רחובות 20.09.24
החברות עם יורם מצגר "אבא הגן עליו בגופו" י � ד"ר יפעת עוד המשיך ש 75 עד גיל רות מילואים ולאחר מכן התנדב בכל גזרה אפשרית, כולל שדרות, מד"א, משמר אזרחי וחקלאות. "גדלתי בבית שהתנדבות ועזרה לאחר הם ערך בסיסי, ההורים שלי הכירו בפי עילות חברתית עבור אסירים ואבא סייע כל עוד יכל. כשהתחילה הרפורמה המי שפטית וכל הבלגן ארץ הוא לא האמין למה ששמע, אני קצת מתנחמת שהוא לא באוקטובר. 7 ידע מה קרה כאן ב בינואר הגעתי לניר עוז ופגשתי שם את ניר הבן של יורם מצגר (שנחטף לעזה ונרצח בשבי) הוא אמר לי שהוא יודע ששמעתי על אבא שלו אבל הוא רוצה לספר לי על אבא שלי. מתברר שהם לחמו יחד במלחמת יום הכיפורים, אבא כבר היה אז רופא והם היו נצורים במבנה בסואץ כשלפתע המצרים זרקו רימונים ואבא בדיוק טיפל בחיים והגן בגופו על הפצוע שהיה תחתיו, זה היה מצגר. אבא ראה מהחלון חייל מצרי מתקרב עם רימונים ביד, הרים רובה, ירה בו צרור והמשיך לטפל בפצועים. זה ממחיש את גבורת הלוחמים והרעות ביניהם, לא סתם אבי תמיד אמר שהוא קרא לי על שם הרעות בצבא. גם חיים פרי ואברהם מונדר שירתו מ � , נרצחו בשבי. כשפרצה ה 55 בחטיבה לחמה ניסיתי ככל יכולתי לסייע למי שפחות החטופים, בן זוגי עובד בחברה ביטחונית ואני לבד עם הילדים לכן לא הצלחתי להגיע לכיכר ברציפות אבל היה לי חשוב לסייע כמה שאני יכולה". "אין כאן ימין ושמאל" בנוסף לעבודתה בחמ"ל היא גם מנחה את ההפגנות בחולון וקוראת לעסקת שבויים בהקדם. "זו הארץ שלנו והמדינה שלנו וחייבים להילחם ולהיאבק כי אין לנו בית אחר. אבל כמו שהצלחנו לסיים מלחמה בשישה ימים אין סיבה שהמלחמה הזאת שנים, חייבים להתנהל אחרת. 6 תימשך "אנשים כמו יורם מצגר היו צריכים לשוב הביתה. להפגנה האחרונה הגיעה איילת מצגר הבת של יורם ואבא של החטוף בר קופרשטיין ובקהל היו אנשים שצעקו 'מוות לחטופים'. איך אפשר? סבא של החטופה נעמה לוי איתנו בחמ"ל, אין כאן צדדים, אין ימין ושמאל, חייבים להתעורר ולפעול יחד. לא אעצור עד שיהיה כאן טוב יותר". ב � באוקטובר אני ובן זוגי די 7 לפני ה - רנו על רילוקיישן, כשהמלחמה פרצה זה מיד ירד מהפרק. להיפך, אחרי שנתיים בחולון חזרתי לראשון לציון להיות קרוי בה לאבי. עם כל הכבוד לכל דרכון זר, יש לנו בית אחד". ¿ הסיוע למשפחות החטופים
יורם מצגר ז"ל. "היה צריך לחזור הביתה"
7- "לפני ה באוקטובר אני ובן זוגי דיברנו על רילוקיישן, כשהמלחמה פרצה זה מיד ירד מהפרק. עם כל הכבוד לכל דרכון זר, יש לנו בית אחד" "פעם הייתה חרדת קודש ללוחמים. כילדה, להרגיז את אבא היה לצאת עם מישהו שלא מהחטיבה,
רעות יפעת השבוע. "כמו שהצלחנו לסיים מלחמה בשישה ימים אין סיבה שהמלחמה הזאת שנים" 6 תימשך
דוד המלך ועד השואה והתקומה. הוא ידע מה העם היהודי עבר ולמה הקיר הזה כל כך חשוב לו". למרות שאין מחלוקת על כך שד"ר יפעת ניצב בלב התמונה, לפני כשני תיים חל מאבק משפטי על זהות הצנחן שמימינו. זאת לאחר ששנים הוכר כצנחן ציון כרסנטי, משפחתו של הצנחן המי נוח אברהם בורשטיין טענו כי מדובר בו. בית המשפט הציע למשפחות פשרה בה כל אחת מהן תוכל להציג את יקיי רה כצנחן והשניים לחצו ידיים. "חטיבת זה חטיבת חוד החנית של משחררי 55 ירושלים וחלק מרכזי בחיי, אבל אני לא הייתי שם ולא רוצה להכנס לזה. אני כן מכירה את כרסנטי, הוא והצנחן השליי שי, חיים אושרי, היו בחתונה שלי ואני מכירה אותם מילדות. אני יודעת שאבא האמין שכרסנטי היה בצילום, אבל אני באמת חושבת שאחוות הלוחמים, שכולם לחמו שם ונאבקו לשחרור הכותל, היא זו שחשובה ולכן שמחה על ההחלטה הסוי למעשה מלווה 55 פית שהתקבלה. יחידה אותי כל חיי, אנחנו דור שני שעדיין שוי מרים על קשר, אחת מהנשים מהחשובות בחיי היא אישה שבעלה נפצע בגבעת
רעות עם אביה ז"ל ׀ צילום: פרטי
האחרון הילדים שלי התגייסו לצנחנים ואבא במשך שנים ליווה משפחות צני חנים, גם משפחות שכולות של לוחמים שלחמו לצידו".
התחמושת, היא עזרה לי לספר לילדים כשאבא נפטר. "עד היום כשאני רואה צנחן הראש מיד זז, רוצה לשתות? צריך משהו? בפורים
העולם התנהל אחרת"
אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך © כלשהי (בכתב, בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ
גיא בן יהושע עורך ראשי: ליאת שרון מנכ"לית: ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל:
03-6521990 ,08-9387310 : טל' מערכת † , ראשון לציון 1 רח' נח מוזס ˆ " "ידיעות חולון טל' מודעות ומנהלה: † , ראשון לציון 1 רח' נח מוזס ˆ מודעות ומנהלה 03-5599616 ,03-5565556 : טלפון לוח חולון † 03-6381600 ,03-5377813
9
ידיעות ראשון, רחובות ˆ 20.9.2024
Made with FlippingBook Learn more on our blog