רחובות 15.04.22

בדלת הראשית יניב סויסה שיחק בסדרות, הצגות

שכל כך מזוהים יש שחקנים, עם הדמויות שלהם, עד שלעתים אנחנו מופתעים שיש להם שם אחר וחיים אח ־ רים. כזה הוא יניב סויסה. בשנה האח ־ , 45 רונה, אין מי שלא מזהה את סויסה, יליד אור עקיבא, כ"ניסים" מהסדרה "קופה ראשית" של תאגיד השידור. שנים שסויסה משחק בסדרות, הצ ־ גות וסרטים, מפלס את דרכו עקב בצד אגודל בעולם הבמה. הוא השתתף ב-"פמת"א", "שב"ס", "כפולה" (עם נועה קירל) ו"רמזור", ושיחק בשלל תפקידים ראשיים (בין היתר את עופר מקסימוב בסדרה על אתי אלון) ותפקידי משנה. אבל נדמה שמאז הפכה "קופה ראשית" לקאלט, הוא בעיקר ניסים, הקצב התחמן והכריזמטי של "שפע יששכר", עם מטבעות הלשון הייחודיות והמבט הנוגה. "זה שכולם יודעים לזהות מאיפה אני מוכר להם היום, הגיע בפסיעות איטיות אצלי", הוא מסביר. "עשיתי המון תפ ־ קידי אורח ומשנה לאורך הדרך, ותמיד אמרו לי 'אתה מוכר לי מאיפשהו'. אבל לא ידעו להגיד מאיפה. בראשית הדרך היו לי שני תפקידים משמעותיים: האחד בסדרה של יס 'אורים ותומים', והש ־ ני בקומדיה 'השנים הכי יפות' ברשת. הייתי בטוח שהסדרה ברשת תתפוצץ וזה יהיה הוואו שלי, הפריצה, מה שנ ־ קרא. משום מה זה לא קרה. ואז הגיע פמת"א ואחריה סוג של פריצה, ואז קופה ראשית ושב"ס. היום כשאני מסתובב עם אבא שלי, ששמו ניסים ברחוב, אנשים קוראים 'ניסים', ושנינו מסתובבים. אבא שלי צוחק ואומר להם 'אני המקור. הוא יניב'". הארה על במה הוא נולד וגדל באור עקיבא ובנערותו כלל לא חשב להיות שחקן. "כל החלו ־ מות של הילדים בשנתונים שלי הסתכ ־ מו בלהיות כבאי, שוטר, דברים מהז'אנר הזה", הוא מספר. "את ההארה שלי קיב ־ לתי לראשונה כשהייתי בכיתה ז' בערך. אז עמדתי על במה בפעם הראשונה בחיי והבנתי את העוצמה והמשמעות של זה שכולם מסתכלים עליך ואתה מצליח להעביר להם משהו. אז נדבק ־ תי בחיידק הבמה. זה משהו מאוד חזק

ומופעים ונותר אלמוני יחסית. ואז הגיעה הדמותשל "ניסים", הקצב הכריזמטי ב"קופה ראשית", והפכה אותו לכוכב ‰ עכשיו הוא חוזר לרגע ההוא בבית הספר באור עקיבא, שבו הבין שהוא רוצה להיות על במה, מסביר למה הוא מצטער שלא למד משחק, ומספר על הרגעים שבהם הוא הולך עם אביו ברחוב, מעריץ צועק "ניסים!", ושניהם מסתובבים

צילומים: אלעד גרשג ורן

מירית ג ולן

"לפני שש שנים עבדתי בקייטרינג בעמק חפר כגריל מן. בעונה הראשונה של קופה ראשית הביאו מומחה בטיחות שילמד אותי ואת דניאל סטיופין (אנטולי), איך חותכים בשר. כאילו, אתם צוחקים עליי, אותי מלמדים להתנהל עם בשר?"

טקס בבית הספר ועליתי בלי טקסט עם כובע גולשים כזה, הכי אידיוטי, אילת ־ רתי והיה כזה גל צחוק בקהל. זה פתח את הנצרה אצלי. הבנתי שאני רוצה להיות על הבמה. לא ידעתי בגיל הזה שאני רוצה להיות שחקן, אבל ידעתי שטוב לי על הבמה. בגילאים האלו זה כיף טהור, כי אין שכר, סוכנים וכל מיני מחשבות של מבוגרים, זה רק להנות נטו. רק בסוף כיתה י"ב הבנתי שאני יכול לקבל כסף בשביל להצחיק והתחלתי לעבוד בצוות בידור בכפר הנופש באולגה ואחר כך בחוף גיא בטבריה". במהלך השירות הצבאי השאיר את המשחק מאחור. כשהשתחרר חזר לת ־ חום. "החלטתי לעשות מכינה פעמיים בשבוע אצל יורם לוינשטיין ושנה אחר כך נרשמתי למכינה אצל ענת ברזילי וככה התחלתי להתגלגל בעולם. קצת מערכונים בצוותא, כל מיני דברים כאלה, שמונה שנים לא היה לי סוכן, התפרנסתי במקביל מכל עבודה שני ־ תן לדמיין, חוץ משוטף גופות, עשיתי הכול. לפני שש שנים עבדתי בקייטרינג בעמק חפר כגריל מן. בעונה הראשונה

ברגע שנדבקים בו. חשוך מרפא. גדלתי בשכונת בן גוריון, שם בבלוק אחד היה קיבוץ גלויות שלם, מכל העדות. מכול חלון ריח מאכלים אחר, תרבות ומנה ־ גים והכול הסתנכרן בצורה מושלמת. היה שם תום כזה. גם כיום כשאני רוצה לברוח ממשהו אני נוסע לעשות סיבוב בשכונה, או לוקח את הבת שלי לעשות שם סיבוב. יש שם מקום שיש צמחיה כזו וכילדים היינו מחקים שם סצנות מס ־ רטים שראינו, משחקים אותה 'רמבו' למשל. פעם לקחתי את הווילון מהחדר של אחותי, הייתי סופרמן וקפצתי מהגג של הגן, הייתי בטוח שאעוף. היינו שו ־ בבים אבל טובים". כשסויסה היה בחטיבת הביניים, הוא הצטרף לחוג תיאטרון ומאז השתנה מס ־ לול חייו: "למדתי בבית הספרשרת באור עקיבא, יום אחד נכנס לכיתה מאיר כהן, אחראי אולם התרבות בעיר. הוא הסביר שפותחים חוג תיאטרון ושאל מי רוצה להצטרף? הייתי נורא ביישן, לא יודע איך היד התרוממה וביקשתי להירשם. עד היום אני לא יודע לפענח איך זה קרה. כמה ימים אחר כך, היה איזשהו

54

15.4.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות