פתח תקווה 29.04.22

הביתשרעד מההפגזות, ההצטופפות במקלט עם מאות אנשים וההחלטה לצאת למסע המטלטל ארצה ‰ המוזיקאית יקטרינה קגנוביץ' ובתה קסניה הצליחו להימלט מהתופת באוקראינה והגיעו לישראל ‰ בעזרת חברים טובים היא מצאה עבודה כמורה לפסנתר במשכן למוזיקה ולמחול באור יהודה, אבל לא שוכחת את אמה שנותרה במדינה השסועה: "היא לא רוצה לצאת משם ואני מבינה אותה"

הדרך אל החופש

המלחמה באוקראינה

קגנוביץ'. "ישנו במרתפים שלא היה בהם אפילו מקום מסודר להתפנות"

ואני לא מפסיקות לבכות ולא מפנימות את המצב החדש. הפחד משתק אותך". דווקא בסוקאל קיבלה קטי טלפון משני תושבי אור יהודה, שירה ואדם צ'פמן, שני פרופסורים שאיתם ניגנה בעבר, ובו הצעה לסייע. "שמרתי את ההצעה להמשך לכל מקרה שלא יהיה", היא משחזרת. בשלב הזה החלו שיחות עם ישראל, כשהחברים מהארץ הבטיחו לסייע גם מבחינה כספית וגם מבחינה בירוקרטית. בעזרת מתנדבים פולנים חצו קטי וקסניה את הגבול למדינה השכנה ודילגו לוורשה, שם לנו בדירה זמנית. "בוורשה כבר גי ־ ששתי באופן רשמי לגבי האפשרות להגיע לישראל", היא מספרת. "לשמחתי הרבה, קיבלו אותנו כאן ממש כמו בבית". "צעד אחר צעד" היא עלתה לארץ מקייב יחד עם בעלה שנה חזרה עמו 11 , אבל אחרי 1999 בשנת לארץ מולדתה כיוון שהוא התקשה למצוא את עצמו מבחינת הקריירה. קסניה אמנם נולדה בישראל, אבל אינה דוברת עברית בניגוד אליה. "אין יום שקסניה לא מדברת על המלחמה", משתפת קטי. "קשה לה מאוד כרגע. במקביל, חודשו הלימודים בזום כך שהיא מתחברת ומשתדלת להישאר בע ־ ניינים. זה מאוד לא פשוט כשאנחנו מת ־ וודעות לאנשים שאנחנו מכירים ששילמו בחייהם. אמא שלי סיפרה לי לא מזמן שמ ־ צאו מישהו שאנחנו מכירות ירוי בעורף". היום, כשהיא במקום בטוח בתל אביב אצל בני הזוג גל תורן וקרן חוכמה, ממשיכה קטי ללמד את תלמידיה מאוקראינה מר ־ חוק באמצעות ה"טימס". מה קרה כשהגעתם ארצה? היו לך

קשיים בשדה התעופה בן גוריון? "היו מאות אנשים מאוקראינה ורו ־ סיה שהצטופפו באולם שהיה צר מלהכיל אותם. לשמחתי, היינו שם כשעה עד שקי ־ בלתי את האישור המיוחל להיכנס לארץ. זמן קצר לאחר שהגענו נוצר קשר ראשון עם ד"ר חנה אג'יאשוילי, מנהלת תחום המוזיקה במשכן למוזיקה ולמחול באור יהודה". איך הגעת אליה? "דרך מכרה משותפת. הפייסבוק הוא כלי אדיר. החברים שלי מישראל לקחו אותי צעד אחר צעד היישר מקייב למקום הבטוח. חנה למעשה אמרה לי שיש מורה לפסנתר שיוצאת לחופשת לידה והציעה לי להחליף אותה. שמחתי מאוד מההצעה והיום אני מלמדת שישה תלמידים פעמיים בשבוע. זו הרגשה מצוינת. קל להצליח במקום כמו אור יהודה שבו יש אנשים מתורבתים שמ ־ כבדים מוזיקה. במקביל, אני ממשיכה ללמד תלמידים מאוקראינה מרחוק". את מדברת עם התלמידים שלך בארץ על המלחמה? "אין טעם להעסיק אותם במה שעברתי. אמנם תלמיד אמר לי שהוא חושב שמה שהרוסים עושים זה מאוד נכון, ועניתי לו שכדאי לראות פחות טלוויזיה ויותר לה ־ סתכל על העובדות. אני חושבת שהצלחתי לשכנע אותו". נקודה כאובה במיוחד עבורה היא אמה, שנשארה באוקראינה ומתגוררת עם אחותה הגדולה של קטי. "היא לא רוצה לצאת משם ואני מבינה אותה", מסכמת קטי. "היא מר ־ גישה מוגנת בבית שלה, למרות ההפצצות. יש לה מזוודה מוכנה, אבל עבורה להעתיק את המגורים ולעבור מסע כמו שעברתי זה בלתי אפשרי פיזית".

/ מתן דו יטש / / צילום: ריאן /

"הקושי הגדול שלי היה להפנים שהמלחמה היא עובדה קיימת, 24־ זה לא דומה לשום דבר. לא אשכח איך ב לפנות בוקר 5:20־ בפברואר התעוררתי ב תחת אזעקות רבות. לא האמנו עד הרגע האחרון שזה באמת יקרה", כך מספרת השבוע המוזיקאית יקטרינה (קטי) קגנו ־ ), אזרחית ישראלית מאוקראינה, 44( ' ביץ שהצליחה להימלט מהתופת יחד עם בתה ) ולהגיע ארצה. 13( קסניה סיפור הבריחה של השתיים מעורר הש ־ ראה וכולל מסע תלאות המבוסס על לא מעט מזל. רגע אחד נפל טיל ברחוב שבו הן גרות, דבר שהרעיד את ביתן וגרם לחרדות קשות, רגע נוסף הן רצו למקלט זמני בו הצטופפו עם עשרות אנשים במצב דומה, ורגע אחר הן כאן בישראל עם מחשבות על הבית בקייב, שם עדיין נמצאת אמה של קטי שמסרבת לעזוב. בשבועות האחרונים נקלטה קטי במשכן למוזיקה ולמחול באור יהודה, הפועל בעיר באמצעות "נפגשים" מרכזים קהילתיים, שם היא מלמדת פסנתר, לפחות עד יחלוף זעם. "בלתי נתפס" יש לה בטן מלאה על הרוסים, בעי ־ קר לאור ההבטחות לשמור על האזרחים באוקראינה. אלא שהצהרות לחוד ומציאות לחוד. "מהר מאוד הבנו שאין למילים הללו שום אחיזה", אומרת קטי. "במשך שלושה ימים ברציפות הם ניסו להפציץ תחנת כוח בשכונה הסמוכה אלינו. הרקטות היו כל כך

עוצמתיות שהבית שלי רעד, כשאחת מהן נפלה לידו. קסניה ואני קמנו בפחד גדול כי הרגשנו את המוות עוד רגע מגיע אלינו. חששנו לחיינו. ישבנו שתינו רועדות בחדר האמבטיה ונצמדנו לרהיטים בתקווה שהם יגנו עלינו". אחד הרגעים הקשים ביותר עבורה אירע כשנחשפה לתמונות הזוועה מאולם הקונצ ־ רטים בעיר אירפין, שבה הופיעה וניגנה עם בתה רק לפני ארבעה חודשים. אז נראו הש ־ תיים קורנות מאושר. בשבועות האחרונים היא נחשפה לתמונות הזוועה של המקום המופצץ וההרוס עד עפר, וזה שבר את לבה. "זה לא משתווה כמובן לחיים של אדם, אבל היה מאוד קשה לראות את זה", היא אומרת. "לראות מקום שהיה כל כך שמח נהרס לח ־ לוטין זה פשוט משהו בלתי נתפס". ההחלטה לעזוב את אוקראינה עם בתה התבשלה במשך ימים ארוכים, אבל הבשילה דווקא בעקבות עצה חכמה שקיבלה מאחד מתלמידיה בדבר הסכנה שבלהישאר. לצ ־ ערה היא פספסה שתי רכבות, אחת הייתה גדושה עד אפס מקום והשנייה בגלל מיקום לא נכון שלה ושל בתה ברציף. וכך היא הגי ־ עה בדרך לא דרך מטרנופיל ללביב ומשם לסוקאל, אבל בכל מקום שאליו הגיעה החלו הפצצות שחייבו אותה לעזוב שוב ושוב. עם מה יצאתן לדרך? "עם דברים בסיסיים בלבד, כשכל השאר נשאר כמובן בבית. עברנו ימים קשים מאוד, ישנו במרתפים שלא היה בהם אפילו מקום מסודר להתפנות. גם היום, כשאנח ־ נו נמצאות במקום בטוח בישראל, קסניה

30

29.4.2022 ˆ ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו