רמת גן 09.12.22

המונולוג של מור מור כהן מככבת בהצגה "מונולוגים מהוואגינה", שעוסקת בסיפורים אינטימיים של נשים ומציגה עכשיו היא ‰ בתיאטרון הספרייה ברמת גן מספרת כיצד מתגברים על המבוכה ("הזכרתי התגובות ("יש ‰ לעצמי שאני שחקנית") מבוגרים שבהתחלה מרגישים קצת לא בנוח") והטוויסט המיוחד שהתווסף למחזה המקורי ‰ "אני מאוד מאמינה בהצגה, שכוללת מגוון ‰ רחב של דעות ומרחיבה את המחשבה"

"הנושא סביב איבר המין הנשי מתכתב עם הטרדות מיניות, ולכן זה היה מתבקש. החוויות והטקסטים שלנו הפכו בעצם למיקשה אחת, ואנחנו מבצעות אותם יחדיו"

כהן. "אני יכולה לדבר בחופשיות על הנושא"

/ מתן דו יטש / / צילום: ריאן /

הצגה אם יציעו לכם לראות בשם "מונולוגים מהוואגינה" ואפילו שאתם לא מגיעים מעולם התרבות, הריי שהטייטל מסגיר את נושא התכנים. למעשה, מדובר על ידי 1996 במחזה פורץ דרך שנכתב ב־ איב אנסלר האמריקאית וזכה להצלחה מס ־ חררת בעולם. הטקסטים מבוססים על סדרת נשים, 200 ראיונות שקיימה אנסלר עם כ־ שדיברו וסיפרו חוויות על איבר מינן מנקו ־ דת מבטן האישית. מי שמככבת בימים אלה בגירסה המקו ־ מית של ההצגה בתיאטרון הספרייה ברמת ), שעושה את 25 גן היא השחקנית מור כהן ( צעדיה הראשונים על עולם הבמה. עכשיו היא מספרת כיצד מציגים נושא שנחשב לרגיש ומביך, תגובות הקהל, הטוויסט שנוסף על הכתיבה המקורית והחלומות האישיים שלה להמשך דרכה בתחום. "רכבת הרים" "לא הייתי מהילדים שידעו שהם רוצים להיות שחקנים או מהמשפחות האלה שמס ־ פרות על הילד שהיה מופיע בכל הזדמנות", היא משחזרת. "אני זוכרת שהייתי מאוד ביישנית ושקטה, ואהבתי לקרוא ולצייר. המשחק היה מאוד רחוק ממני, גם לא בלטתי במיוחד מבחינה חברתית. הייתה לי את הני ־ שה של החברים שלי וזה הספיק לי. בכיתה ו' המורה לדרמה בבית ספר החליטה משום מה שאני אהיה שחקנית מובילה במופע הסיום, ופתאום משהו בי השתחרר. המשחק גם היה הזדמנות עבורי להציץ פנימה לתוך הנפש שלי וללמוד על עצמי. ככל שנכנסתי לזה יותר לעומק, ככה התמכרתי". את שירותה הצבאי עשתה כהן כמאבחנת פסיכוטכנית בתל השומר, אחרי שלצערה לא התקבלה לתיאטרון צה"ל. "כשהשת ־ חררתי זו הייתה תקופה מבלבלת", היא נזכרת. "רציתי מאוד ללמוד משחק, אבל הקולות סביבי חשבו שזה טעות. ויתרתי על החלום לתקופה קצרה, אבל בסופו של דבר משהו בי אמר לי לנסות בכל זאת. לשמחתי התקבלתי בניסיון הראשון לבית

הספר למשחק בית צבי. למרות שבמשפחה לא כל כך התלהבו, הבנתי בנקודה הזאת שאין דרך חזרה". איך הייתה החוויה של הלימודים? "רכבת הרים של ממש, של שלוש שנים י � בל 11 של לימודים מתשע בבוקר ועד לה. השכבה שלך בעצם הופכת להיות המשפחה והחברים שלך. זו חוויה מטורפת שקשה לסכם אותה במשפט. אני כן יכולה לומר שאתה לומד על עצמך המון ונחשף לאינספור אתגרים. זה כאילו שאתה נעלם לשאר העולם למשך שלוש שנים". "לדבר בחופשיות" ההצגה מנולוגים מהוואגינה הועלתה , 2000 בארץ לראשונה בתחילת שנות ה־ כשהכוכבות אז היו גילה אלמגור ועידית טפרסון. בגירסה הנוכחית משתתפות חמש בנות, כשהכל סובב סביב מונולגים מצחי ־ קים, משעשעים, קורעי לב ובעיקר מעוררי הזדהות. כהן מודה כי אכן מדובר בנושא שלא קל לדבר עליו. "בתהליך העבודה על החומ ־ רים היו המון פעמים צחוקים שנבעו בעיקר ממבוכה", היא מספרת. "יש בנות שמדב ־ רות על כך בחופשיות, ויש כאלה שבכלל לא. בחוויה האישית שלי הזכרתי לעצמי שאני שחקנית, וזה גרם לי לעטות מעין פרסונה אחרת שהיא כביכול כל יכולה, כך שהכל עבר לידי. אני מקבלת שיש כאלה שחושבים שכל הנושא הזה וההצגה הם

להוסיף קטע מקורי, שמבוסס על חוויות אישיות שלהן. "כשאנסלר כתבה את ההצ ־ גה זה היה הרבה לפני עידן המי טו", אומרת כהן. "הנושא סביב איבר המין הנשי מתכתב עם הטרדות מיניות, ולכן זה היה מתבקש. החוויות והטקסטים שלנו הפכו בעצם למי ־ קשה אחת, ואנחנו מבצעות אותם יחדיו". חווית הטרדה מינית ברמה האישית? "אני חושבת שמרבית הנשים עברו הטרדה מינית בשלב כלשהו בחייהן. לשמחתי לא חוויתי משהו טראומתי, אבל כן היו פלישות בוטות למרחב האישי שלי מצד גברים. זכור לי שגבר בעל סמכות פתאום הניח יד על הירך שלי משום מקום ואמר לי 'יואו, מה הייתי רוצה לעשות לך'". את מרגישה שהמסר עובר? "אני חושבת שכן. בסופו של דבר זו הצגה צבעונית ומוזיקלית, וזה אפקיטבי מאוד בעיניי להעביר מסרים בצורה כזאת". כמי שמתכננת קריירה ארוכה כשחקנית, יודעת כהן כי מדובר בתעשייה לא גדולה ורבים נושרים ממנה לאורך הדרך. "ברור שקיים חשש לא להצליח, אבל זאת המ ־ ציאות", היא מבהירה. "זה דווקא נותן לי יותר דלק להיות הכי טובה שאני יכולה. תחרות הרי קיימת בכל מקום, ומי שמוכיח את עצמו בדרך כלל מצליח. הדבר שהכי לא בא בחשבון מבחינתי הוא לא לנסות. אני מאוד מעריכה את נטלי פורטמן, קירה נייטלי וקארי מאליגן, שלא כל כך מוכרת אבל אני מאוד אוהבת את העבודות שלה. אני חושבת שאני עדיין בשלב החקירה ולומדת על העבודה של הרבה שחקניות בתקווה לגלות מי מהן מעוררת בי את הניצוץ". מתי תגידי לעצמך: וואו, עשיתי את זה? "נכון לעכשיו החלום הכי גדול שלי הוא להצליח להתפרנס מהמקצוע, להופיע כמה פעמים בערב בהצגה שאני יצרתי וכתבתי עם חברים שלי, ולגרום לאנשים לחשוב. תן לי לעשות את מה שאני אוהבת ואהיה מרוצה. בטווח הארוך יותר אני מאוד רוצה להיות חלק מתיאטרון גשר".

"יש למשל את נושא השיער - להוריד או לא, או מה נשים אוהבות יותר. יש גם מו ־ נולוג שנקרא 'הצפה', או מונולוג של אישה שסיפרה עד כמה היא אוהבת את איבר המין שלה בעקבות חווייה עם גבר מסוים. יש גם קטע שמתעסק בשמות שנתנו בעו ־ לם לאיבר המין הנשי, התחושות של אישה שקיימה יחסי מין עם אישה אחרת ועוד עוד". הקהל מרגיש בנוח עם התכנים? "זה תלוי בצופים. לפעמים אני רואה אנ ־ שים מבוגרים שבהתחלה מרגישים קצת לא בנוח וזזים בכסאות שלהם, אבל ככל שההצגה מתקדמת זה עובר להם. יש אנשים שהנושא הזה בא להם יותר בטבעיות והם מרגישים נינוחים מההתחלה. אני לא זוכרת שמישהו קם ויצא. אני מאוד מאמינה בהצ ־ גה, שכוללת מגוון רחב של דעות ומרחיבה את המחשבה. חלק מהקסם של התיאטרון הוא לגרום לקהל לחשוב". איך ההורים שלך הגיבו כשהם ראו את ההצגה? "עשיתי להם הכנה מראש, אבל ההורים שלי אנשים מאוד פתוחים כך שלא הייתה בעיה". "פלישות בוטות" כשהמנולוגים המקוריים נכתבו לפני כשלושים שנה, לא הייתה מודעות עול ־ מית לנושא ההטרדות המיניות. לכן החלי ־ טו הבמאית ליאת לני־פישמן והשחקניות

יכולים להיות שנויים במחלוקת, אבל בעיניי חשוב לדבר על זה". את, אגב, מהבנות המובכות? "זה לא כל כך מביך אותי ואני די יכולה לדבר בחופשיות על הנושא. זה לא מרגיש לי מוזר מדי". איזה מונולוגים יש למשל בהצגה?

| כהן (מקדימה) במהלך ההצגה צילום: שמחה ברבירו

24

9.12.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן