רחובות 8.12.23

רב פקד כהן ורב פקד גרף. הצלת נפשות צילום: | הדדית משטרת ישראל

קדומות על בסיס יומי. "כשאני הולך ברחוב עם חליפה וכובע ורויטל הולכת לצדי עם חצאית וכיסוי ראש, הרבה אנ־ שים מביטים עלינו במבט עקום וחושבים לעצמם: 'הנה עוד משפחה חרדית מש־ תמטת'". הוא מודה כי הבורות קיימת בשני צדי המתרס: "אני הגעתי מהעולם החרדי ולא חשבתי שיום אחד אתארח אצל משפחה חילונית ואצליח להגמיש את אורח החיים הנוקשה שלי. קבלת הפ־ נים החמה של מיטל וערן בתקופה הכי מאתגרת של המשפחה שלי, גרמה לי להכיר בצדדים היפים של החברה החי־ לונית. הגענו אליהם במצב רוח שפוף וירוד. אני יכול לספר שבן דוד שלי מכיתת הכוננות בבארי נרצח ועוד כמה חיילים שלי היו נעדרים. פתחתי חפ"ק בתוך הבית של מיטל והיא איפשרה לנו להתנהג כאילו היינו אצלנו בבית". גם גרף הצליחה להתנער מכמה סטי־ גמות שליליות על החברה החרדית. "כל התדמית של אברך חרדי שיושב ולומד כל היום תורה התנפצה לי", היא אומרת. "יוסף התגלה כבעל תומך וחרוץ מאין כמוהו. המטבח שלי מעולם לא היה נקי ומסודר יותר כמו אחרי הניקיון של יוסף". רצון לחיבור אמיתי במהלך השבוע וחצי המשותפים גילו שתי המשפחות שהן חולקות בנוסף לע־ רכים משותפים גם דעות פוליטיות דו־ מות. "בסוף מתברר שכולנו רוצים בטובת המדינה ורוצים להיות חלק ממנה", אומ־ רת גרף. "ראיתי את המסירות של יוסף ורויטל למען הצבא והמשטרה וכל המח־ שבות שהיו לי לפני כן קרסו בזו אחר זו". רויטל ויוסף מודים על המזל הטוב שנפל בחלקם. "הגענו למשפחה חמה, עוטפת ובעיקר פתוחה וגלויה", אומרת רויטל. ויוסף מוסיף: "אני איש צבא ויודע מה זה להיות עם אנשים לא חרדים. בדרך כלל אני תופס את הפינה שלי ומתנתק אבל פה הרגשתי את הרצון של מיטל ובעלה להתחבר אלינו ממקום אמיתי". ובכל זאת, לשהות יחד באותו בית במשך עשרה ימים זו משימה מאתגרת גם בלי ההבדלים באורח החיים. לא היו רגעים של שבירה? גרף: "זה לא הזמן שאיתגר אותנו אלא האירועים שחווינו ביחד תוך כדי ניסיון לתפקד במציאות משתנה. אלה היו ימים שהזמן איבד משמעות. אלה היו ימים קשים ומטלטלים של חרדה, דאגה וכאב לצד תקווה". ואיך הילדים עברו את התקופה? "הילדים התחברו בצורה מופלאה. הקטנים של רויטל וערן הביאו שמחה לבית, והגדולים שלנו גילו בעצמם חוז־ קות חדשות. במשך השבוע הם היו הרבה לבד בבית, כשאנחנו המבוגרים יצאנו לעבודה, והעבירו את הזמן במשחקים וביצירה". בתום הביקור עברה משפחת כהן לדירה זמנית ברמת גן והילדים נקלטו במסגרות חינוכיות חלופיות עד שהם ירגישו מספיק בטוחים לחזור הביתה לאשקלון. שתי המשפחות לא נפגשו מאז בשל הנסיבות אך בטוחות שהחברות המופלאה שנרקמה כנגד כל הסיכויים תחזיק לנצח. "אנחנו משוחחים בטל־ פון ומתכננים מפגש משותף שבו יהיו גם שני הילדים החיילים שלי שלא זכו להכיר את משפחת כהן", אומרת גרף באופיטמיות. "החברות שלנו היא לכל החיים". ¿

רויטל: "כשדפקנו בדלת השיניים שלי נקשו מרוב פחד אבל הדבר הראשון שמיטל עשתה היה "כל מיטל: הדימוי של אברך חרדי שיושב ולומד כל היום תורה התנפץ לי. יוסף התגלה כבעל תומך וחרוץ" מיטל: "הכל הסתדר כי פשוט לא הדלקנו טלוויזיה. במקום לצפות בזוועות מהמלחמה העברנו את השבת בשיחות ארוכות"

ששתי קצת מהאפשרות שהטלוויזיה תהיה דולקת כל השבת, בעיקר בגלל הילדים שעלולים להתפתות". גרף מחייכת וחושפת מיד איך התעלומה נפתרה: "הכל הסתדר כי פשוט לא הד־ לקנו טלוויזיה. במקום לצפות בזוועות מהמלחמה העברנו את השבת בשיחות ארוכות. לא הייתי צריכה אפילו לבקש משני הילדים המתבגרים שלי להתח־ שב, הם הבינו את זה לבד". נעים להכיר כשרעשי הרקע החיצוניים הושת־ קו והשותפים לדירה נאלצו להתמקד איש ברעהו, התחילו לקרות דברים מופלאים. "שני הילדים שלי נמצאים

בשירות משמעותי וערן בעלי עושה מילואים", אומרת גרף. "במשך השנים התפתחו אצלי כעסים על החרדים אבל במהלך השיחות שלי עם רויטל ויוסף למדתי שיעור מאלף". יוסף, בוגר ישיבת פונוביץ בבני ברק, אינו עונה על הסטיגמה של החרדי הטי־ פוסי. מאחורי החליפה השחורה עומד אדם שמשרת בצבא קבע כראש מדור שילוב חרדים. "לקחתי את המשימה לאפשר לחרדים לשרת ולתרום למדי־ נה כפרויקט חיי", הוא אומר. "במהלך המלחמה היו אלפי פניות של חרדים שביקשו להתגייס, ושיתוף הפעולה הוא גדול". למרות ששניהם משרתים בכוחות הביטחון נתקלים יוסף ורויטל בדעות

מיים ועשה הכל כדי שנרגיש בנוח". שלמה, בנם הקטן של רויטל ויוסף, בדיוק חגג יום הולדת והמשפחה המא־ רחת התנדבה להכין לו עוגה. "ערן אפה את העוגה בכלי חד פעמי לאחר שווידא שכל המרכיבים כשרים", מספר יוסף. לפני כניסת השבת הדליקו גרף וכהן נרות שבת והעמידו סירים עם תבשילים מהבילים על הפלטה. "השורשים שלי הם טריפוליטאים", אומרת כהן. "הכנתי את כל הדברים הטובים שזה אומר קוסקוס עם מפרום, קוקלה ודבחה. הנחנו את האוכל על שולחן השבת ואכלנו ביחד בלי להס־ תכל אחד לתוך הצלחת של חברו". יוסף מספר על המאמצים הגדולים של המשפחה המארחת לאמץ את אורח החיים הדתי אליו הם לא רגילים: "ערן והילדים אוהד וליעם שמו כיפות, שרנו שירי שבת והיתה אווירה של קדושה. כשלערן היו שיחות מהצבא במסגרת המילואים הוא קם מהשולחן כדי לדבר רחוק מאיתנו והרגשתי לא נעים שהוא עושה את ההקרבה הזאת בשבילנו". בימים כתיקונם כולל עונג השבת של משפחת גרף ישיבה מול הטלוויזיה אחרי הארוחה. נוכחותם של האורחים שומרי השבת התגלתה כמבורכת בשבוע הרא־ שון של המלחמה. "כשהגענו הבחנו מיד במסך הטלוויזיה הענק שתופס את כל הסלון", מספרת כהן. "אני מודה שח־

לעטוף ולחבק אותי"

רויטל: "היה בקול של מיטל משהו שקט ומרגיע. הרגשתי את החמימות והרצון שלה לקבל אותנו"

משפחת כהן עם המארחים. במפגש הבא כולם יהיו נוכחים

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 8.12.2023 27