רחובות 14.03.25

חברות הלהקה

)49( לילה זיסמן מחולון, מתורגמנית רוסית-אנגלית ומטפלת בקשישים (סופרן ראשון) ) מחולון, 53( טניה רזניק גננת בחינוך מיוחד (קול טנור במקהלה, הקול הנשי הכי נמוך)

)47( ולריה ברזנר מראשון לציון, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית (אלטו ראשון)

) מחולון, 49( ילנה טומפקוב מטפלת ברפואה סינית (אלטו שני)

) מחולון, בודקת 46( דינה פנסקי תוכנות ותומכת טכנית (סופרן שני)

) מחולון, 53( ז'וליה הולמבר מנהלת פרויקטים (סופרן שני)

) מאשדוד, 47( נדייה באביי סייעת לרופא שיניים

) מראשון 43( מקה ברברש לציון, אומנית מניקור ופדיקור (אלטו ראשון)

מועדון חברות

שי שגב

תנאי הקבלה, חבלי הלידה, ההחלטה שקיבלו בשבעה באוקטובר והחלום להופיע תכירו את להקת "דה פיצ'ס" ־ ‰ בגדול הרכב א־קפלה של תשע נשים קרייריסטיות מחולון וראשון

את הסרט הקומי "פיץ' קשה לשכוח פרפקט", העוקב אחר קבוצת א-קפלת בנות באוניברסיטה בארצות הברית, שזכה להצי לחה רבה ובעקבותיו יצאו שני סרטי המשך. הסרט גם היווה השראה להקמת להקת א-קפלה ישראלית המכונה "פיצ'ס", והנשים מחולון ומראשון לציון המשתתפות בלהקה זוכות לרגש את האוזן ולהרטיט את הלב. "זה התחיל מחלום להקים להקה, אבל כשיצרתי את 'פיצ'ס', החלטתי לקרוא לזה מועדון ולא מקהלה או אנסמבל, כי רציתי דגש גדול דווקא על הרקע החברתי", מסי פרת השבוע יוליה הולומבר, מייסדת הלקה, מחולון. 53 בת ויש גם תנאי קבלה. "הנשים המתקבלות נבחנות קודם כל בצד האישי – חשוב לי שנתחבר. רק כשאנשים קרובים מגובשים לרעיון, התוצאה המוזיקלית טובה יותר". "זה מקום לנשום" בנות להקת (מועדון) 'פיצ'ס' נפגשות פעם בשבוע בבית העולה בחולון כדי להתאמן על קטעים מוזיקליים ושירים מפורסמים, חוגגות ימי הולדת יחד, הולכות לאירועים ואפילו בפורים יוצאות למועדוני שירה. י � מראשון לציון, מוס 47 ולריה ברזנר, בת פה כי "יש לנו עניין משותף ועם מי לבלות. מעבר לשירה, זו חברות אמיתית, זה סיוע ועצה. ילדנו ילדים יחדיו – שהפכו לילדים של כולנו. זה מקום לנשום, להתאוורר וכולנו מאוד מחכות לימי המפגש הללו, כי זה מעבר למקהלה רגילה". יוליה מסבירה כי "נולדתי למשפחה של מוי זיקאים, וסבתא הייתה זמרת אופרה מפורסמת בקישינב, מולדובה. בגיל חמש הייתי כנרת, למדתי בקונסרבטוריון ואהבתי תיאוריה של ח � חוויתי אנטישמיות והכר 16 מוזיקה. בגיל תי את אחותי וההורים שלי לעלות לישראל. ההורים התנגדו והרמתי את כל המשפחה לארץ, אם כי מאז לא התרוממו... בארץ אין עבודה למוזיקאים מחבר העמים – אין פרני סה, אז התעסקתי בהפקה, אבל זה תמיד גירד לי לחזור לתחום שאני אוהבת ולמדתי. לפני שנים בודדות ראיתי מודעה שמנסים לפתוח

לציון שפעם בשבוע שמות הכול בצד ועולות על הבמה

איזו מקהלה בחולון. חשבתי שאני שרה כמו קרפדה, אבל אמרתי שאלך לאודישן. התקי בלתי והפכתי ליד ימינה של המנצחת. אבל כשהיא יצאה ללדת, היא סגרה את המיזם. נשארתי בלי כלום, והחלטתי שאני מרימה בעצמי מועדון א-קפלה מאפס". יוליה החלה לפרסם בפייסבוק שהיא מחפי שת אחר נשים למועדון שירה: "לא היה לנו מקום להתאמן וגם לא היה לנו כסף. הופתי עתי שהרבה נשים התחילו להיענות למודי 7-8- עה. לאחר הרבה אודישנים היום אנו כ א � לערך מחולון, ר 40-50 נשים, כולם בנות שון לציון ואחת מירושלים – המוזיקה זורמת בעורקינו, אבל בעיקר ויותר מכל חברות". כל הנשים שהגיעו באמת יודעות לשיר? "שמתי רף כניסה מינימלי של דרישה לדעת לקרוא תווים. לא התכוונתי ללמד מא', אבל אני מאמינה שאם אתה לא חירש – אז יש לך שמיעה, ואם אתה לא אילם – אז יש לך קול. כל מה שצריך זה רצון וזמן השקי ויש פחות כוח 40 עה. אמנם כולנו אחרי גיל ופנאי להתעסק, ואז אנשים מוותרים, אבל בהתחלה... 15 התחלנו עם הרכב ראשון של חלק ויתרו והבינו שלא מתאים: אחת עזבה כי עברה לאשדוד והיה לה רחוק, השנייה היו לה ארבעה ילדים ולא מצאה זמן להגיע, מישהי אחרת התגרשה. המועדון זה תחביב ולא עבוי דה, ואנו עושות את זה ביוזמתנו ומכיסנו". מחפשות מקום בהתחלה נפגשו הבנות לחזרות בחוץ או בבתים. הרצון תמיד היה למקום קבוע, להכי רה. "פניתי לעיריית חולון כמה וכמה פעמים

לקבל תקציב או לסירוגין מקום להופעות", אומרת יוליה, "הגשתי אפילו בקשה שנשי תתף בפסטיבל אישה או הזמר העברי – ומי עולם לא חזרו אליי. יום אחד, הייתי במקרה בחולון) 25 באירוע בבית העולה (גאולים והעזתי לשאול את המנהלת אם יש לה חדר פנוי, והיא הייתה ממש נחמדה וענתה: 'אין בעיה, קחו חדר, תתאמנו מתי שצריך'. אבל עיריית חולון מעולם לא חזרה אליי. אני מתחילה לפזול לכיוון בת ים וראשון לציון. אולי להם יהיה מקום עבור חדר בעירייה או שישלבו אותנו בכל מיני אירועים". מה הסגנון המוזיקלי שלכן? "אין לנו שירים משלנו, אבל אנו עושות קאברים לשירים מוכרים, כשאני מעבדת אותם לסגנון א-קפלה (ללא ליווי או כלי נגינה), כלומר תופרת פרטיטורה שמתאימה אישית ליכולת ההרכב. הרי אין בנות שמגיי עות לשיא הגובה, אם כי יש לנו זמרת אחרת שיש לה טנור, וזה נדיר. אנחנו מנסות לקחת שירים מפורסמים כמו למשל 'עלי שלכת' – אלא בגרסת עברית כפי שתורגם על ידי שנה לא נגעו בו. יש 50 עלי מוהר, ומעל את השיר 'יסטרדיי' של החיפושיות, אלא שעושים אותו בגרסת 'רק אתמול' של אריק אינשטיין ויפה ירקוני". אתן שרות רק בעברית? "אנחנו שרנו בעברית, אבל שרנו גם בגי רוזינית, פורטוגזית, איטלקית, אנגלית, רוי סית ועוד. אבל מאז השבעה באוקטובר החי לטנו שאנו שרות רק בעברית – עד שיחזרו כל השבויים. אחרי השבת הנוראית ובמשך חודש וחצי לא יכולנו לשיר – זה מרסק נפי

שית. בסופו של דבר החלטנו שאם לא נשיר – אז בעצם נכנענו או נוצחנו". מחולון, חברת 49 ילנה טומפקוב, בת להקה שיש לה משפחה באוקראינה, מוסיי פה כי "ביום שהתחילה המלחמה באוקראינה החלטנו להפסיק לשיר ברוסית. הרי אני לא יכולה לקחת רובה ולהילחם, והדרך שלנו היא להביא מוזיקה יפה, ולא לשיר בשפה של כובש. השיר הראשון שהקלטנו באופן מקצועי היה שתרגמנו את השיר הישראלי 'אין לי ארץ אחרת' לאוקראינית. כשאנשים שמעו את זה באוקראינה הם בכו בכי תמרוי רים, הודו לנו וסיפרו על צמרמורות ומחנק בגרון, בדיוק מה שאנחנו חשים כששומעים את השיר הזה בעברית". הספקתן כבר לשיר באופן מקצועי? יוליה: "עשינו חמישה קליפים, הופענו בכמה ערבים ואירועים פרטיים – אבל הכל בהתנדבות. היו בארץ שתי תחרויות מטעם 'אינטר קונטור' - ארגון אירופאי של פסי טיבלים מקהלתיים וזכינו במדליית זהב. גם בישראל זכינו בתחרות של עמותת סולם מיל"ה. אבל עוד לא הופענו בהפקה מסודרת גדולה – כי זה דורש תקציב וכסף. זה החלום". ?'The Pitches למה אתן נקראות ' " הוא זה שגרם Pitch Perfect "הסרט " לפריצה גדולה של מושג 'שירת א-קפלה' בעולם, ואני מאוד שמחה שכך, כי לדעתי אנשים ששרים ביחד הם אנשים בריאים יותר, רגועים יותר ושמחים יותר. ואם הם מצליחים לשיר יפה אז הם גורמים לשמחה ונעימות גם למאזינים". ¿

"אני מאמינה שאם אתה לא חירש – אז יש לך שמיעה, ואם אתה לא אילם – אז יש לך קול. כל מה שצריך זה רצון וזמן השקעה"

"מעבר לשירה, זו חברות אמיתית, זה סיוע ועצה. ילדנו יחד, הילדים גדלים יחד, זה מקום להתאוורר וכולנו מחכות למפגשים הללו"

14.3.2025 ˆ ידיעות ראשון, רחובות 24