רמת גן 10.3.23

תרבות

יום האישה ה ינלאומי

ליעד ורבר / / צילום: ריאן

חשבתי עליה ושאלתי את עצמי: 'האם זו הייתה טעות? אולי לא הייתי צריכה למסור אותה בכלל?' המחשבות לא הרפו". אחרי שמסרה את בתה לאימוץ רושני חזרה לתיכון, סיימה בגרות ועשתה שירות לאומי במועדונית ילדים. בסוף שנות הע ו שרים לחייה הכירה את בעלה הנוכחי, "איש מכיל ואוהב", היא אומרת עליו בחיוך. התינוקת שהפכה לחיילת חצי שנה לאחר הולדת בנם הבכור, קיבלה ענת שיחת טלפון שטילטלה את חייה, "יום אחד מתקשרת עובדת סוציאלית מהשירות למען הילד", היא מספרת. "היא אומרת לי שהילדה שלי אותה מסרתי לאימוץ לפני שנה פתחה את תיק האימוץ ושהיא רוצה 18 לפגוש אותי. אין לי מילים לתאר את גודל , כבר 18 ההתרגשות. היא הייתה נערה בת חיילת, ילדה מאושרת ויפה". איך הגיבו במשפחה? "ממש בשבועיים הראשונים שהתחל ו נו לצאת שיתפתי את בעלי בכך שיש לי בת שאני מחכה. זה לא הרתיע אותו, ההפך. הילדים מכירים אותה כאחות לכל דבר כי הקשר חודש כשבני היה בן חצי שנה. כשהם גדלו והבינו שיש לה עוד הורים הם התחילו לשאול. אני שקופה מולם והם יודעים שהיא לא גדלה אצלי". מאותו יום רושני ובתה הבכורה (כיום ) מנהלות קשר הדוק. "מצד אחד, אני 27 בת מרגישה ורוצה להיות אמא שלה, אבל מצד שני יש לה אמא שגידלה אותה כל השנים. אני משתדלת לחשוב על הזמן שנותר לי עוד לבלות איתה ולא להיות עצובה על הזמן שהתפספס. ההורים המאמצים שלה מקסימים ומשתפים פעולה שכולנו נשמור על קשר". "לקבל את החרדות באהבה" במקביל לסדנת הכתיבה רושני התחי ו לה להיפגש עם מנטורית מעמותת הרוח הנשית ולעבור סדנאות העצמה וכלכלה. "פתאום הבנתי שאני חזקה", היא מוסיפה בגאווה. "מאז אני מעבירה הרצאה בשם 'פורצת גבולות' במעדוני גיל הזהב, בתי ספר תיכון, מרכזים קהילתיים וארגוני נשים, מקליטה פודקאסטים ועוזרת לנשים י � שעברו פגיעות מיני.ת עבור נפגעות אל . מות מינית זה לא מקרה אחד שקורה ונגמר, זו טראומה שהולכת איתך לכל החיים. כל יום החרדות פוגשות אותי ואני מקבלת אותן באהבה ומבינה שזהו העבר שלי".

ענת רושני. "מרפאה את עצמי דרך ילדיי"

קרוב משפחה, "כל המשפחה יושבת בסלון וצופה בטלוויזיה זה חורף וקר. אני יושבת בין הוריי לבין בן המשפחה, ופתאום משום מקום אני מרגישה יד שנוגעת בי, מלטפת אותי מתחת לשמיכה, מחליקה אל הירך הפנימית שלי. הפכתי לאבן, אני לא מצ ו ליחה לזוז, מפחדת להבין מי היא אותה יד שנוגעת בי, ואני מבינה שזה אותו בן מש ו פחה שמחליט שהיום זה היום לקחת בעלות על חיי על גופי, לפגוע לי בתמימות ובא ו מונה בבני האדם. ברחתי לחדר שלי, מת ו פללת שזה יעלם. כולם בסלון והטלוויזיה עובדת ואף אחד לא שם לב שברחתי שאני נופלת לתהום", היא משחזרת. הניצול המיני נמשך שנתיים רצופות עד שבגיל עשר, ביום העצמאות אחרי שהיא שוב נפגעה, החליטה רושני לשים להתע ו ללות סוף, "הבנתי שאם לא אעצור עכשיו יקרה אסון. באותו יום סיפרתי לחברה ואחר כך להורים". "הבנתי שאני לא במקום מתמסכן יותר"

ו � הציעה לע כשעיריית תל א יב בדות להשתתף בסדנת כתיבה של סיפור חייהן, ענת רושני חזרה ליומנים האישיים שבהם העלתה על הכתב במשך שנים את ההתרחשויות המטלטלות שחוותה והבינה שהגיע הזמן להפסיק ולהסתיר, "התחל ו תי להעלות את סיפור חיי על דף, והבנתי שאני לא במקום מתמסכן יותר", היא מס ו פרת בשבוע בו חל יום האישה הבינלאומי. "ההפך, אני במקום שיכול להעצים נשים ועליי להשתמש בחוזקה זו". בשנה האחרונה החליטה רושני לצאת לחופשה ללא תשלום מעבודתה כמזכירת מנהל אגף במינהל קהילה תרבות וספורט בעירייה כדי להתמסר לכתיבה ובקרוב ספרה יראה אור. "הרגשתי שבשביל לכתוב את האמת כולה אני זקוקה לשקט נפשי ול ו זמן", היא מסבירה, "תוך כדי הכתיבה צפו אצלי עוד ועוד זיכרונות קשים שהדחקתי, אבל הבנתי שאסור לי לעצור, הקול שלי חייב להשמע ולצאת החוצה בשביל אותן נשים שחוות וחוו גם הן התעללות מינית". יד מתחת לשמיכה ), עובדת בעיריית תל אביב 42 רושני, ( ומתגוררת כיום עם בעלה השני ושני יל ו ) במרכז העיר. היא 5 ו־ 9 דיה הקטנים (בני נולדה וגדלה בכפר שלם. אמה עבדה בגן עירוני ואביה המנוח עבד בתעשייה הצ ו באית. ביסודי למדה בבית ספר דתי ובתי ו כון למדה בעירוני ט' בעיר. "למרות ששני הוריי עבדו, חיינו בבית קשה יום. כילדות, אחיותיי ואני היינו עוזרות להורים ועבדנו כמנקות חדרי מדרגות בשכונה". למרות זאת חייה התנהלו על מי מנוחות, עד ליום בו החלה לעבור פגיעה מינית מצד

אחרי שנים של הדחקה החליטה ענת רושני לצאת לחופשה מעבודתה בעיריית תל אביב כדי להתמסר לכתיבת סיפור חייה: ההתעללות המינית שעברה, ומסירת בתה לאימוץ ‰ 16 הנישואים והאמהות בגיל עכשיו היא מספרת על המפגש המחודש עם הבת כשהיא כבר חיילת ועל הרגע שבו עמדה על במה מול מאות נשים

אף אחד לא הרגיש מה את עוברת? "אני מאמינה ששמו לב, פשוט לא ידעו מה לעשות או איך לעצור את זה. רק נשים 300 אחרי שעמדתי על הבמה מול קיבלתי אומץ להתלונן, אבל אז הבנתי שבגלל חוק ההתיישנות פספסתי את ההזדמנות". נישואים ובריחה גם כשההתעללות פסקה, הילדות של רושני כבר לא חזרה למה שהייתה קודם, "גדלתי בפחדים וחרדות וכשהייתי בת , רציתי לצאת מבית הוריי, לא יכולתי 15 לשאת את הטראומה. ידעתי שכדי לצאת מהבית עליי להתחתן, כי ככה גדלנו. אבא שלי היה אומר 'כשתתחתנו תצאו מהבית'. אז הכרתי אדם שהיה גדול ממני בעשור, והחלטתי שהוא כרטיס המילוט שלי מה ו בית. התחתנו ונכנסתי להריון ואז הבנתי שעשיתי טעות ושאין לי אמצעים כלכליים ונפשיים לגדל תינוקת". ואחרי 16 רושני הפכה לאם כשהייתה בת הרבה מחשבה והתלבטויות החליטה למסור אותה לאימוץ. "רציתי לסיים בגרויות ול ו גדול כמו נערה נורמלית עד כמה שאפשר. ידעתי שלא אוכל לגדל אותה בבית הוריי אז מסרתי אותה לאימוץ בלב כבד. כל הזמן

32

10.3.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן