פתח תקווה 28.01.22

לאסוף חומרים, ולנסוע לשם. היום, למרות אחוז מהתעסוקה שלי 70 שאני עורך דין, בחיים זה סביב מחנות ההשמדה". "נכנס בי חזק" בעוד סביו, סבתותיו, דודיו ודודותיו נרצחו על ידי הנאצים, הוריו של פרי 1936 ניצלו מהתופת כשעלו ארצה ב־ והתגייסו לצבא הבריטי בו גם הכירו. "לא היו דיבורים על השואה בבית", הוא נזכר. "ההורים שלי הם חלק מדור שעד משפט אייכמן לא דיברו על הנושא. ברגע שהתנהל המשפט, הכל התחיל , ואבא שלי 10 להתעורר. הייתי אז בן שהעביר את המידע מהמשפט בארבע שפות באמצעות הטלגרף, לקח אותי איתו. אני זוכר את עצמי יושב שם ורואה את אייכמן. זה נכנס בי חזק מאוד". איך זה משפיע עליך בתור ילד? "השפיע מאוד. התחלתי להתעניין ולשאול, ידעתי על אייכמן הכל בגיל הזה". לא משהו שהיום לפחות תואם הת ־ .10 נהגות של ילד בן "ממש לא. היום ילדים לא יעשו את זה". עד כמה עניין השואה והרצון להש ־ מיד את העם היהודי ישב לך בראש ששפטת בהמשך מחבלים? "שפטתי מחבלים שהיו בתחום הקו הירוק והשתדלתי לא לעשות את ההק ־ שר בין השואה לבין מה שקורה כאן, אבל תמיד יש חיבור בין הדברים. ההקשר זה משהו פנימי שהולך איתי, משהו שלמד ־ תי אותו יותר לעומק ביד ושם ואחר כך כמדריך במחנות ההשמדה". הדרכת כבר פעמים רבות באתרים השונים, זה עדיין מטלטל כמו בפעמים הראשונות? "כל מסע זה מזעזע מחדש. בכל פעם יש לי אנשי עדויות אחרים שחוו את המקום, ואני משתדל בכל הזדמנות לשים דגש על נקודה אחרת במחנה". לרגל יום הזכירון הבינלאומי שחל השבוע, אתה חושב שהזיכרון מה ־ שואה נשמר או שהולך ונעלם? "לדעתי הולך ונעלם. בחו"ל כמעט ולא מדברים על כך חוץ מבגרמניה וגם אצ ־ לנו אולי ערוץ אחד בטלוויזיה ידבר על זה. פעם היו קוראים להיסטוריונים בכל מיני ערוצים שידברו ויספרו, היום כבר לא עושים זאת וחבל. גם בקרב בני נוער וחיילים המגמה זהה. אין היום בתודעה את נושא השואה כמו שצריך. המשלחות שנוסעות לחוץ לארץ הולכות ופוחתות, בחלק מהמקרים כי לאזרחים אין כסף לשלם ומשרד האוצר לא מוכן לממן. המדינה לא עושה מספיק כדי לשמר את זיכרון השואה". מה המדינה צריכה לעשות לדעתך? "להפוך את השואה לעניין רציני מאוד, אם על ידי מתן דגש בבתי הספר גם ביום הזיכרון הבינלאומי, ואם על ידי יצירת באז גדול בטלוויזיה. לאחרונה מקדמים באופן מבורך פרויקט של זיכרון בסלון אבל זה לא מספיק. בינתיים דור הניצו ־ לים הולך ונעלם ובעוד כמה שנים לא יהיה מי שיספר". לסיום, שאלה שבכל פעם עולה מחדש: אתה חושב שיכולה להיות שואה נוספת? "לא, יש לנו צבא חזק עם תשובות לכל דבר ואני מאמין בו. יכולה להיות שואה נוספת במקום אחר, לא לעם היהודי".

יום הזיכרון הבינלאומי לשואה

צילום: ריאן | " פרי. "אין היום בתודעה את נושא השואה כמו שצריך

מפעל ההנצחה של יורם פרי

בביתהעם בירושלים בזמן משפטו של אייכמן ("ידעתי עליו הכל בגיל 10 הוא ישב כילד בן הזה") ‰ הדריך סיורים במחנותההשמדה ‰ וספרו "אושוויץ: גיהנוםשל מטה", מתאר מהקרה לאנשיםמרגעהגעתהרכבתעדשהפכו לעפר ‰ יורםפרי מקריתאונו, שהקדישחלק נכבד מחייו לטרגדיההגדולהשל העםהיהודי, חוששששימור זיכרון הנספיםהולך ודועך

רות היו במצוקה כספית ולמרות הקשיים, הן תרמו להיטלר הרבה כסף. והנה הגיע היום שהן החלו לעזור בבניית המחנות אושוויץ ובירקנאו ובתיחזוקם, והנאצים קיבלו אותם בברכה וסיפקו להן עשרות אלפי אסירים במחיר הזול ביותר". זווית נוספת אותה מציג פרי בספרו עב עמודים) היא הטענה כי ארצות 490 הכרס ( הברית ובריטניה ידעו על מה שמתרחש במקום, אבל לא עשו דבר. "הם יכלו לפוצץ את מסילות הברזל אבל לא עשו זאת וזה משגע אותי", הוא אומר. איזה פרט הכי הפתיע אותך בספר? "אני מגלה ומחדש פה שהגרמנים נטלו סמים ושתייה חריפה, אחרת הם לא היו יכולים לעמוד בזה. איך הגעתי לזה? באחד המחקרים גיליתי שהנאצים, כשכבשו את צרפת ובלגיה, עשו זאת במהירות עצומה, ואז קראתי מחקרים בהם רופאים טוענים שהחיילים שכבשו את אותן מדינות היו מסוממים. מכאן הבנתי שהגרמנים לא יכלו למלא את תפקידם בבירקנאו ללא שתייה חריפה וסמים". איך השפיע עליך תהליך כתיבת הספר?

במשך חמש וחצי שנים. "כשהתחלתי לע ־ בוד עליו אמרתי שאכתוב מה קרה במחנה אושוויץ, ופתאום הגעתי לנקודות שהייתי צריך לתרגם מסמכים מגרמנית לעברית", הוא משחזר. "לפיכך למדתי גרמנית והיום אני דובר, קורא וכותב את השפה. הבנתי שאני צריך להרכיב פאזל גדול מאוד על עדים 23 ידי חיבור של תעודות, עדויות של שראיינתי והרבה מאמרים וספריםשקראתי. פעמים רבות נסעתי לשם עם שוש, אשתי, "הבסיס לספר הוא תיאור של כל מה שה ־ תרחש במחנה ההשמדה. אני מתאר מה קורה מהרגע שהרכבת מגיעה לאושוויץ, את הסלקציות שהאנשים עברו ומה קורה בזמן הקצר שחולף עד שהם הופכים לעפר ואפר. רציתי להבין איך אנשים יורדים מהרכבת והלכים למוות. אמרתי שאם אני הייתי שם, הייתי עושה בלגן אבל הטעו אותם. אמרו להם שהם נוסעים למקום טוב, וכשהם הגיעו אמרו להם 'תתקלחו ותחזרו לקבל את הח ־ פצים'. כך התחיל תהליך של רכבת אחרי רכבת ושנה אחרי שנה, זה לא נתפס. בספר כדי לבדוק שאני לא כותב סתם". אילו זוויות אתה מציג בספר?

מתן דויטש

"כל נושא השואה הולך ומתמס ־ מס. בעבר היו יותר טקסים ויותר תכנים בטלוויזיה, אבל זה הולך ומתגמד, הולך ונשכח. אני רואה ומרגיש את זה", כך אומר השבוע עורך הדין וההיסטוריון, יורם פרי, לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל ביום חמישי. ), תושב קרית אונו, עוסק בחקר 70 פרי ( כשישב 10 השואה כבר מהיותו ילד בן בבית העם בירושלים בזמן משפטו של אדו ־ לף אייכמן ("זה השפיע עליי באופן קשה, ידעתי עליו הכל בגיל הזה"). בבגרותו הוא שימש כמחנך ומורה להיסטוריה בתיכון, כתב עשרות ספרי לימוד באזרחות והיסטו ־ ריה והדריך בני נוער וחיילים רבים במחנות ההשמדה בפולין. בתווך חתם קבע בצה"ל, שימש כשופט בבית הדין למחבלים בלוד ועוסק במשפטים עד היום. כעת הוא מדבר בריאיון מיוחד על התה ־ ליך אותו עבר עם כתיבת ספרו "אושוויץ: גיהינום של מטה" שיצא לאור בשנה שע ־ ברה, על התובנות החדשות אותן גילה, על זיכרון השואה ככל שחולף הזמן ועל הסיכוי שתתרחש שואה נוספת. "לא נתפס" על ספרו האחרון בנושא השואה "אושוויץ: גיהנום של מטה" (השני במספר, אחרי "מש ־ פטי נירנברג - משפטי הזיקית") עבד פרי

"שפטתי מחבלים שהיו בתחום

הקו הירוק והשתדלתי לא לעשות את ההקשר בין השואה לבין מה שקורה כאן, אבל תמיד יש חיבור בין הדברים. ההקשר זה משהו פנימי שהולך איתי"

"אני חושב שאני בן אדם אחר שחייב להעביר את הסיפור הלאה. אמרתי שאני חייב להרצות על הנושא ללא תשלום ואני נפגש גם עם בני נוער ומספר להם על כך. בנוסף, יש לי סיוטים בלי ־ לות, אני חולם על זה המון, ואני ממשיך לקרוא על אושוויץ,

480 אני מקדיש פרק שלם ל־ אלף יהודים מהונגריה שנרצחו בחודשיים, זה מדהים. "עוד נדבך משמעותי בספר הוא הקשר שהיה בין חברות אזרחיות, שחלקן קיימות גם היום ומקיימות יחסי מסחר עם ישראל, לבין הנאצים. אותן חב ־

18

28.1.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו