רחובות 5.04.24

סוף דרכו של איש המודיעין

סגרתו היינו צריכים להטיס חיישנים והיתה בעיה, טלפון אחד אליו לארץ והוא פתר הכל". לאור תפקידו הרגיש והמורכב בצבא ולמרות גילו, רם גויס למילואם עם פרוץ המלחמה. "היום אני עובד על הדוקטורט שלי ומרצה אבל כשקראו לי התייצבתי, אין לי ספק שאם ראובן היה במיטבו הוא היה מצטרף אליי, לא היו מוותרים עליו". התפרצות המחלה "הייתה בו אופטימיות מדהימה" שנים, כשהוא בשיא עבודתו חל 4 לפני שינוי בזילבר. "הוא היה אדם מאוד יוז־ מתי, תמיד עשה או תיקן משהו ופתאום שמתי לב לעייפות, לבהייה, בתי הבכו־ רה ילדה תאומים וכשהיינו הולכים לע־ זור לה הוא היה נרדם, זה לא התאים לו. הרופאה צחקה עליי, אמרה שיש לי בעל חתיך ואני סתם מגזימה, אבל יום אחד הוא התחיל לפרכס בעבודה, פונה לבית החולים ושם גילינו שהוא חולה בסרטן שנחשב מאוד אגרסיבי והוא GMB מח , תכולת החיים נעה בין 4 כבר היה בשלב חודשים. אבל ראובן תמיד היה 10 ל- 4 לוחם, הייתה בו אופטימיות מדהימה, כשלמישהו היה קשה הוא נהג לומר 'מה ' הטסנו פנטומים?', 48 זה בשבילנו אם ב- ' אבל זה 48 כמובן שלא היו פנטומים ב היה ביטוי שלו לכמה שאדם מסוגל לע־ שות הכל. "אנשים אמרו שאם מישהו יכול להילחם בסרטן הזה זה רק ראובן והם צדקו, ארבע שנים הוא נלחם במחלה, חבש קסדה מיוחדת שעזרה לו, קיבל חיסונים בגר־ מניה ואפילו היתה הפוגה של כמעט שנ־ תיים וחצי, ניצלנו כל רגע, עשינו טיול ג'יפים בגאורגיה, טיילנו במרוקו וטסנו עם הילדים לאיסלנד, גם כשהוא היה חולה הוא מעולם לא הפסיק לחיות. "המנהל שלו מאלביט היה בא לבקר ואומר לו שיש פרויקטים גדולים שמח־ כים לו וראובן היה אומר 'תראה מה קרה לי בראש מעודף שימוש', הוא תמיד שמר על חוש הומור. אבל במחלה הזאת זו לא שאלה של אם אלא של מתי, ידענו שהיא תחזור". הנשימה האחרונה "היה כלוא בגוף שלו" כמו כל ישראלי, גם עבור זילבר השבעה באוקטובר היה נקודת מפנה, האיש שכל חייו פעל לפיתוח מערכות הגנה נאלץ לראות את המראות הקשים של מלחמת חרבות ברזל. "הוא לא האמין איך עוללו דבר כזה. כאב לו מאוד אבל מצד שני הוא גם בחן וראה את הפיתוחים עליהם עבד. "בתקופה הזאת הוא כבר היה כלוא בגוף שלו, היה מאוד קשה לראות את זה. ארבע שנים בדיוק אחרי גילוי המחלה, הוא נפטר, כיבדנו 2024 במרץ 11 ב את רצונו לא להנשים אותו וכולנו היינו . היתה לו לוויה 91 סביבו, גם אימו בת ה מאוד מרגשת, מאות באו ללוות אותו, אנשים מכל מיני מעגלים שונים בחייו. הוא הלך לדרכו ואנחנו נשארנו עם החלק הקשה, לחיות בלעדיו, להנציח את סיפור חייו על מצבת אבן. למרות הכל, אין לי ספק שהוא מתבונן מלמעלה ומרוצה מכל מה שהשיג". ¿

גם כשלא דיבר כבר, הצליח ללחוש שא-גר" 2-3 רב סרן ראובן זילבר תושב כפר האורנים שירת במשך שנים ביחידה סודית במודיעין ולקח חלק בפיתוח אמצעי הלחימה בחודש שעבר נפטר לאחר ‰ המתקדמים ביותר, בהם גם הכטב"ם עכשיו מספרת אשתו איריס על ‰ מאבק ממושך בסרטן המוח החודשים לצדו בצל המלחמה: "הוא לא האמין שזה קרה לצה"ל ועל ‰ אבל גם הבין שהפיתוח שלו הפך למטבע לשון בכל בית" "91- רגעיו האחרונים: "כולנו היינו סביבו, גם אמו בת ה

"הוא לקח חלק בפיתוח הכטב"ם בימים שזה היה מדע בדיוני, אבל 3 ,2 היום שא-גר הפך למטבע לשון בכל בית" חברו אל"מ רם: "כשהיו בעיות הנדסיות הוא היה איש מקצוע מהטובים שיש, הידע היה בסיס לכל עבודתו. כל עצה שלו הייתה זהב"

עם המשפחה. "הוא הלך לדרכו ואנחנו נשארנו עם החלק הקשה, לחיות בלעדיו"

בטיול עם איריס. "ניצל כל רגע"

27

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 5.4.2024