פתח תקווה אונו 02.06.23

הדבר הטוב הבא טל שחר היא בוגרת בית הספר הגבוה " במסלול הפקה, Muzik למוזיקה " הלחינה וניהלה מוסיקלית את אנסמבל 'לסביהונסט', לצד המשוררת מיקה בן שאול ('שירי מיקה') שרץ בכל הארץ ובתיאטרון 'הבימה' במשך שלוש שנים ברציפות. כמו כן היא עבדה עם מוסי ־ קאים מוערכים ומובילים בתעשייה כמו אורי רוסו, אבי אלבז ותמר אייזנמן, הופיעה בין היתר במצעד הגאווה בשנת , הקימה את ליין הנשים הראשון 2016 בחיפה, ותקלטה בליינים שונים בארץ וגם בחו׳׳ל במסגרת פסטיבל הנשים . Velvet Ibiza באחרונה היא הוציאה את אלבום הבכו ־ ס � , המושפע מ Good Thing רה שלה גנון מוזיקלי שנע בין עולמות של פופ, פולק וקאנטרי, מושפעת מאמניות כמו דניאלה ספקטור, תמר אייזנמן וברנדי קרלייל. יש לציין שמבחינה מוזיקלית עושה את הכל לבד - כותבת, Talsha מלחינה ומפיקה מוזיקלית בתעשייה שבה היא מהנשים הבודדות שעושות את זה. ¿

התבטאו ברמה שאני לא יצאת מהבית, אלא בסוג של אי איכפתיות קיצונית. כזה שאפילו דברים הכי טר ־ וויאלים, הדחקתי ולא רציתי לעשות. אפילו לאסוף משכורת. סוג של הדחקה מאוד קשה. כמובן שברמה המעשית הדכאונות הללו, ובכלל ה'סטייט אוף מיינד' שלי פיתח אצלי חרדת במה מאוד קשה. "תמיד התחברתי למוסיקה. זה היה הכלי שבאמצ ־ עותו התלחתי לבטא את עצמי, אבל לא הייתי מסוג ־ לת לעלות על במה. זה דפיקות לב מואצות. בחילות, הקאות, קטסטרופה. וגם כשכן עליתי, זה תמיד לווה בשירי קאברים, ברעד קיצוני, זו הייתה גם האפיזודה שלי ב'כוכב הבא'. ראו שיש כישרון, ראו שאין ביט ־ חון. זמרת או יוצרת מוסיקלית לא צריכה לשדר שהיא עלה נידף על במה. היא צריכה להביא עוצמה, היא צריכה להביא אמירה, ולא הייתי שם בכלל". הלב נשבר כך או אחרת, כשהיא נעה ברכבת הרים רגשית, המ ־ שיכה טלשה להתנהל. כלסבית היא נכנסה לזוגיות משמעותית שממנה יצאה חבולה ופצועה רגשית, ואפילו במהלך הראיון היא ניסתה לחשוף כמה שפחות פרטים ממערכת היחסים הזו: "בוא נסכם שזו הייתה זוגיות מאוד מאוד קשה. כשהיא נגמרה הייתי בתח ־ תית של השפל. הייתי גמורה מנטאלית, נפשית ופי ־ זיולוגית. זה למעשה היה הקטע שהוביל אותי לשנות את חיי. איך אומרים ־ הרגע הכי חשוך הוא לפני עלות השחר, אז הייתי שם ברגע האפל ההוא, כולי מצול ־ קת. מה שסייע לי בתהליך היציאה, הבקשה לטיפול, וסוף סוף לסדר את המחשבות בראש הייתה תקופת הקורונה". הקורונה? "כן, תתפלא. להרבה היא עשתה רע, בהקשר שלי היא עשתה טוב. סוף סוף היה שקט מכל ההמולה שנ ־ קראת הישרדות. יושבים בבית, בסגרים, וחושבים לאן הולכים מכאן. זה מה שהביא אותי לצאת לטיפול, לברר את כל הטעויות והשגיאות, או יותר נכון מה גרם להן, ולא לבכות על זה, אלא להשלים ולהכיל. להבין שכל מה שקרה לי בחיים נבע ממקום עמוק הרבה יותר. וברגע שמטפלים במקום הזה, אז אפשר לצמוח". במקביל, בתקופה הזאת היא עבדה בתור גננת בגן ילדים בהרצליה. אחד האבות, לירון שפר (מפיק מו ־ סיקלי ומעצב סאונד, מטכנאי ההקלטות הוותיקים בישראל) שמע שהיא מוסיקאית והציע לה להקליט באולפן שלו. בנוסף הוא הכיר לה את אלעד קירסון EOK Proj� שבזמנו הפיק פרויקט מוזיקלי חדש ( ) שחיפש להביא לקדמת הבמה חומרים מקוריים ect של מוסיקאים חדשים. ברגע שאלעד שמע את טלשה שרה, הוא הציע לה להשתתף בפרויקט שלו והאמין בה בצורה אבסולוטית. מה שהוביל בהמשך להשקעה ולהפקה של אלבום שהוא רק שלה עם פרויקט הדס ־ טארט מוצלח. כיום, רגע אחרי שהוציאה את אלבום הבכורה, טלשה נמצאת במקום די שליו ושלם עם עצמה: "אני נמצאת בתקופה מאוד מאושרת בחיי, לראשונה אני חייבת לציין. הדברים מסתדרים, ברגע שמסדרים את הראש, ושהתובנות מסתדרות, אז זה מה שקורה". חושבת על זוגיות, ילדים? "המושג של משפחה קצת קשה לי. אני מבינה שנח ־ רתה בי באופן שאולי לא ניתן להסיר אותה, העובדה שאני לא שייכת לאף מקום, בטח לא למושג המשפחה. זה נותן סוג של חופש. אני כרגע לא במקום של לה ־ תמסד. זה רחוק ממני. אני אוהבת ילדים, מאוד, אבל כאאוטסיידרית, כאחת שיודעת מה היה חסר לה, ויד ־ עה להעניק ולמלא אצל כל הילדים שהיא חינכה. אולי בעתיד זה ישתנה, כרגע אני נהנית מהחופש שלי". ¿

כמובן את הדברים האלו, אבל כן, זו הייתה המציאות הכואבת, לצערי הרב. מילדותי העובדה הזו לא הרפ ־ תה ממני, אני מאומצת. תמיד ידעתי שאני מאומצת מהילדות שלי". איך ידעת? "לא קשה לדעת. הייתי ילדה מרוקאית שחומה שלה יש שני הורים פולניים, השוני ניכר גם בלי שאומרים אותו. מה גם שאף פעם בבית לא הסתירו את זה. יחד עם 'האיזה מותק', ו'איזו יפה את' שאומרים לכל ילדה, תמיד הוסיפו, 'ואת מאומצת, כן?!". קשוח. "לא רואה את זה כך. ההורים שלי לא הסתירו את העובדה וזה תמיד היה נוכח בבית. הם התייחסו אליי כאל בתם, זה ברור, אבל העובדה שאני לא חלק מהם הייתה די דומיננטית. זה לא שעשו אפליות. יש לי אחות גדולה מהם, שגם היא מאומצת. אז מהבחינה הזו, לא הרגשתי אפיליה או משהו. זה היה המצב. מה שכן, אין ספק שזה תמיד קינן בי". את הרקע לאימוץ ידעת בילדותך? "לא בהתחלה. לא סיפרו ואני לא חושבת שבאמת אולי ידעו. אבל זה 'ישב עליי'. הרגשת חוסר השייכות ליוותה אותי מיום שעמדתי על דעתי, ולכן פתחתי מאוד מוקדם את תיק האימוץ. ממש איך שהתאפשר לי מבחינה חוקית. רציתי לדעת רק 'למה'? וזהו. הייתה לי סוג של אמפתיה לא מוסברת להוריי הביולוגיים. אולי ראיתי בהם בזמנו איזה סוג של סלע יצוק בעולם אי הוודאות ואי השייכות שלי. זו כמובן הייתה מחש ־ בת שווא". למה? "כי הבנתי את הרקע של הסמים, וכדומה. וזה היה די שוק עבורי. לקחתי את זה לא הכי טוב. אני חושבת שבמקרה של אימוץ על רקע אחר, הייתי אולי מרגישה יותר טוב. לא יודעת למה, אבל הקטע שהם היו מכו ־ רים לסמים ונולדתי בקריז, די הפך אותי". הקשר נותק הידיעה על הרקע שבמסגרתו נמסרה לאימוץ הביאו את טלשה לבקש ולפגוש את הוריה הביולוגיים. בזמן הזה הם כבר נגמלו שניהם במשך כמה שנים. התברר לה שיש לה גם אח גדול. למרות הכאב הגדול, ואולי הכעס, שליוו את הידיעה מי הם הוריה, היא התעקשה לפגוש בהם: "זו הייתה טעות לדעתי. לא הייתי צריכה להיפגש איתם בגיל כזה מוקדם, בגיל שבו אני עדיין לא מבושלת, שעדיין לא היה לי את מושגי ההכלה, האמפתיה הדרושה וההבנה שלא כל דבר בעולם מת ־ נהל לפי תקוות מדומות, וצריך לקבל את העובדות כפי שהן ולחיות עם זה די בהבנה ואושר". מה קרה בפגישה? "אני הייתי מאוד מרוחקת. ההורים שלי היו דווקא חמים ואוהבים, הם ממש רצו קשר איתי. אבל אני די התנערתי. התחמקתי. לא רק בפגישה עצמה ובמחוות שהיו בה, אלא בעיקר אחריה. הוריי הביולוגיים רצו להמשיך את הקשר, הם הרי היו פיכחים כעת, אבל אני לא הייתי 'שם'. ומאז לצערי הרב, היום אני חוש ־ בת שיש בזה צער, הקשר נותק. הוא מנותק ככה כבר כמה שנים. גם עם אחי הביולוגי אין לי קשר. רציתי להמשיך בחיי. הייתי אז צעירה ולא הבנתי שהעצבות ששורה עליי כל הזמן, היא לא באמת חיים, והיה צריך לסגור מעגלים ואולי לפתוח חדשים". טל שחר המשיכה בחייה "על אוטומט" כפי שהיא מגדירה, התגייסה ופנתה לתחום החינוך. היא הייתה גננת בגן ילדים בהרצליה במשך שש שנים, וכיום היא מחנכת בחטיבת ביניים. "הדכאונות המורכבים", כפי שהם מכנה אותם, המשיכו להציק לה לפרקים בעו ־ צמות משתנות: "דכאונות וחרדות יכולים להופיע בצורות מאוד מגוונות אצל כל אדם. אצלי הם לא

"תמיד התחברתי למוסיקה. זה היה הכלי שבאמצעותו התחלתי לבטא את עצמי, אבל לא הייתי מסוגלת לעלות על במה. זה דפיקות לב מואצות. בחילות, הקאות, קטסטרופה" "ההורים שלי לא הסתירו וזה תמיד היה נוכח בבית. הם התייחסו אליי כאל בתם, זה ברור, אבל העובדה שאני לא חלק מהם הייתה די דומיננטית"

טל שחר. "כרגע אני נהנית מהחופש שלי"

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 2.6.2023 25