב". לבנות חיים חדשים כשאביגיל הייתה בת שנה ושמונה חודשים, אהובה הכירה את משה, איש צבא. השניים נישאו ונולדו להם שני בנים, אריאל וחגי. "משה היה רווק, וקיבל את אביגיל כמובן מאליו. גם לשכול היה מקום בבית שלנו. דווקא משה היה זה שסיפר לאביגיל יותר על אבא אבנר וגם הציע לעשות איתה עבודה עליו. בימים רגילים היינו משפחה שגרתית, בימי זיכרון הדברים דוברו יותר". לא פשוט לגדל ילדה שלא זכתה להכיר את אביה. "משה גידל את אביגיל באהבה גדולה, ועו דיין, לאורך כל חייה היא מחפשת את אבא וגם היום היא 50 אבנר. היא עוד מעט בת מחפשת אותו ומתרגשת כשהיא פוגשת חבו רים שלו. לא מזמן היא שאלה אם אני יכוו לה לתאר לה את הקול שלו. זה מרגש אותה תמיד". שנה התאלמנה אהובה בשנית 22 לפני כשאיבדה את משה, לאחר שנאבק במחלה קשה. "קשה מאוד לעבור את זה בפעם השנייה כי אני יודעת מה המשמעות של להיות לבד", היא מודה. "הילדים מקסימים ותומכים והיום יש לי כבר תשעה נכדים, אחת מהן נשואה, שעושים ותורמים למדינה. האובדן הכפול הוא כאב שילווה אותי עד שאעצום את העיניים. הכאב משתנה אבל נמצא עמוק ולא יכול להו תפוגג. לפעמים הוא עולה וצף ואני מאפשרת לו להיות ולפעמים הוא יותר רגוע. "אני יכולה לשמוע שיר שאהבנו ולבכות, או שיר שמזוהה עם המלחמה, כמו 'אני מבו טיח לך, ילדה שלי קטנה שזאת תהיה המלו חמה האחרונה' או 'לו יהי'. החיים שלי בסך הכל בסדר, אני תומכת באחרים אבל הכאב קיים. שניהם היו אנשים מדהימים". אהובה מתנדבת היום עם אלמנות מבוגו רות, שרה במקהלה של אלמנות צה"ל, לוו מדת בקורסים שונים באוניברסיטה, יוצאת לתיאטרון, מקדישה זמן לילדים ולנכדים "וגם מתפללת שיהיה טוב לעם ישראל ושנו חזור להיות מאוחדים". מה את עושה במסגרת ההתנדבות עם האלמנות? "קודם כל אני מבקשת מכולן לשתף, כדי לשחרר, וגם להיות עסוקות בדברים שעושים להן טוב ונותנים להן רוגע". ("אביגיל תמיד מחפשת את האב שלא הכירה")

אבנר ואהובה | ביום חתונתם צילום פרטי

עיטור העוז: הקרבה ומסירות אישית על מעשי גבורתו במסגרת מלחמתו של המעוז הוענק לאבנר "עיטור העוז" ובתעודה נאמר: "עם פרוץ הקרבות הסתער כוח מצרי גדול ישירות על מעוז 'מפרקת' שמדרום לעיר קנטרה, ותחת חיפוי ארטילרי כבד הצליח להיאחז בפאתי המעוז. סרן אבנר אפרתי ז"ל, מפקד המוצב, ארגן את אנשיו ללחימה, והוא עצמו עבר מעמדה לעמדה, במשך שעות רבות, כדי לעודד את האנשים ולסייע להם. למרות שנפצע קשה, סירב לפינוי. הוא פקד על חייליו להחליף עמדות, כשהוא עצמו נשאר פצוע בעמדה, בטווח של כמה מטרים מהכוח המצרי, כדי לחפות על אנשיו - עד שנהרג. בכך מנע את חדירת הכוח המצרי ללבו של המוצב בשעות-מספר, ואפשר לאחדים מחייליו להיחלץ. במעשיו אלה גילה אומץ-לב, תושייה, ומעל לכל הקרבה ומסירות אישית לחייליו ולתפקידו". המטרה: להנציח באוקטובר תגיע אהובה לקריית המוזיאונים בפתח תקוה כדי לספר את סיפורה 10- ב שנה למלחמה. באירוע יגולל את סיפורו גם אלוף פיקוד הצפון 50 במסגרת אירוע לציון בזמן המלחמה ולימים איש המוסד, יצחק חקה חופי. 23 "אבנר היה אדם מבריק, עם יכולות מגוונות", אומרת אהובה. "הוא היה בסך הכל בן בנופלו. אמרו עליו שאם לא היה נהרג, יכול היה להפוך לשופט. יחד עם זאת, הוא לא זכה להנצחה. ברור שההנצחה הכי משמעותית היא המשפחה שנותרה – הנכדים שמכירים היטב את סיפורו, הנכד יאיר אבנר שקרוי על שמו - אבל רציתי שיהיה משהו מעבר לכך, והחלטתי לספר את סיפורו לאנשים – בשבילי ובשבילו. אני מספרת את הסיפור שלנו גם במכינות קדם צבאיות ובמפגשי סלון אליהם מזמינים אותי. אני מקווה שיש בו גם תקווה ואור, לא רק קושי, כי בלי תקווה מה יש לנו לעשות במדינה שלנו?".

בנר נפל בתחילת הקרב". מה סיפרו לכם שקרה שם?

ו � , בנינו תוכניות גדולות לעתיד. כל ע 16 למי התנפץ, וכך גם של המון אנשים סביבי. ההרוגים, הפצועים, החיילים שחזרו מהשבי. העצב היה מאוד גדול". את זוכרת את השיחה האחרונה שלכם? "כן, בוודאי. היה לנו טלפון רק בחנות של אבא שלי מול הבית, אז כמעט בכל ערב ירו דתי וקיוויתי שאקבל ממנו שיחה, אבל לרוב זה לא קרה כי הקווים הצבאיים היו תפוסים. השיחה האחרונה הייתה בערך יומיים לפני המלחמה. הקול שלו היה מתוח יחסית לפעמים אחרות שדיברתי איתו וכששאלתי אותו למה הוא נשמע טרוד, הוא סירב לומר, אני מניחה שהוא לא רצה להדאיג אותי. ואז הוא שאל אותי אם אני מרגישה את התינוק. בגלל שזה לא קורה בדרך כלל בחודש רביעי שיקרתי ועניתי 'בטח, הוא בועט'. עם הידיעה הזו הוא יצא לקרב". תיארת לעצמך שיכול להיות שלא תיפ־ גשו שוב?

"הם היו מוצב קטן מאוד ואלפי מצרים פשטו על האזור, לא היה להם סיכוי לשרוד. אבנר נפצע ביד, רופא המעוז ביקש ממנו להתפנות, עוד בשלב שטנקים שלנו נכנסו לשם, אבל הוא לא הסכים בשום פנים ואופן. הוא המו שיך להילחם, רץ מעמדה לעמדה, עודד את חיילי המילואים שהיו מבוגרים ממנו והמשיך להילחם עוד מספר שעות עד שרסיס של מרו גמה פגע בו בעורק הצוואר בין הקסדה לאפוד. הוא נהרג במקום". 23 אלמנה בת ("בנינו תוכניות גדולות וכל עולמי התנפץ") הבשורה המרה על נפילתו הפכה וריסקה את עולמה בבת אחת. "היינו חברים מגיל

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: 03-6898430 / ראשון לציון 1 / מערכת: נח מוזס "ידיעות פתח תקווה"

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או © במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

11

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 22.9.2023