רחובות 04.10.22

לא משחק ילדים

החניון באצטדיון המושבה. נגישות צילום: | חלקית עוז מועלם

הבן שלי תומר החליט לפני כשנה, שהוא רוצה להצטרף לאחת מקבוצות הילדים של בית"ר ירושלים. אנשי מקצוע אמרו שיש לילד כישרון כשוער, ומכיוון שבית"ר אצלנו זה בדם, לקחתי אותו למ ־ בחנים במגרש האימונים בבית וגן. את הטסט שערך לו צוות האימון הילד עבר די בקלות, וכל מה שנותר לי ולאמו זה לסמן את מועדי האימון שלו ביומן. באימון הראשון שחררתי אותו לכר הדשא בנשיקה, ומיד עליתי לגבעה שממנה צפיתי כילד באגדות כדורגל כמו אורי מלמיליאן יוסי מזרחי ואלי אוחנה. החלון הנוסטלגי ננעל ברגע שעל המגרש החל משחק אימון פנימי, אותו ליוו ההורים שלצדי בזעם בלי מוסבר. כל מסירה לא מדויקת, כן, גם של הבן שלהם, גררה קללה עסיסית. כל שער שנכבש לחובת הקבוצה של הג'וניור שלהם, זימן צעקה, יריקה, ומה לא, משל הם צופים ברגעים

אלה בגמר גביע העולם. עמדתי מהצד, הקפדתי לשתוק, ושאלתי את עצמי "למה לעזאזל", תוך שמתגנבת לראשי מחשבה שזאת לא האווירה שאני רוצה שבני ייחשף אליה. מצד שני, קשה לומר שהמציאות שנחשפתי אליה בימק"א, כשהייתי בגילו, הותירה בי צלקות שפגמו בערכים שקיבלתי בבית. אז אחרי שלושה אימונים שבהם הרשים, ואחרי שלא הספקתי לומר לו דבר, הילד ניגש אליי מיוזמתו והסביר לי שהוא עוזב את הכ ־ דורגל, שהספיק לו, ועמוק בפנים הרגשתי שאבן נגולה מעל ליבי. הורים יקרים, תתמכו בילדים שלכם, תע ־ זרו להם, תעודדו אותם. אבל אל תהפכו את מחלקות הנוער לשדה קרב. "עומד ביציע ומ ־ תבונן", כתב חנן בן ארי בשירו הנפלא "אמן". לפעמים כל מה שצריך זה להתבונן, ולא יותר.

דרך לא דרך

י � הוא זורם לנו בוור כולנו אוהבים כדורגל, דים, אבל בסופו של דבר יש גם גבול לכל תעלול ולמה שהאוהד הסביר מוכן לסבול. תשאלו את מי שבשנים האחרונות ניסו לפלס את דרכם למשחקים ב"סמי עופר", או באצטדיון העירוני בנתניה, וקרסו תחת הנטל. ככה זה כשהגישה ובעיקר היציאה מתוך האצטדיונים היא מתחת לכל ביקורת. כל אדם שהגיע למשחקים בנתניה שיש בהם צפי לאצטדיון מלא מכיר את ההמתנה האינסופית על כביש הצר שמוביל מהאצטדיון ליציאה הראשית, . 2 ומשם לכביש מספר אין אוהד שהגיע מאיזור המרכז וחזר ממשחק חוץ 4 בסמי עופר ולא נתקע באיזור האצטדיון או בכביש בפקק שאי־אפשר לראות את סופו. אחרי השעות הרבות שנשרפו לי באופן אישי, בשתי הדרכים הללו, אני אשקר אם לא אומר שהת ־ פתח אצלי תיעוב לכל רגע ורגע שנדרשתי לחזור ועד ראשון לציון מכיוון הכדורגל מאשדוד צפון ואילת מדרום - יותר ממחצית משטחה של מדינת ישראל - מתחיל ומסתיים בהפועל באר שבע. לא ברור איך על פני שטח כל כך עצום יש רק קבוצה אחת בליגת העל, כאשר שאר הקבוצות הן בליגה א' ומטה. עד לפני כמה שנים היו לא מעט מועדונים שייצגו בכבוד את חבל ארץ זה. מכבי קריית גת והפועל אשקלון שיחקו בליגת העל, הפועל דימונה שיחקה בשיאה בליגת המשנה, וכך גם בית"ר ומכבי באר שבע. בשנים האחרונותאין קבוצה בדרוםשיכולה להיות אלטרנטיבה ראויה לאדומים מבאר שבע, המועדון הבכיר בחצי הדרומי של ישראל. למרבה הצער, הכ ־

לאצטדיונים האלה. אותו דבר קורה גם במקומות קטנים יותר, כמו אשדוד, ובפרט בתקופה האחרונה. בחודשים האחרו ־ נים נסגר השטח הפתוחמצפון לאצטדיון הי"א, שהיה משמש חניה לאלפי האוהדים שהגיעו מחוץ לעיר. א � צופים צהובים הגיעו לאחרונה למשחק ב 5,000 שדוד וקשה היה לפספס את התסכול שבקע מגרונם על הרגע שבו הם נאלצו להיכנס לעיר - ככה זה ק � , נכנס למגרש רק ל 17:00 כשאתה יוצא מהבית ב ־ , וחוזר הביתה רק לקראת חצות. אמנם 20:00 ראת בחיפה ובנתניה נבנו אצטדיונים חדשים ומודרניים, וזה אולי יקרה גם באשדוד בעוד שלוש שנים, אולם בלי גישה, שכוללת תחבורה ציבורית איכותית שנותנת מענה לאוהדים, אוהדים רבים ימשיכו לה ־ עדיף להישאר בבית.

שלומי אהרוני

אוהדי כדורגל בהארכת מעצר. | זמן לחשבון נפש צילום: שאול גולן

אלי לוי

לא מפריחים את השממה

דורגל בדרום מתחיל ומסתיים ב"טוטו־טרנר". וזאת לא רק סטטיסטיקה, אלא בעיקר פוטנציאל שלא ממומש. נכון ששם המשחק הוא כסף, אבל אם קבוצות כמו הפועל חדרה, מכבי בני ריינה והפועל קריית שמונה יכולות לשחק בליגת העל, וקבוצות כמו הפועל עפולה, הפועל עכו, עירוני טבריה והפועל רמת השרון תקעו יתד בליגה השנייה, צריך לבדוק למה זה לא קורה גם ברחובות, אש ־ קלון, קריית גת ואילת. הקבוצות בליגת העל ובליגה הלאומית 30 מתוך שאינן משתייכות ליישובים בגוש דן, כאשר 15 יש הנתון היותר מדאיג הוא שברשימה הזו רק קבוצה אחת נמצאת דרומית מקו ראשון לציון־אשדוד: הפועל באר שבע. לוי בייזרמן

מי לקנס, ומי לסגירת יציע

כך "חטאנו לפניך, רחם עלינו", שרים אוהדי בית"ר ירושלים במשחקי תחילת העונה שנופלים לרוב על חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות, בואכה חגי תשרי ויום כיפור. יכול להיות שבי ־ מים אלו, הירושלמים שרים זאת בהשת ־ דלות יתרה, בגלל מצבם העגום בטבלה. אבל נשאלת השאלה, האם לא כדאי לכל אוהדי הכדורגל לאמץ את השיר ולכוון אותו כלפי השופט התורן בבית הדין של ההתאחדות לכדורגל? מדי יום רביעי עולים לרגל לבית הדין המשמעתי של ההתאחדות לכדורגל, נציגי הקבוצות השונות כדי לקבל את גזר דינן - מי לקנס, מי לסגירת יציעים ומי לרדיוס ללא קהל. וכי למה? לעתים זה בגלל כמה אוהדים סוררים שחטאו, עוו, פשעו והשליכו מכל הבא לידיהם (לא חבל על כוסות הקולה עם המחירים של היום?). בינ ־ תיים ממשיכה ההתאחדות להתעשר על

חשבון הקבוצות השונות שנפגעות מכך (מישהו צריך לשלם על הבורקסים בי ־ שיבות). אותן קבוצות, אגב, שמשלמות סכומים אדירים על שיטור ואבטחה בכל משחק, כנראה לשווא. מה כן אפשר לעשות? אור לגויים - כנראה שלא נהיה בתחום הספורט - אז לפחות בואו ננסה לחקות אותם היכן שאפשר. אוהד מתפרע ביציע? משליך חפצים? קורא קריאות גזעניות? דינו הרחקה לכמה שנים מהמגרשים, לא פחות. במ ־ קרים מסוימים, אם נדרש, אפילו מאסר. הרי במה חטאו אוהדים נורמטיביים שכל מבוקשם הוא להתנתק למשך שעתיים מטרדות היום־יום ולעודד את קבוצתם האהובה? אז עד שהתקנון יצילנו מידם, נקווה שאת יום הכיפורים יקדישו אותם אוהדים פורעים לקצת חשבון נפש.

הר געש אדום ב'טרנר'. ומסביב, תרדמה | ספורטיבית צילום: הרצל יוסף

מתן דויטש

43

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 4.10.2022