רחובות 26.08.22

ספר זיכרונות

פרלה דנוך: "איך שנשמע הצלצול הגואל הייתי יוצאת לבוטקה של עוזי השומר, עושה לו סטנדאפ וחיקויים, שרה לו שירים ומספרת לו איך יום אחד אהיה שחקנית וקומיקאית ואצחיק את כולם"

סנדוויץ' מפואר והשפלה גדולה

פרלה דנוך ועוזי. "הוא מאוד האמין צילומים: | " בי שריי עוז, פרטי

מרחובות, זמר: מייק שרון "זיכרון הילדות הראשון שלי הוא מבית הספר היסודי. בכיתה ב' הייתי הילד עם הכריכים המפוארים ביותר בכיתה, דבר שלא היה מובן מאליו, כי לא היה לנו כסף. לאמא שלי ז"ל היה חשוב שנהיה נקיים ושנאכל טוב, והייתה מכינה את הסנדוויצ'ים הכי שווים, עם ביצה קשה וטונה וירקות. מכיוון שבאתי ממשפחה שאין לה כסף, זה כנראה עיצבן את המנה ־ לת. יום אחד אמא באה לבקש הנחה לטיול השנתי, והמנהלת אמרה לה שאם יש לנו כסף להכין כאלה סנדוויצ'ים, נוכל גם לשלם את מלוא מחיר הטיול. הרגע הזה נשאר חקוק בי, הייתה בו התנשאות והר ־ גשתי עלבון גדול. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי. ריחמתי על אמא שלי. ידעתי כמה היא עובדת קשה כדי להכין לנו את הסנדוויצ'ים האלה. "הזיכרון המשמעותי השני שלי מגיע

הקהל הראשון שצחק מהבדיחות שלי מראשון לציון, שחקנית וקומיקאית: פרלה דנוך

מייק שרון. "הפסקתי את ההופעה מרוב צילום פרטי | " התרגשות

“הייתי ילדה חסרת מנוחה שזזה כל הזמן בכיסא ומח ־ כה לצלצול הגואל. איך שנשמע הצלצול הייתי יוצאת לבוטקה של עוזי, עושה לו סטנדאפ וחיקויים ושרה לו שירים. הייתי מספרת לו על החלומות שלי ואיך יום אחד אהיה שחקנית וקומיקאית ואצחיק את כולם. עוזי היה מקשיב לי ומאוד האמין בי. הוא היה הקהל הראשון שלי והזיכרון המהמם מבית הספר". אבי איצקוביץ'

"למדתי בבית ספר 'חביב' בראשון לציון, הייתי ילדה דתייה בבית ספר חילוני וזה היה מורכב במובן החברתי, כי לא יכולתי להצטרף למסיבות הכיתה וזה קצת בידל אותי. היה לנו שומר דתי בבית הספר. קראו לו עוזי והוא היה החבר הכי טוב שלי. במהלך השיעורים הייתי מסתכלת עליו מהחלון ועושה לו פרצופים מצחיקים והוא היה מת ־ גלגל מצחוק.

מחטיבת הביניים ברזילי (היום אורט), מהמחנכת בכיתה ח' ששינתה את חיי. בזמנו לא היו כלים לאבחון ילדים עם הפרעות קשב וריכוז. הציונים שלי היו נמוכים, עד שהגיעה המחנכת אורית וליק. היא הבינה שאני לא עצלן, אלא שאין לי את האמצעים והיכולת להתקדם. היא קראה לי לשיחה ואמרה: 'בכל פעם שיש לך קוצים, צא מהשיעור ואל תפריע, ואם יש לך שיעורים, בוא לשבת איתי ואעזור לך'. וכך היה. זאת ומעלה וההתנהגות 8 הייתה השנה היחידה שהציונים שלי היו שלי הפכה לטובה. כשאומרים את המשפט 'מספיק מבוגר אחד שיאמין בך', אז אורית הייתה המבוגר הזה, היא האמינה בי. כשהיא לא הייתה המורה שלי עוד הציונים שוב ירדו, אבל אחרי כל השיחות איתה לאורך השנה כבר הבנתי שיהיה בסדר. שנה אחרי סיום הלימודים, יום אחד אני מופיע בחתונה 15 " ומזהה את אורית. אני אדם שמונע מרגש, לא יכולתי להמשיך את ההופעה, סימנתי לנגן שינגן משהו וניגשתי אליה, חי ־ בקתי אותה ואמרתי לה שלא אשכח לה את השנה הזו כי היא ואמא שלי היו המניע שלי להצליח. היא זכרה אותי, אבל היופי בה הוא שלא היה לה מושג שהיא עשתה דבר כל כך מיוחד, ישבנו ושוחחנו והודיתי לה". אביגיל קדם מייק שרון: "אמא באה לבקש הנחה לטיול השנתי, והמנהלת אמרה לה שאם יש לנו כסף להכין כאלה סנדוויצ'ים, נוכל גם לשלם את מלוא מחיר הטיול. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי"

השראה בכל צעד ממודיעין, רקדנית, יעל כרמון זוכת "המרוץ למיליון":

יעל כרמון ורואי כבירי. "היווה השראה גדולה" צילום: זוז | במחול

"למדתי בבית הספר היסודי 'דורות' ובתיכון עירוני ב' ע"ש יצחק רבין. מלבד מורות נפלאות שהיו לי בבתי ספר בעיר, יש מורה אחד שליווה אותי כמח ־ צית מחיי, למעשה מהלימודים בכיתה ד' ועד לשנות שלי. מדובר ברואי כבירי, שהיווה עבורי תמיד 30 ה־ השראה גדולה - כרקדן, כמורה, כאמן, כמנהל וכאיש עסקים. רואי תמיד הכיר את כל התלמידים שלו, וגם את כל ההורים, וידע מה הן היכולות של כל אחד ואחת ומה הרקע של כל תלמיד ותלמידה, כזה הוא היה. “רואי האמין בי ולימד אותי כמעט את כל מה שאני

יודעת. רואי עבד קשה מאוד כדי להקים את האימפריה שלו שנקראת 'זוז במחול', ותמיד עשה את זה ברגישות רבה, כמו שרק הוא יודע. הוא תמיד אמר לי שיום אחד גם אני אהיה מנהלת סטודיו, והוא צדק, היום יש לי מקום משלי בתל אביב". שי אלבלינג

36

26.8.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות