רמת גן 10.2.23

באדיבות הבימה ומוזיאון ארכיון התיאטרון הלאומי הבימה

יוסי גולדברג

ענת גרויסמן

הדיווה והמשורר הצעיר ממנה

מכתבי אהבה סודיים

הם נראו יחד מטיילים ומאושרים בגבעות לראשונה, אולי, שייח' אבריק, לא הרחק מעמק יזרעאל. הם נמשכו זה לזו בכוח עצום שהיה לרומן שהסעיר את תלאביב והיישוב העברי כולו, בראשית שנות השלו כ , משורר נערץ ואחד מהגברים יפי התואר 25 שים. הוא אלכסנדר פן, בן ה והנחשקים בתל אביב שנישואיו הלכו והתפוררו. היא - חנה רובינא בת , שחקנית אגדתית ונערצת שהייתה 'הדיווה' של התיאטרון העברי 43 ה- 'הבימה'. ידידיה של רובינא העידו לימים, כי בקרבתו של פן - היא שבה אל אביב נעוריה. בסערת הרומן שלהם הם ידעו עליות ומורדות, רגעי אהבה וקנאה לוהטות. פן עבר להתגורר בדירתה של רובינא לאחר שאשתו עזבה אותו בעקבות טרגדיה משפחתית. הזוג החל להיראות בפומבי בחוצות העיר העברית, בנשפים ובבתי הקפה. כיאה למעמדם המלכותי - הפגינו איפוק ונמנעו מלהביע רגשות כאשר הופיעו בציבור. ובכל זאת צצו שערוריות. לפתע נעדר שמה של רובינא ממודעות של 'הבימה' והיא חדלה מלשחק בהצגות. התברר כי היא הרתה לאהובה - אל כ כסנדר פן. היא יפתה עוד יותר בהריונה ונראתה קורנת. אך העיקו עליה בריאותו של פן, ההיריון שהיה מסוכן מפאת גילה המבוגר והמבטים שליוו אותה והציקו לה. היא החליטה להרחיק לירושלים וללדת שם את אילנה, ). הלידה הייתה כרוכה 1934 שנקראה כך, כי נולדה בט"ו בשבט תרצ"ד ( בסיבוכים קשים. אנשי היישוב השמרן ומנהיגיו ליוו את רובינא בתקווה ובהערצה בחודשים בהם הייתה מרותקת למיטתה, למרות שהיה ידוע לכל, שלא נישאה לפן. פן עצמו שהה לידה, אך כשרובינא שבה לביתה היא הבינה כי לא תוכל לחיות לצידו של פן שלא היה בנוי לתפקד כאב וכבעל. אף שלא חדלה מאהבתה הגדולה לפן, היא החליטה להיפרד ממנו לטובת בתה והקריירה שלה.

של ישראל, חיים נחמן ביאליק, נישא המשורר הלאומי לאשתו מאניה בשידוך. מאניה הייתה אישה ענייה, כנועה, יושבת כ � התגלה בביתו של ביאליק סליק בו הוטמנו מ 70 בית. בשנות ה כ תבים ברוסית בין ביאליק לאירה יאן ־ שם העט של הציירת אן, אשר חשפו אהבה ַ י ּ פ ֶ לביץ' סל ֶ ס ֹ והסופרת אסתר יו שנשמרה בסוד.

יאן וביאליק נפגשו בקישינב על רקע הפ כ רעות. יאן הייתה אישה יצירתית, נשואה ואם לבת, התאהבה במשורר ונטשה את בעלה ואת אמונותיה. ביאליק היה נשוי ומיואש מכך שהוא ואשתו לא הצליחו להביא ילדים לעולם ונמשך בעליל לציירת. בשיר "לנתיבך הנעלם" - שכתב אחרי הפרידה מהעיר הגדולה אודסה ומהעת שהכיר את יאן – הביע ביאליק את הכמיהה אל הבורגני והג כ דול. על פגישתם כתבה יאן: "מאושרת הייתי למגע משוררנו הדגול, הוא שהושיבני לעמי, הוא שהחזירני לעצמי".

דווקא מאניה העריצה את בעלה, הן בחייו והן בשנים הרבות שחייתה לאחר פטירתו, אותן הק כ דישה להנצחת זכרו. השמועות שנפוצו על פרשיות אהבים קצרות ומועטות שהיו לביאליק, מעולם לא האפילו על יחסה אליו ולא פגעו בחייהם המשותפים. ביאליק העריך את טעמה, שאל לעצתה וכיבד את דעתה. בנסיעותיו הרבות לחו"ל נהג לשלוח אליה מכתבים ארוכים ומפורטים, בהם חלק עמה את רשמיו וחוויותיו. כשפרסם בשנת את הוצאת היובל של כתביו פתח אותם בהקדשה הבאה: 1923 "לחברתי ואשת בריתי תומכת גורלי מאניה בת שבח אוורבוך, משאת כפים מנחת ערב".

אלכסנדר פן

שנים רבות לאחר מכן, כאשר פן כבר היה נשוי לאישה אחרת, סיפרה רובינא כי לא שכחה את אותו הלילה בו נשק לה לראשונה בלב אותו רחוב תל-אביבי. ו � המקום הכי רומנטי בעיר: "השטח עם סלעי הכ ● רכר והדשא בגן העצמאות מדרום להילטון שבו אפשר לצפות בימי הקיץ בשקיעה עם יין טוב".

ביאליק ויאן

25

ידיעות תל אביב, רמת גן ˆ 10.2.2023

Made with FlippingBook. PDF to flipbook with ease