רחובות 22.09.23

של מלחמת מיד עם סיומה ששת הימים מצא עצמו יהונתן כרמלי י � ) תושב כרכור, כחלק מצוות מפ 86) קי הנפט של חברת "נתיבי נפט" באבו רודס, שטח שישראל כבשה בשנית בעת המלחמה. במשך שמונה שנים, עד להי , 1975 חזרתה של אבו רודס למצרים ב הפיקו העובדים בשלהבת, "עיר הנפט" מיליון טונות של 32 שהוקמה באזור דלק לאספקה עצמית של המדינה. הפי רויקט כונה על ידי רבים "נס פח השמן השני". במלחמת יום הכיפורים, על כרמלי הוטלה המשימה לסגור את השיברים מעל הבארות הימיות מחשש להפגי זות. "לא היינו חיילים אבל אולי בעצם היינו", הוא מספר. "הייתה לנו מעין גאוות יחידה, רוח חלוציות ואחוות חבי רות ועבודה וכולם עבדו במסירות ובדי בקות, למען אותה המטרה". לירות ביום 50 אל העבודה במה שנראתה אז כאחת המשימות החלוציות והבוערות של המי דינה, הגיע באקראי, במהלך טיול בסיי ני. "למדתי בבית הספר בסמ"ת בחיפה ומשם גויסתי לחיל הים", הוא משחזר. "אחרי כשלושה חודשים של קורסים שלחו אותי עם עוד חמישה תלמידים מהכיתה להביא את המשחתות 'יפו' ו'אילת' מאנגליה. היינו בוגרי שמינית ומאחר והייתי מכונאי דיזל ובאוניה היה גנרטור דיזל בריטי שלחו אותי. גם עשיתי מילואים על האונייה עד מלחמת ששת הימים. אח"י אילת הייתה הבית שלי. בתום מלחמת ששת הימים עשיתי טיול בסיני והגעתי לאבו רודס במפרץ סואץ. היה שם מחנה עבודה של תעשיית הנפט ובשער פגשתי מישהו שהכיר אותי מהאוניה. הוא שאל אם אני זוכר את מנוע הדיזל כי יש לו פה אחד שהם לא מצליחים להניע. אחרי יומיים של ניסיונות, הצלחתי ובעקבות זאת ניגש אליי מנהל שדה הנפט ושאל אם ארצה לירות 50 לעבוד אצלם. הוא הציע לי ביום, אז זה היה הון. הסכמתי מיד וויתי רתי על הטיול". אט אט התקדם כרמלי בסולם התפקיי 20 דים עד שמונה כאחראי על הפעלת הבארות הימיות כשעל היבשה היו מאה משאבות. ואז הגיעה מלחמת יום הכיי פורים, שנחתה, כמו על המדינה כולה, גם על שדות הנפט באבו רודס בהפתעה. "הפציצו את השדה ביבשה", מספר כרמלי. "קיבלתי הוראה עם לילה לצאת לים ולסגור את כל הבארות. צריך היה לעלות על פלטפורמה ולסגור שיבר של כל אחת מהבארות. סירה לקחה אותי מבאר לבאר וככה עבדתי שעות עד שבי לפנות בוקר סיימתי לסגור 3:00 שעה את כולן. כשעדכנתי את השדה, אמרו לי: 'אל תחזור, יכול להיות שעל המזח יש אנשי קומנדו מצריים. תישאר בים עד אור ראשון ונודיע לך מתי לחזור'. היו לנו קצת נזקים בשדה מההפצצות שלהם. אחר כך מצאנו פצצה שנכנסה לאחד ממיכלי הנפט ולא התפוצצה. היו נזקים גם מהליקופטרים שלהם. למחי רת, בתשע בבוקר, חזרנו למחנה". עם חזרתו הבין כי בשל המלחמה מתי בצע פינוי של המחנה כולו. כרמלי סירב להשלים עם הבשורה: "אמרתי למנהל

האיש שסגר את הברז כשהחלה המתקפה המצרית במלחמת יום הכיפורים, נשלח יהונתן כרמלי מכרכור, עובד תעשיית הנפט, לסגור את השיברים של בארות הנפט הישראליות ב"אבו רודס" ליד סואץ ‰ בריאיון מרגש הוא חוזר אל הימים הקסומים שבהם היה אחד ממובילי "נס פח השמן השני", שהפיק מיליוני טונות של נפט עבור ישראל ומשחזר את הרגעים הראשונים של המלחמה

"הפציצו את השדה ביבשה. קיבלתי הוראה עם לילה לצאת לים ולסגור את כל הבארות. צריך היה לעלות על פלטפורמה ולסגור שיבר של כל אחת מהבארות. לפנות בוקר סיימתי לסגור את כולן. כשעדכנתי את השדה, אמרו לי: 'אל תחזור, יכול להיות שעל המזח יש אנשי קומנדו מצריים'"

/ מירית גולן // צילום: אלעד גרשגורן /

שלי. הייתה לנו גאוות יחידה כזו כי היה לעם ישראל נפט על מגש של כסף. בהנהלה קיבלו את דבריי, נתנו לי רכב ואמרו לי 'קח איתך עוד ארבעה אנשים ותרדו לשדה דרך שארם א-שייח' וכך היה". כרמלי ממשיך: "בדרך כשנסענו מהי מחנה למזח הייתה תאונת דרכים בין טנדר שלנו לטנדר צבאי ועצרנו לראות אם אפשר לסייע. ליד אחד הפצועים שכב קלצ'ניקוב עם שתי מחסניות ואמי רתי לעצמי 'יהונתן כרמלי, אתה יוצא

המחנה: 'אני לא רוצה לנסוע הביתה. מה יקרה אם תהיה פה מלחמה? מי יודע כמוני איזה שיברים לסגור ואיזה צינוי רות לפתוח?' הוא אמר לי 'סע הביתה, אני אשאיר בעל מקצוע'. אני אמנם נסעתי, אבל לא הביתה, אלא ישירות למשרדי חברת 'נתיבי נפט' בתל אביב שהפעילה את שדות הנפט ודרשתי מההנהלה להחזיר אותי לשדה. אמרתי להם: 'אם יהיו טנקים ומלחמה שם מי יודע כמוני לסגור ולתפעל את הצנרת?' הרגשתי שביטחון השדה על הכתפיים

לים בעת מלחמה ואין לך נשק'. לקחתי את הרובה ולא אמרתי לאף אחד, עד שהחזרתי אותו בתום המלחמה. זה הנשק היחיד שהיה לי במשך כל הזמן הזה ולמי זלי לא נזקקתי לו בסופו של דבר". אי של נפט במשך פעילות קידוח הנפט באבו רודס, ביקרה במקום צמרת ההנהגה הישראלית ובתוכה גולדה מאיר ויצחק רבין, שהגיעו להתפעל מהתופעה החי

36

22.9.2023 ˆ ידיעות ראשון, רחובות