רחובות 17.06.22

מבת ים חלה כשיהודה עבוד בקורונה בחודש ספטמבר אשתקד, הוא היה משוכנע שיעבור אותה בשלום. ), אברך ואב לתשעה ילדים, 53 לעבוד ( אין מחלות רקע, והוא מיהר להיכנס לבידוד, ובימים הראשונים התמודד עם תסמינים קלים בלבד. "ברוך השם רק אני נדבקתי בבית", הוא מספר השבוע. "ילדיי היו חולים בעבר וכולם עברו את זה בשלום. נכנסתי לבי ־ דוד ואמנם לא הרגשתי טוב, אך חשבתי שנעבור את זה בקלות". אלא שבשבוע השני חלה החמרה במצבו. "פתאום הר ־ גשתי שקשה לי לנשום. הטעות שלנו הייתה שלא בדקתי סטורציה (רמת חמצן בדם ‑ חכ"א). רק כשהתחילו קשיים בנ ־ שימה בדקתי, ופתאום גיליתי שהסטור ־ ." 75 ציה שלי עומדת על פנינה, אשתו, מיהרה להזמין אמבול ־ נס, שפינה אותו באופן מיידי למחלקת קורונה בבית חולים וולפסון, אך מצבו המשיך להידרדר ולאחר ארבעה ימים פנינה קיבלה שיחת טלפון מדאיגה. "התקשרו מוולפסון ואמרו לי לבוא מהר. הוא כבר לא הצליח לנשום בכוחות עצמו. הריאות שלו לא עבדו והצוות נלחם למצוא פתרונות, אך כל החמצן שהוא קיבל לא הספיק. היו חייבים להרדים אותו כדי להנ ־ שים אותו". בשלב זה עבוד סירב להצעת הרו ־ פאים. החשש מפני ההרדמה היה גדול מדי. "הייתי סרבן", הוא מודה. "חששתי מההרדמה ולא סתם, היום אני רואה את ההשלכותשלה על הגוף שלי, והיא אמנם הצילה את חיי, אבל בהתחלה לא רצי ־ תי לשמוע על זה. בשלב מסוים נתנו לי לדבר עם ילדיי, וזה שינה הכל. אדם נהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא עם כל נשמה שהוא מביא לעולם. הילדים שלי הם אלה שמחברים אותי לבורא עולם וכשהם בכו בטלפון הם אמרו לי, 'אבא הכל יהיה בסדר', וזה בדיוק כמו שבורא עולם יגיד לי שהכל יהיה בסדר. זה מה שנתן לי כוח. גם הרב של בית החולים וולפסון, הרב שמואל ברקוביץ, חיבר אותי לשמש של הרב חיים קנייבסקי, שבירך אותי ונתן את אישורו לתהליך, ובשלב הזה הבנתי שזאת ההחלטה הנכונה". מחובר ל"אקמו" ימים היה עבוד מורדם 104 במשך ומונשם במחלקת טיפול נמרץ בוול ־ פסון כשהרופאים נלחמים על חייו. אשתו פנינה לא עזבה את מיטתו במשך כל אותם חודשים. "הקורונה הפכה את יהודה כמעט ברגע מאדם בריא לחלוטין לחסר יכולת לנשום בכוחות עצמו. חווינו כמשפחה רג ־ עים כל כך קשים ונאלצנו לקבל הח ־ לטות לא פשוטות". כיצד הסתדרת באותה תקופה? "בחסדי השם. כל יום הייתי לצידו. אני מורה, ובהתחלה יצאתי לחופש. כשנאלצתי לחזור לעבוד הייתי מגי ־ עה אליו מיד אחרי העבודה בתחבורה ציבורית. בשבתות הייתי הולכת אליו ברגל, שעה וחצי הליכה לכל כיוון. כל פעם ילד אחר היה מלווה אותי. גם הילדים עזרו הרבה. כל אחד מהם גילה עצמאות ואחריות ועם ישראל כולו עטף אותנו בתפילות ומעשים טובים שאני מאמינה שסייעו להחלמתו של יהודה".

לאחר שלושה וחצי חודשים הרופאים העירו את עבוד. הוא החל תהליך שי ־ קום ארוך ומורכב ולפני ארבעה חוד ־ שים עבר לשיקום ב"בית בלב" בראשון לציון. "בחודש ספטמבר, כשירדתי מביתי לכיוון בית החולים, הייתי צריך חמצן. היום אני כבר על כיסא גלגלים. אני מחלים, אבל הגוף נפגע מזה, זה לא קל להתאושש מהרדמה". אתה זוכר את הימים בטיפול נמרץ? "אני לא ממש זוכר. הגמרא אומ ־ רת שאין בעל הנס מכיר בניסו, וגם במקרה שלי, מי שראתה את הנס במו עיניה היא אשתי. פנינה לא זזה ממני. זה מאוד חיזק אותי ותרם להחלמתי. כשבשעות הכי קשות היא ישבה לצידי והתפללה לרחמי שמיים, ידעתי שבמצב כזה הכל בידי השגחה עליונה. אני מאמין שהרופאים בוולפסון קיבלו אישור משמיים להציל אותי, אבל אני גם רוצה לומר מילה עליהם, הם נלח ־ מו על חיי. ראיתי את זה והרגשתי את זה. בכל פעם צצה עוד בעיה והם התמודדו עם כל מכשול. עוד מנת דם, עוד תרופה, עוד רעיון שיכול לסייע, אלה רופאים שעשו הכל שעות ביממה. 24 בשבילי במשך אלה היו חודשים ארוכים והם היו לצידי לכל אורך הדרך". יש כבר תוכניות ליום בו תוכל לשוב לביתך? "כבר עכשיו אני חוזר מדי פעם לסו ־ פי שבוע ומתפלל ליום שאחזור לע ־ צמי. הכרת הטוב חשובה לי מאוד. כל קבלה שלקחו לרפואתי חיזקה אותי ולכן כשאצא מכאן אני רוצה להתח ־ זק באהבת עם ישראל, שנאהב יותר אחד את השני. אני מתגעגע לבלות עם ילדיי. אני רק מדמיין איך נצא יחד לטיול בקברי צדיקים כמו שנהגנו בעבר. אכין להם אוכל על האש כמו שהם אוהבים. זה ממלא לי את הלב לחשוב על זה". החיים במתנה בימים בהם מקדם ההדבקה ממשיך לעלות, בני הזוג עבוד יודעים כי גם את השמירה על בריאותם ינהלו אחרת. "תמיד נשמרנו ונזהרנו, אבל עכ ־ שיו אפילו יותר", אומרת פנינה. "מבלי חלילה לפגוע באף אחד, אנחנו שומרים מרחק, וכשצריך גם מזכירים לעטות מסכה. היום באוטובוס כולם כבר בלי מסכות ורק אני עדיין מקפידה. אחרי מה שיהודה עבר אני לא לוקחת סיכון. עברנו תקופה מאוד קשה אבל היום אני יכולה לומר בפה מלא שהייתה השגחה עליונה בבית חולים וולפ ־ סון. כל רופא, אח או טכנאי שפוגש אותנו אומר שיהודה הוא נס, ולנו כמשפחה קרה חסד גדול. היום חשוב לי לחזק אחרים, גם כשאדם נמצא בשפל הוא צריך לדעת שתמיד צריך לשמור על האמונה והתקווה, בלי מילים, רק עמוק בלב להרגיש שיש מישהו ששומר עלינו. באחת השי ־ חות עם ילדיי, אמרתי להם שחולון היא עיר יפה. יש בה גנים, פארקים ומוזיאונים, אבל בשבילי המקום הכי יפה הוא מחלקת טיפול נמרץ בבית חולים וולפסון. כאן בחסדי השם בעלי קיבל את חייו במתנה". ¿

"השגחה עליונה". יהודה עבוד

"במשך שלושה חודשים הוא היה מחובר למכשיר 'אקמו' שהחליף את פעולת הריאות. במקביל, הוא עבר טיפול ניסיוני כנגד פיברוזיס ריאתי"

יהודה עבוד מבת ים חלה בקורונה ומצבו הידרדר במהירות עד שהרופאים נאלצו להרדים ולהנשים אותו ‰ אחרי יותר משלושה חודשים שבהם התנדנד בין חיים ומוות, חל שיפור במצבו והוא החל לנשום בכוחות עצמו ‰ השבוע, כשהוא עוד יושב בכיסא גלגלים ומשתקם מההרדמה הארוכה, הוא מודה לרופאים שנלחמו על חייו ומתכנן איך יחזור לבלות עם ילדיו ‰ "זה ממלא לי את הלב לחשוב על זה" יהודה חזר לחיים אחרי שלושה חודשים שהיה מורדם ומונשם

"פתאום הרגשתי שקשה לי לנשום. הטעות

שלנו הייתה שלא בדקתי סטורציה. רק כשהתחילו קשיים בנשימה

בדקתי, וגיליתי

שהסטורציה שלי עומדת "75 על

/ חופית כהן־אולאי // צילום: קובי קואנקס /

32

17.6.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות