פתח תקווה אונו 22.03.24

נימית ג' במרכז הרפואי שניידר, מסתוט בבת נטע בז'סקי בדמותה של 'זזה' הבט רווזה, כשאליה צמודים משפחת ברווזי גומי קטנים. בז'סקי היא חלק ממערך הג'לולוגיה (מדעי ההומור) במרכז החינוכי שבבית החולים, שם הילדים המאושפזים תקופה ממושכת מקבלים מסגרת לימודית. "המטרה היא לגלם משהו אחר מהנוף המקצועי והחד גוני לכאורה, לשבור את האפרוריות והפחד שיש לילדים שבאים למרכז רפואי", היא מסבירה. "למרות זאת לא תמיד נקשרים אלינו כי לפעמים גם אנחנו מוטלים בספק כחלק מצוות המקום, אבל אנחנו משתמשים בהומור כדי לייצר תקשורת לא מאיימת. "כשאנחנו מגיעים למרכז, כל אחד בדמותו, אנחנו מתעדכנים מול הצוות ומתחילים את המסע במחלקה, מסתוט בבים בה ואז נוצר מפגש ספונטני באמט צעות משחק ודיבור, תלוי מה הגיל של הילד. כמובן שאנחנו לא מתפרצים לחט דרים אלא מחכים לאישור בתגובה ובט מבט של המטופל. כשהם מחייכים אתה "זזה היא דמות אקלקטית, היא נאחזת בכל דבר שהיא רואה ויוצרת אינטראט קציה סביב חפצים שונים. למשל, אני יכולה לבוא לילד שמחובר לאינפוזיה ולומר לו, 'אני רואה שאתה מטפל יפה בג'ירפה ונותן לה לשתות'. "אנחנו מנסים להיאחז בנקודת חיבור לעולם הפנימי של הילד, אם באמצעות חפץ מקשר או בעזרת ההורים שמתט ווכים בינינו. המטרה היא להזכיר לילד שהוא עדיין ילד ולא איבד את הכוחות שיש בגיל הזה. אז נכון, אפשר לאבד את הביטחון לפעמים, כי זו לא המיטה שלהם ולא הבגדים שהם אוהבים ללבוש, לכן אנחנו מזכירים לו את מה שהוא כן אוהב, ועוזרים לו למצוא את התכונות החזקות שלו ולתת לו כוחות מחודשים". איזה תגובות את מקבלת? "ברובן טובות, אם כי יש כאלו שאומרים, 'זה לא מתאים עכשיו'. לפעט מים יש נטייה של הורים לגונן, או מתט בגרים שמעדיפים לוותר ולכוון אותנו לחדרים עם ילדים קטנים יותר, אבל גם להם יש לזזה דרכים להגיע, בעיקר דרך הומור ובדיחות על המצב, כמו נערה ששוכבת על המיטה ואומרים לה, 'את חיה את החלום, כמו בחוף הים'". עפה ללפלנד כשבז'סקי רואה את החיוכים נפרשים על הפנים, "זה מרים לי את הכנפיים ומשם אני עפה ללפלנד", היא צוחקת. "גם להורים זה נותן כוח כשהם רואים את הילדים שלהם מחייכים. היצירתיות היא חלק מהדי.אנ.איי של המקצוע. אנט חנו משתדלים לחשוב מחוץ לקופסא, כי לילדים זה ברור מאליו מה שהם הולכים לעבור כאן אבל אפשר לשנות את ההתט בוננות על הסיטואציה, ואפילו לתת גם לצוות כלים להתמודד איתה". מבין כל הילדים שליוותה, שמור בליבה המקרה של ילדה עם גידול בראשה, שעט ברה תקופה ארוכה של ניתוחים. "בפעם מבין שאתה יכול להיכנס". ספרי על דמותה של זזה.

קשים בחייהם? "יש אחוז קטן שמסיבה זו או אחרת לא רוצה שליצן יגיע. אתה חייב לקבל את 98 הדחייה ולהניח, כי זה בסדר, אבל אחוז מהחולים והחיילים רוצים להתחט זק על ידי הומור ושמחים כשמישהו בא לצחוק איתם ולשיר להם. ליצן רפואי הוא אמן רב תחומי". איפה קשה יותר, באונקולוגית או במחלקת השיקום? "אין שוני בין ליווי ילד קטן שמקט ריח ונלחם על חייו לבין חייל שנפצע קשה, איבד יד או רגל וכל חייו השתנו. העניין הוא להתנתק מהקושי, להתחבר לבן אדם ולגרום לו להרגיש טוב יותר ומועצם". איזה תגובות אתה מקבל מהחולים והפצועים? "בעיקר הבעות תודה. הגיע אליי לא מזמן אדם שאמר לי, 'אתה אולי לא זוכר שנים 4 אותי, אבל טופלתי כאן לפני ט � אחוז חיים בסוללה ה 3 ונשארתי עם בעית שלי. באת אליי וזה כל כך חיזק אותי', ומיד לאחר מכן הוא חיבק אותי. מחזק אותי לדעת שהעבודה שלי כל כך משמעותית. הליצנות הרפואית שינתה אותי, גרמה לי להעריך את החיים אחרת ולדעת ששום דבר לא מובן מאליו. יש משהו בלראות שאנחנו בעצם שבריריים ולא יכולים לדעת מה מחכה מעבר לפיט נה. זה משנה את הפרופורציות לחיים". איזה מקרה הכי נחרט בזכרונך? "נכנסתי לאחד החיילים שנפצע בבארי באותה שבת, ויחד איתי נכנסו גם אשתו ושתי בנותיו הקטנות, תאומות א � שהגיעו לבקר אותו בפעם הר 4 בנות שונה. שרנו לו יחד שירים וראיתי אותו מסתכל עליהן ודומע, וכאילו קראתי את המחשבות שלו. מניח שהוא חשב איזה מזל שהוא נשאר בחיים. אתה יוצא מרוט גש ממפגש כזה ועם תחושה שהצלחת לחבר ביניהם. "במקרה אחר, היה חולה סרטן שליוויתי הרבה שנים וכבר הפכתי לחבר שלו. בפעם האחרונה שהגעתי אליו, היה ברור שזה הסוף. ניגנתי ושרתי לו אבל כבר לא היה לו כוח לשיר, הוא רק הזיז את השפתיים. התקרבתי אליו והוא אמר לי בשקט, 'נתראה למעלה'. יצאתי מהחדר ואמרתי, 'טוב, זהו, אני לא יכול לעבוד יותר היום' והלכתי הביתה". "צריך לזכור אבל שרוב החולים מחט לימים וכשאתה נפגש איתם בהמשך זה עושה טוב על הנשמה. מה שנותן לי דרייב להמשיך למרות הסיפורים הקט שים זאת הידיעה שמדובר בעניין משמט עותי לאנשים. אני יודע שהייתי במקום משמעותי לאלו שנלחמו והצליחו וגם לאלו שלא. "אופטימיות היא כוח, הגוף והנפש הם אחד, ולשמחת החיים, האופטימיות וההומור יש תפקיד ומשמעות גדולה בתהליך ריפוי. גם שאנחנו נמצאים במט שבר, זה מה שייתן לנו את הכוח לעבור אותו". לשבור את האפרוריות במסדרונות המחלקה הכירורגית ופט

"אין שוני בין אמנון רביב: ליווי ילד קטן שמקריח ונלחם על חייו לבין חייל שנפצע קשה, איבד יד או רגל וכל חייו השתנו. העניין הוא להתנתק מהקושי, להתחבר לבן אדם ולגרום לו להרגיש טוב יותר ומועצם"

רביב. "ההומור הוא נשק להתמודדות"

הראשונה שראיתי אותה היא נראתה לי כמו דמות מתוך סרטי וולט דיסני והחט לטתי לקרוא לה בשם הזה. היא מאוד אהבה לרקוד אז החלטנו יום אחד לעשות לה מסיבה בחדר ורקדנו בשבילה. לראות את הפנים המאושרות שלה יצר חיבור חזק מאוד. מצד שני זזה יכולה גם לשבת, לדבר עם הילדים ולהחזיק להם את היד כשצריך ולא רק להצחיק". יש רגעי שבירה? "אנחנו נחשפים למחלות קשות ולהט תמודדויות לא פשוטות של ילדים ועוט שים עם אנשי צוות וקולגות את העיבוד. הרבה מהסיפורים חוזרים איתי הביתה, והכל נותן פרופורציות לחיים". מה הטיפ שלך ביום שאמור להיות הכי שמח וצבעוני בשנה? "צריך לפעול בגישה של 'ונהפוך הוא'. כלומר, מצבים יכולים להיות כל כך קשים ואנשים בטוחים שהם פה למסע של דיכאון וכאב, אבל זה יכול להתהפך למשהו מואר שעוזר גם לילד וגם למט שפחה".

בז'סקי. "להתחבר לעולם הפנימי של הילד"

"אנחנו נחשפים נטע בז'סקי: למחלות קשות ולהתמודדויות לא פשוטות של ילדים ועושים עם אנשי צוות וקולגות את העיבוד. הרבה מהסיפורים חוזרים איתי הביתה, והכל נותן פרופורציות לחיים"

צילום: | דוברות שניידר

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או © במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

/ מערכת: נח מוזס "ידיעות פתח תקווה" 03-6898430 / ראשון לציון 1

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: