רחובות 04.02.22

רחובות

שכנותטובה למען "איחודהצלה" בני משפחת דגמי החליטו להנציחאת זכר הוריהםעל ידי תרומתתיק ציוד חירום ל"אופנולנס" של השכן מלאכי שעאר, כונן הארגון, שהיה בן בית

אביגיל קדם

שכנות טובה בין משפחת דגמי למשפחת שעאר מרחובות הולידה תרומה מרגשת במיוחד: משפחת

דגמי החליטה להנציח את ההורים שנפטרו בתרומה של תיק "אופנולנס" מצויד לשכן מלאכי, כונן "איחוד הצלה" שגדל איתם והיה אהוב כל כך על ידי הוריהם. "גדלנו בשכנות עם קיר משותף", מספרת רחלי זרובבל, בתם של יהודה וגילה דגמי משכונת שיכון סלע. "ההורים של מלאכי הגיעו צעירים וההורים שלי היו מבוגרים יותר. היו להם ילדים בגיל של ההורים של מלאכי, והם ממש גידלו אותם". השכנות הטובה התבטאה בכל – החצר היתה משותפת ולא היו בה גדרות, הפיוז של החשמל היה משותף, וכך גם הטלוויזיה והטלפון, שלא היו בכל בית בזמנים ההם. "אבא שלי לקח את אמא של מלאכי כמה פעמים לחדר הלידה. היה בינינו קשר מדהים. היינו דופקים על הקירות אחד לשני בתור ילדים", ממשיכה זרובבל. "אחרי שההורים נפטרו, החלטנו לעשות משהו לז ־ כרם. בבית הכנסת שאבא שלי היה מתפלל

צילום: איחוד הצלה צילום: שי מלכין

מפגש התרומה בין שתי המשפחות

בו תרמנו ספרי לימוד חדשים, ואז גם את התרומה לכונן 'איחוד הצלה', השכן שלנו מלאכי", היא מספרת. הערכה שתרמו כו ־ ללת את כל הציוד לו זקוק כונן ‑ מערכת לידה ועד דפיברילטור. "את משפחת דגמי הכרתי בתור ילד", מספר מלאכי. "היו להם תרנגולים בחצר שהיו אטרקציה. הקשר והכבוד והסיוע הם דברים שלא מוצאים בכל מקום. כשאבא שלהם נפטר זה כאב מאוד למשפחה שלנו". "מאוד התרגשתי שבחרו בי להנציח את ההורים ושאני אהיה השליח שלהם להצלת חיים", מסכם מלאכי, "אני מקפיד שיראו על התיק למי הוא שייך, שיראו את השם שלהם".

"התרגשתי שבחרו בי להנציח את ההורים,

ושאני אהיה השליח שלהם להצלת חיים"

גדרה

היוזמהשל נטע: צמידים שישמרו על הילדים נטעמלכין־בורלא בתהששמכינהעבור ילדים, צמידיםעם מספר הטלפון של ההורים, שיסייעו לאתר אותם במקרה של ילדשהלך לאיבוד

אביגיל קדם

בתקופת הסגרים הקודמים קיבלה נטע מלכין־בורלא בת השש מקי ־ בוץ כפר מנחם מאבא שלה ערכה

של חרוזים, ממנה הכינה שרשראות וצ ־ מידים שאותם מכרה לתושבי הסביבה ליד הפיצרייה בגדרה. כשנכנסה לאחרונה לבידוד, חשבה על רעיון יצירתי: להכין לילדים צמידים עם מספרי הטלפון של ההורים, כך שאם ילד ילך לאיבוד, יהיה קל יותר לאתר אותו. "נזכרתי שפעם אחת ילדה הלכה לאיבוד, ואמא שלי לא ידעה מה המספר של ההורים שלה, אבל אמא שלה בסוף מצאה אותנו", מספרת נטע, שעלתה השנה לכיתה א' בבית ספרה בקיבוץ כפר מנחם הסמוך לגדרה, אליו עברה לאחרונה המשפחה. "חשבתי על זה בבידוד, ואמרתי שאני יכולה לעשות את זה לאנשים אחרים, לכל גדרה ובמקום שבו אני גרה, אז בכל התקופה של הבידוד ישבתי שקל לצמיד ‑ 20 ועשיתי את ההזמנות ‑ שקל". 30 ויש גם מבצע של שני צמידים ב־ את הצמידים אמא של נטע מביאה לאנ ־ שים בדרכה לעבודה במזכרת בתיה או שו ־

"נזכרתי שפעם אחת ילדה הלכה לאיבוד, ואמא שלי לא ידעה מה המספר של ההורים שלה"

נטע עם אחד הצמידים

לחת להם אותם באמצעות הדואר. "היום אני ממשיכה אחרי בית הספר. אמא ועופרי אחותי סידרו לי את המספרים ואני השחלתי, והיו גם שביקשו עם שמות", מס ־ כמת נטע ומוסיפה שהיא מתכוונת לקנות עם הכסף אופניים חדשים לעצמה.

14

4.2.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות