רמת גן 11.11.22

עדת ראייה // נעמי רייכמן neomi-ra@yedtik.co.il

"בישראל פחות רואים בהופעות רחוב דרך חיים". נטלי פרוז בהופעה בסטודיו אנט

צילומים: אלכס ברגר

עד שהגברת עם המסור תנגן נטלי פרוז נולדה כאן אבל את הקריירה הבינלאומית שלה בנגינת מסור היא עושה ובונה מניו יורק ‰ בקונצרט קטן ואינטימי בקרית המלאכה בתל אביב היא שוב עשתה קסם כשכופפה את המתכת ופרטה עליה

אף אחד לא רצה לבוא איתי. אפילו לא ניסו להיות יותר מדי יצירתיים עם התירוצים. כולם, אבל ממש כולם, הש ו תמשו רק בשניים. "שישי בצהריים נועד לשנ"צ" היה התירוץ הראשון. אחריו הגיע גם הזלזול: "זה סתם שטויות. את סתם תס ו בלי. נגינה על מסור זאת לא מוזיקה". הלכתי בכל זאת ולא הייתי לבד בצה ו רי יום שישי שעבר בסטודיו אנט בקרית המלאכה, שאירח את זמרות אנסמבל "סי ו רנות" ששרות קלאסי, בארוק וגם מוזיקה קלה. המופע שלהן מקסים ושובה לב, אבל אני הגעתי בעיקר כדי לפגוש את נטלי פרוז שמנגנת על מסור. בתום המופע, אחרי שהקהל (כמה עש ו רות) לא יכול היה להחזיק את עצמו ופשוט הסתער ברכות על נטלי כדי ללחוץ לה יד, להגיד לה תודה, להתפעל, לשאול מתי היא שוב תגיע להופיע ואיפה - מצאנו שתינו ספסל עץ קטן בתחילת רחוב המרץ. אמרתי לה שאני בשוק. שלא האמנתי שא ו תחבר בכזו מהירות לצלילי מסור. "לא חיכיתי לדבר כזה בכלל. אמרו לי שאני עושה טעות ושאני אסבול", אמרתי לה. והיא צחקה. × × × ועל הספסל השבת ירדה עלינו הקטן אז אנחנו ממשיכות את השיחה בזמן שאנחנו מחכות למונית וגם במהלך הנ ו סיעה. השנים 30 נטלי נולדה כאן, אבל ב האחרונות היא חיה בניו יורק. שנתיים לא היתה פה בגלל הקורונה. עכשיו הגיעה כדי לסדר את הדירה שבה חיו הוריה ובה גדלה. אמא שלה, הפסנתרנית ורדה נשרי ז"ל, לימדה אותה תווים ומוזיקה כשהיתה ילדה. בדיוק כמו שאמא שלה, הזמרת חנה נשרי ז"ל, לימדה אותה. "חשבתי", נטלי מספרת והחיוך שלה מאיר את המונית, עובר מהמושב האחורי שלנו ועד לעיניו של יורי, הנהג, שמק ו שיב ולא מאבד שום פרט, "שיש מספיק מוזיקאיות במשפחה, אז אני אהיה רק ו דנית". והיא שוב צוחקת וקצת נאנחת. "רקד ו תי אצל מרתה גרהאם בניו יורק כשמו ו

יכולים להישאר ולהקשיב וגם אם הם מרכיבים אוזניות, הם ייעצרו לשנייה, חצי שנייה, יסירו את האוזניות כמחוות כבוד לאמן, ורק אז ימשיכו הלאה". באחד הביקורים שלה בארץ, מזמן, ני ו סתה לנגן בתל אביב. "באלנבי היה פעם פסז' קטן שעבר מתחת לרחוב הסואן. ניגנתי שם והיה מדהים. אהבתי את זה מאוד, אבל אז סגרו אותו. מאז לא ניגנ ו תי פה ברחוב". ובמקומות אחרים? "כן. כמעט בכל פעם שאני מגיעה מז ו מינה אותי ארין מייסקי, נגנית העוגב מכנסיית עמנואל הלותרנית במושבה הגרמנית בתל אביב, לנגן איתה במיסה. אנשים לרוב לא יודעים, אבל נגינה על 300 מסור היא מסורת שהתחילה לפני שנה. הרבה מאוד מיסיונרים לותרניים היו מסתובבים בעולם כדי להפיץ את הבשורה ולהקים קהילות חדשות. הם לא יכלו להביא איתם את כלי הנגינה שלהם מהבית, אבל כלי עבודה היו להם כדי שיוכלו לבנות כנסיות. עד היום יש כמרים לותרנים שיודעים לנגן על מסור". × × × ו � יש לה הרבה עב בחו"ל, מתברר , דה. כנסיות, פסטיבלים (את "פסטיבל נגינת המסור הבינלאומי" היא ייסדה וגם שנים), לימוד וכמובן 11 ניהלה במשך הנגינה בסאבוויי. נטלי המציאה שיטת נגינה חדשה שאיפשרה לכתוב בקלות יצירות מוזיקליות למסור. יש כמה יצי ו רות שהיא מנגנת שנכתבו עבורה ממש, חלק מהן על ידי המלחין הישראלי אייל באט, אותו היא מכירה ושומרת על קשר מאז שלמדו יחד בתיכון. לא יודעת איך להעביר את האנרגיות שלה ומילאו את האולם בסטודיו אנט ואחר כך את האוויר ליד הספסל ובמו ו נית שבה ישבנו. יש לה איזו אופטימיות וחיוך נצחי גם כשברור שיש סדקים ועצב. רק אחרי שירדה מהמונית חשב ו תי על הקשת שהיא מחזיקה ביד כשהיא מכופפת את המסור ומנגנת עליו. הצ ו ליל הרך והנעים שעולה אז מהכלי הוא של אישה. אישה בוכה ומחייכת. אולי בעצם היא מנגנת חיבוק ללב. קסם.

הקלה בתל אביב יסתיימו. אני אבחר את התחנה הכי גדולה ואני מקווה שייתנו לי לנגן בה על המסור". בניו יורק נותנים. למה שלא ייתנו פה? "זה לא היה פשוט. היום אני מופיעה כמה פעמים בשבוע בתחנות בסאבוויי בטיימס סקוויר וביוניון סקוויר. בהתחלה קיבל ו תי הרבה קנסות מהמשטרה בגלל המגבר שהשתמשתי בו. אלה היו קנסות קטנים. יום אחד קיבלתי קנס גבוה במיוחד. זה קרה בגלל השיניים של המסור שהפ ו כו אותו, לטענת המשטרה, לכלי נשק. אז הורדתי את השיניים של הלהב וגם הצטרפתי לארגון אומנים שמסדר את ההופעות של המוזיקאים שרוצים להופיע בסאבוויי. הוא קובע שעות ומיקומים, כך שהמשטרה יודעת ומודעת וגם אנחנו לא מפריעים אחד לשני". × × × נטלי מתייחסת להופעותבסאבוויי בשיא הרצינות. "בישראל פחותמבינים את זה", היא אומרת. "בארץ אין כל כך מודעות למופעי רחוב. יש פסטיבלים ממוקדים של כמה ימים, אבל לרוב אין הרבה אומנים שרואים בהופעות רחוב דרך חיים. אני כן. בישראל עדיין שלטת התפיסה כאילו כל מי שמנגן ברחוב הוא פשוט מקבץ נדבות. לרוב זה בכלל לא ככה. יש נגנים ברחוב שהם סופר סופר מקצועיים ומעולים. הם באים כדי לתת הופעה. בארצות הברית אנשים שהולכים ברחוב ונתקלים במופע של נגן, גם אם הם לא

נית דרסה אותי. החלום להיות רקדנית נמחק. הגב ספג נזק בלתי הפיך, אבל מצאתי את המסור וככה יוצא שאני מש ו לבת גם את המוזיקה של אמא שלי וגם את זה שאבא שלי היה מדען מתכות. אני מנגנת על מתכת". עד הקורונה הייתה מגיעה לישראל שלוש-ארבע פעמים בשנה. הקורונה השאירה אותה בבית בניו יורק. בעצם זו הפעם הראשונה שנטלי מגיעה לישראל מאז פרצה המגפה. "לפני כמה חודשים אבא שלי נפטר", היא אומרת. "נשארו לי כאן קרובי משפחה במעגלים היותר רחו ו קים וגם חברים שאותם באתי לבקר". × × × "גברת מסור" בעולם קוראים לה והיא נחשבת לנגנית המסור הבינלאומית המובילה, שעשתה את כל הדרך לפסגה לא רק דרך הופעות עם תזמורות והרכבים נחשבים באולמות הכי יוקרתיים. היו לה כמובן גם לא מעט כאלה (אחת מהן הייתה עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה), אבל הלב של נטלי במקום אחר. "בקורונה, כשלא היו הופעות והיינו בסגרים בבית, גיליתי שאני מתגעגעת למפגש הישיר עם האנ ו שים שקורה לי כשאני מופיעה בסאבוויי. שום דבר לא יחליף את זה". אז בגלל שאין סאבוויי בישראל את שם ולא פה? (צוחקת) "אני מבטיחה לבוא ולהופיע, אם ירשו לי, כשהעבודות על הרכבת

26

11.11.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן