רחובות 1.12.23

אפרת אברהם. עוסקת בתיעוד הזוועות במסיבה ובקיבוצים

"אסור ששום משפחה תעבור אפילו לא שליש ממה שעברנו. כל החטופים חייבים לחזור הביתה מייד, לא משנה מה המחיר. זה עינוי למשפחות שאין גרוע ממנו"

במקביל היא התחתנה עם עומר ("טיפוס אהוב ו'מידברני' כזה") והביאה לעולם שלוש בנות מקסימות. בכל הזמן הזמן היא פעלה ללא לאות להנציח את אחיה בהרצאות, בכתיבה, בתיעוד: "אישית אני פחות אוהבת את האזכרות בבית הקברות, למרות שאני קוראת קדיש על אח שלי, ועושים אזכרה כל שנה באוקטובר. אני מאוד סביב הזיכרון שלו אבל אני מאוד לא אוהבת ללכת לבתי קברות ביום הזינ כרון. זה מעיק. אני מרגישה שההנצחה שלי היא בעל פה, ההרצאות שלי עליו יותר חזקות מפסל, אנדרטה, או שלט על הקיר. אחר כך אנשים פוגשים אותי ואומרים לי 'שמענו הרצאה שלך', זה חשוב". "אני אומרת למשפחות החטופים אל תפסיקו, לא משנה מה, תשמיעו קול זעקה, קול שיהדהד בכל העולם ומעל כל במה אפשרית, אל תתנו לדבר הזה להישכח ולשקוע"

בשבועות האחרנים היא פוענ גם להנציח את 24/7 לת ומתנדבת נ � (ראו מסגרת), ו 7.10 מאורעות ה - פגשת תדיר עם משפחות של שבויים ומשפחות שכולות: "אני מרגישה חובה לעשות את זה, למרות שמי אני, קטונתי מלתת עצות, אבל אולי יש בדרך ההתמודות שלי ושל משפחתי עם הטרגדיה, כדי להועיל במשהו, זה כבר הרבה בשבילי". מה את מייעצת להם? "ראשית, אל תשקעו בתוך מרה שחורה, היא תשאב אותכם למקומות נוראים ואיומים, תמשיכו בשגרה, תפעלו, תעשו לכם סדר יום, כן, למנ רות קושי הבלתי נתפס, לכו לעבודה, תהיו בקשר עם הילדים. וכמובן, תסנ דרו לעצמכם זמן קבוע כל יום להנציח את היקירים שלכם. זו ההתמודדות הכי טובה עם המצב שלכם, תנו לה פורקן לא רק בחדרי חדרים, אלא במנ עשים, לכו להפגנות, תיפגשו עם מי שאפשר, תארגנו יומן של הפעילות היומית שלכם למען השבת יקירכם. הכי חשוב, אל תתביישו לבכות, אל תתביישו לזעוק ולפרוק את מה שיש לכם בלב. הדמעות שלכם הן הריפוי שלכם, הדמעות הם אלו שמשקמים את הנפש שלכם שלא תתייבש, הם החמצן". ¿

"זו גם הסיבה שאני נפעמת, פשוט מתרגשת כל יום מחדש מהפעינ לות של המשפחות כרגע, שהן לא מפסיקות להשמיע את קולן, לא משנה אצל מי. זה מה שיחזיר את היקירים שלהם, של כולנו, הביתה. אני אומרת להם ומפצירה בהם, אל תפסיקו, לא משנה מה, תמשיכו בכל הכוח, תשמיעו קול זעקה, קול אדיר, קול שיהדהד בכל העולם ומעל כל במה אפשרית, אל תתנו לדבר הזה להישכח ולשקוע". הנצחה וגעגועים ("אני מסביב לזיכרון") מאז החטיפה השתנו לבלי הכר חייה של אפרת. היא, שחמש שנים הבדילו בינה לבין אחיה הקטן בני, בכלל למדה תיאטרון באוניברסיטת תל אביב בזמן שנחטף. הטרגדיה שנכפתה על המשנ פחה, הפכה אותה, בעל כורחה, לדובנ רת משפחות החטופים ולמפעל זכרון מהלך. היא החלה ללמוד תקשורת, שימשה כעיתונאית ותחקירנית בכלי תקשורת שונים, הפכה לסגנית דוברת איכילוב, עשר שנים לדוברת תיאטרון הקאמרי ומלפני שבע שנים כדוברת האוניברסיטה הפתוחה.

המפעל של אפרת מאז שאחיה נהרג השקיעה אפרת אברהם את עתה היא פועלת ‰ כל מרצה בהנצחת אחיה להנציח את זוועות החמאס את כל חייה הבוגרים השקיעה אפרת אברהם בהנצחתו של אחיה. מאז פלישת חמאס לעוטף, ריכזה אפרת את כל כוחותיה לשני נושאים עיקריים: תיעוד האירוע, וסיוע לחיילים ולמשפחות המפונים והחטופים. כדוברת האוניברסיטה הפתוחה היא פתחה בפרויקט אדיר מימדים ובו תיעדה את הזוועות מפי הניצולים, הן במסיבה והן מתושבי הקיבוצים. מאות שעות של עדויות שתועדו בקפידה ובמקצועיות באמצעות אולפן האוניברסיטה כשכל הצנ וות הטכנולוגי באוניברסיטה, יועד לכך: "שמענו זוועות, אונס נשים, דברים שאדם מצמררים שאוזן אדם לא יכולה לשמוע". במקביל אנשי מקצוע שגויסו ראיינו את עשרות אנשי זק'"א שטיפלו בטבח: "המטרה שלי הייתה תיעוד פשעי המלחמה, כפי שהיו, וכבר אנחנו שומעים קולות של אנטישמים 'שזה מוגזם', בדיוק כמו בשואה". בנוסף, אפרת היא גם ראש שבט אפיק בכוכב יאיר צור יגאל בתנועת הצופים. היא רתמה את חניכיה לעזרה וסיוע, החל מהנ פגנות הזדהות, עבור לפעילויות התנדבויות מרגשות במושבים חלקאיים, אריזת חבילות לחיילים, גיוס כספים עבור ערבי "על האש" לחיילים בחזית ועוד. "אחותי דפנה ואני ינקנו את זה מהנ בית, מאבא שלנו ז"ל שרץ במלחמת לבנון השניה בכל הארץ כדי למלא צ'ימידנים לחיילים בכל טוב". ¿

29

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 1.12.2023