רחובות 12/04/24

"מחירי הקרקע עלו בטירוף". אנג'ל במאפייה שבגבעת שאול

. משאית חלוקה של אנג'ל 1935

50־ העמסת לחם על משאיות בשנות ה

צילום: שלומי כהן

ירון בצעירותו עם אביו דני אנג'ל

אבא שלי היה אומר שעם כל יקה שמת הצריכה של הלחם קימל יורדת במקביל. היו אנשים שמאוד אהבו את זה אבל היו גם לא מעט שלא מסוגלים לגעת בזה, ילדים בכלל נגעלו. ראיתי פעם ילד שישב והוציא כל גרגר וגרגר"

הכבוד לעסקאות נדל"ן וקרקעות, בסוף אני תעשיין והבנתי שלא נוכל להמשיך לייצר מכאן. זה שהמאפייה כאן הפכה מזמן למוסד ומותג זה לא משנה, אנחנו חייבים להיות באזור תעשייה כדי לה־ משיך להתקדם, להשקיע ולהתרחב. פה זה כבר לא היה מתאפשר לצערי". מישהו בעיריית ירושלים ניסה לה־ שאיר אתכם כאן? "לא. גם אני התפלאתי. זה היה עוד בתקופה של ניר ברקת, פניתי ואמרתי אז שזה לא תקין ולא בטיחותי להשאיר עיר בירה ללא טחנת קמח פעילה אחת לפ־ חות. זה אפילו מסוכן מבחינה ביט־ חונית של אבטחת אספקת מזון בחירום. אבל זה לא היה חשוב כנראה ולא עשו עם זה כלום". ומה יעשו העובדים? "חלק ממשיכים איתנו בלוד וחלק צריכים לקבל החלטה אם הם רוצים לעבור איתנו או אולי לפרוש".

שיו חייבים ציוד חדש ותנאים אחרים. אנחנו כבר לא מעט שנים בלוד ובנתי־ בות, שם הכל הרבה יותר חדש ועכשיו נגדיל משם את התפוקה". צריך לומר ביושר שהעזיבה של המ־ תחם המיתולוגי קשורה לא רק לצורך להתחדש, אלא גם למחירי הקרקע שרק עולים. כשאנג'ל הוקמה זה היה אזור תעשייה בשולי העיר ועכשיו זה לב העיר עם ביקוש שיא. "בהחלט. מישהו אמר לי שלה־ שאיר כאן את המפעל זה כמו שנגדל בצל על קרקע שיש בה נפט. מחירי הקרקע אכן עלו בטי־ רוף ובגבעת שאול אין כמעט מפע־ לים שנשארו אחרינו. יש את ברמן אבל גם הם לא יישארו כאן לנצח. "אני זוכר כילד שרחוב כנפי נשרים היה בכלל שדה התעופה הזמני של ירו־ שלים. הייתי הולך לקצה המפעל, עולה על איזה גג וצופה בפייפרים שנחתו כאן. זה היה עולם אחר. אבל עם כל

דולים מבית ספר. אחרי הצבא והאוני־ ברסיטה הוא נכנס לעבוד במקום לצד שנות עבודה 25 אביו, דני אנג'ל. אחרי משותפות קיבל ירון קיבל את המושכות לידיו והפך אותה למאפיית הלחם הת־ עשייתית הגדולה ביותר בארץ. "זה בהחלט רגע עצוב, היסטורי ומ־ שמעותי עבורי", הוא אומר, "אבל יש באוויר גם תחושה של התחדשות. זה דומה להרגשה שיש כשעוברים דירה. אחרי הרבה שנים בבית הישן נצברים מלא זיכרונות ויש המון נוסטלגיה, אבל אז פותחים דף חדש במקום אחר ונכסים לבית חדש ונקי שאין בו עדיין הרבה רגשות. ככה זה כשמתקדמים, משאירים את העבר מאחור. "הזיכרונות לא תמיד היו הכי טובים", הוא מוסיף בכנות. "יש גם את הסיפו־ רים על החשמל שקפץ, התנור הישן שהפסיק לעבוד והגג שהתחיל לדלוף בחורף. אין בעולם מאפייה תעשייתית ששרדה כל כך הרבה שנים, כמונו. עכ־

"היתה נגדנו הסתה נוראית"

עם קצב המאורעות המסחרר בשנה החולפת כבר הספקנו לשכוח שבחודש מאי שעבר השם אנג'ל הגיע לכותרות בנסיבות הרבה פחות טעימות ומנחמות, ועמד במרכזה של סערה שנמשכה שבו־ עות. היה זה כאשר בשיאה של המחאה ששטפה את ישראל תועד יו"ר החברה, עמר בר-לב, לשעבר השר לביטחון פנים, כשהוא מפגין בבני ברק עם כמה פעילים מ"אחים לנשק" בסמוך לביתו של ראש ישיבת פוניבז' הרב גרשון אד־ לשטיין. פטירתו של המנהיג הרוחני של הציבור החרדי-ליטאי כמה ימים לאחר מכן, אם נשתמש במטאפורה מתחומי האפייה, הוסיפה מחמצת לבצק שתפח ממילא, ועד מהרה החל להתגלגל חרם שהלך ותפס תאוצה. באנג'ל בחרו בהתחלה בגישת השתי־

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 12.4.2024 37