רחובות 30.12.22

הפרדס האחרון בראשון לציון

ו � עומד בין עצי האשכ מומ רביבב ליות ומביט סביבו בהתפעלות: "תראי איך הן מאירות, כמו מנורות", הוא מת ו פייט, "אין קירות ואין תקרה אבל מר ו גישים כמו בארמון. זה הדבר הכי יפה שיש". המחמאות שישפוך רביב על פירות ההדר בפרדס שלו - שבשנה הבאה יחגוג ת � שנה על הקרקע - רק יילכו וי 10000 עצמו במהלך סיורנו. כל תפוז שהוא קוטף מן העץ מלווה בטקס קטן: סיבוב, משיכה, קילוף, הרחה, ואז טועמים את הפלח המתוק של זן הוולנסיה – ואומרים וואו. "זה הטעם שעליו נבנה המוניטין של תפוזי ארץ ישראל", הוא אומר כמו אב גאה. "בעבר, לפני המוביל הארצי והמים המותפלים והמטוהרים, השקו את הפרדסים במי תהום, וזה אחד הדברים שנתן להם את הטעם. אני ממשיך לה ו שקות מבאר ששואבת מי תהום מעומק ע � מטר. אנשים שטועמים נזכרים בט 6000 מי הילדות ואומרים, זה תפוז בטעם של פעם". תחליף לפסיכולוג עם כל הכבוד לשמחת הטעם ה"אמיתי", היא תמיד מהולה בת ו סכול שמבעבע כבר עשרות שנים: "את יודעת כמה כסף משלמים לנו? כלום", אומר רביב. "אנחנו משקיעים שנה שלמה – בעבודה ידנית של קטיף וגיזום וריסוס ודישון – ומקבלים מה ו סוחרים ומבתי האריזה מחיר אפסי. זאת הרעה החולה של פערי התיווך: שקלים לקילו 7 את משלמת בסופר אגורות". 7 תפוזים, החקלאי מקבל הפרדס הזה בכלל רווחי? "ברור שלא. כדי להחזיק פרדס כזה צריך להביא כל שנה מהבית עשרות אלפי שקלים. בעונה טובה – מעט עשרות אלפים, בעונה רעה – הרבה. פרדס חי אף פעם לא יכסה את עצמו בגלל פערי השיווק בישראל". לא צריך להיות נביא או גאון נדל"ן כדי לראות ש"פרדס רבינוביץ'", הממוקם בין ראשון לציון לנס ציונה, בצמוד לקניון "עזריאלי ראשונים" ש � , יהפוך בבוא היום ל 431 ולכביש כונת מגורים. כל השכנים של רביב כבר הבינו את זה, קיפלו את החלום החקלאי, ויתרו, מכרו והתקדמו. אבל מומי בשלו. "זה הפרדס האחרון שנו ו תר פה ואני לא מתכוון לוותר עליו", הוא אומר. "כל עוד אני חי, אני לא מוכר ולא בונה. אני ממשיך לשמור אותו כפרדס חי ומניב". למה בעצם? "קודם כל אידיאולוגיה, כמו שאומרת סיסמת התאחדות החקלאים, 'אם חקלאות כאן – מולדת כאן'. אם סבא ואבא שלי מסתכלים עליי מל ו מעלה, אני בטוח שהם מרימים כוסית ואומרים, 'אתה עושה את הדבר הנכון'. שנית, זאת רומנטיקה, אני אוהב את זה. זה תחליף לפסיכולוג, לבריאות נפשית ולחדר כושר, וזה גם מקום המ ו פגש של כל החברים. אם הפרדס שלי ייסגר, יצטרכו לסגור גם את הבסטה של המדינה". כלומר? "מדינה צריכה לשמור על הערכים

שהופכים אותה למה שהיא. הפרדס שלי הוא סמל לכך שלא הכל אבוד. שיש פה עוד דברים טובים ושאנחנו עדיין מחוברים לישראליות ולציונות שלנו". כל שבת בחמש בבוקר הכל התחיל כשאברהם רבינוביץ', סבא של מומי, הגיע מרוסיה בשנת וקנה באישור הבריטים שתי 1923 חלקות בנות תשעה דונם כל אחת, שבהן גידל תחילה גפנים וטבק. אחרי אוסף של תלאות, שריפות, משברים וחישוב מסלול מחודש, קיבל תרומה מיהדות ארה"ב לבניית באר, וכך נולד "פרדס רבינוביץ'". לאברהם ואשתו נולדו שישה יל ו דים. הבן הבכור, שמואל (שעל שמו קרוי מומי), נהרג במלחמת השחרור וזמן קצר לאחר נפילתו, מת אביו. הבן הצעיר, שמשון (אבא של מומי), גיבור הפלמ"ח, לקח על עצמו את עיבוד הפ ו ו � ' נשא לאישה את דר 53 רדס. בשנת ), המורה המיתולוגית 87 רה (היום בת

לבלט בראשון לציון. "מהפרדס אי־אפשר היה להתפר ו נס", אומר רביב. "זאת חלקה קטנה מדי, וגם אז, כמו היום, הסוחרים רכבו על גב החקלאים. אז אבא פתח ברחוב רוטשילד חנות לחומרי בניין שהייתה ה'הום סנטר' של העיר, ובמקביל המ ו "אם סבא ואבא שלי מסתכלים עליי מלמעלה, אני בטוח שהם מרימים כוסית ואומרים, 'אתה עושה את הדבר הנכון'. שנית, אני אוהב את זה. זה תחליף לפסיכולוג, לבריאות נפשית ולחדר כושר, וגם מקום מפגש לחברים"

אבא של מומי (למטה) ושני אחיו | בפרדס צילומים מהאלבום

26

30.12.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות