פתח תקווה 29.04.22

הקרון שהפך לסמל תקוה – פתח ותואם לדגםשבו הוסעו 1937־ קרון רכבתשיוצר ב יהודים בדוחק להשמדה ניצב לו במתחם יד לבנים כמוזיאון ‰ האחראי לכך הואחיימון בלומנפלד, מנכ"ל היישובשערי תקווה לשעבר, שרכש, שיפץ אותו מכספו והנציח באמצעותו אתאביו ז"ל, ששרד מחנות ‰ עכשיו הואמספר כיצד הגיב אביו 10 המנוח לפרויקט, תחושתהשליחותשמלווהאותו והאםהואמתכנן מיזמים נוספים להנצחתהנספים

הרלבנטיים בעירייה והם מאוד התלה ־ בו", הוא אומר. "חזק פיזית ומנטלית" י � ) לע 64 המניע העיקרי של בלומנפלד ) סוק בזיכרון השואה הוא סיפורו האישי של אביו, שגדל בעיירה אולקוש בפולין הסמוכה לקראקוב. אותה עיירה בה צו ־ למה אחת התמונות המפורסמות בתקופת השואה, בה נראה רב המקום, הרב הגרמן, עומד יחף, עטוף בטלית כשתפילין מבוק ־ עות לראשו ומסביבו חיילים גרמנים מג ־ חכים ומשפילים אותו, ותחתיו שורה של יהודים קשורים אחד לשני ופניהם מופ ־ נות לקרקע. "זו תמונה מזעזעת", אומר בלומנפלד. "אבא שלי כל הזמן סיפר על היום הזה, שקיבל את הכינוי 'יום רביעי השחור'. "ההורים שלו הצליחו להימלט יחד עם הילדים, אבל אבא נתפס ומשם הוא עבר מחנות ריכוז, 10 חמש שנות גיהנום ב־ עבודה והשמדה, וניצל באורח נס כל פעם מחדש. "באחד מסיפוריו הוא תיאר כיצד הגיע לאחד המחנות, שם הם חולקו לשתי שו ־ רות מבלי לדעת לאן כל אחת מובילה. משהו בתוכו אמר לו לעבור לשורה הש ־ נייה מיד כשהקאפו הסתובב, ובסופו של דבר כך הוא ניצל מהמשרפות. בסוף המ ־ לחמה האנגלים שיחררו אותו בברגן בלזן

מתן דויטש

"היום אנחנו מבינים שאין לנו מקום אחר בעולם למעט המדינה שלנו כי אנטיש ־

מיות הייתה ותמשיך להיות", כך אומר השבוע חיימון בלומנפלד, מנכ"ל היישוב שערי תקווה לשעבר, שתרם את "קרון הזיכרון" המוצב במתחם יד לבנים בפתח־ תקוה במטרה להנציח את זכרון השואה ואת אביו יוסק'ה ז"ל, שהתגורר בעיר אחרי ששרד את הזוועות והלך לעולמו . "מטרה 98 לפני חודשים ספורים בגיל נוספת היא לתת במה לציונות ולחלו ־ ציות דרך סיפור משפחתי", הוא מוסיף. נדבך מרכזי בקרון, שמשמש גם כמרכז למידה, הוא מיצג של אלפי מהדקי נייר. מדובר למעשה ב"דוגמית", כלשונו של בלומנפלד, לפרויקט מהדקי הנייר שהחל א � בעיירה קטנה במדינת טנסי ב 1998 ב־ רצות הברית על ידי שלושה נערים מקו ־ במטרה לאסוף שישה מיליון 14 מיים בני מהדקי נייר לזכר קורבנות השואה. סיפורם יוצא הדופן של הנערים שהצ ־ ליחו בסופו של דבר במשימתם ואף הרבה מעבר לכך, זכה לתהודה עולמית ומהווה את הבסיס להצגה "מהדקים" שהוצגה על ידי תיאטרון הקיבוץ ביום רביעי האחרון בהיכל התרבות העירוני. בלומנפלד לא מתכוון לעצור וממשיך לפעול ליצירת שיתופי פעולה בין פתח־תקוה לאותה עיירה, ויטוול. "עניינתי את הגורמים

אותו שוקע בדיכאונות ולא היה נראה שהשואה השפיעה עליו. הוא עלה לארץ מגרמניה ומיד נלקח למבצע 1948 ב־ חירם. לאחר מכן נישא לאימי שהתאלמנה לפני כן משלמה פלונסקי, נכדו של משה ליפקיס ממייסדי פתח־תקוה. בהמשך אבא היה באגודת הסדרן של הפועל פתח־ תקוה. כולם הכירו אותו שם והוא ניהל גם בית חרושת לקרח ברחוב אברבנל, מטרים ספורים ממגרש הפועל הישן. "הוא היה החבר הכי טוב שלי. הסתובבתי איתו, טיילתי איתו עד הרגע האחרון בכל רחבי הארץ. הוא לא נעזר בשום דבר והיה תופעת טבע מבחינה בריאותית". "תרומה ממני" בלומנפלד מעיד על עצמו כי סיפורו של אביו, שלדבריו נותר השריד היחיד למ ־ שפחתו, הוביל אותו לחקור ולחפש אחרי קשרים משפחתיים, במיוחד אם נתקל באנשים שנושאים את אותו שם משפחה. התפנית הגדולה בפועלו הקשור בתקו ־ פת מלחמת העולם השניה הגיעה בשנת

." 21 ק"ג בלבד בגיל 25 כשהוא שוקל איך הוא שרד את כל התקופה? "שאלתי אותו לעיתים קרובות: 'אבא, איך שרדת את הרעב ואת העינויים'? הוא ענה שאחד הדברים ששמרו עליו היה שגם כשחילקו אוכל וכולם התנפלו, הוא תמיד נשאר מאחור ומצא לעצמו את קליפות תפוחי האדמה שנשארו. אבא היה חזק פיזית ומנטלית, היה אופטימי ומעולם לא מריר. תמיד אמרתי לו: 'אם אני רוצה לסכם אותך במשפט, אז אתה אדם שסבל מעודף שפיות'". בבתים של שורדי שואה רבים לא מד ־ ברים על הנושא. עד כמה אביך שיתף אתכם במה שעבר עליו? "גם אצלו זה היה מודחק. קיבלנו מידע בטפטופים קטנים, עד שאחותי, שלומית כץ (פלונסקי), החלה לכתוב ספר על עברו ואז פרץ המעיין והוא נפתח יותר ויותר. אם שפילברג היה קורא את הספר, הוא היה עושה עליו סרט". עד כמה התקופה הזו השפיעה על הת ־ נהלותו? "אבא היה אדם פתוח וחברמן. לא ראיתי

"ניתנות בקרון הרצאות לבני נוער, לתנועות נוער ומסגרות שונות על שואה ותקומה, ציונות וחלוציות, תעוזה וגבורה דרך הסיפור המשפחתי שלנו"

10

29.4.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו