רמת גן 11.11.22

אוטובוס

מי היה מאמין: לקראת סיום הסיבוב הראשון שלה בליגה הלאומית, מכבי יפו המיתולוגית מוצאת את עצמה דבוקה לצמרת הגבוהה והאוהדים שלה חולמים הכי רחוק שאפשר ליאור בן עמי, יפואי שרוף, הצטרף בשישי ‰ האחרון לאוטובוס האוהדים שהפליג צפונה ולעוד צעד לבמה ‰ בדרך לעוד ניצחון הראשית של הכדורגל הישראלי החלומות

ספורט

צילום: יובל חן

ל י א ו ר ב ן עמ י

"הספידו אותי כולם / רצו שאעלם / אחריך כמו עיוור / אני אותך אוהב / לכל משחק הולך / מעודד מהנשמה / והיידה יפו / היום יוצאים למלחמה / עלה עלה עלה / עלה עלה עלה"

שנה אחרי הפעם הקודמת 23 בלאומית, שהיינו שם, ספרנו אחרי כל משחק את הנקודות מאזור הסכנה של ירידת הלי - גה. כשאתה אוהד יפו, אתה סוחב איתך דאגות קיומיות. אבל המאמן איציק ברוך, וההנהלה שאיתו, בנו לנו קבוצה לפנתאון. השלד המנצח של השנה שעב - רה, פלוס ג'וסי לופטה, חלוץ דוהר, פלוס מהפועל באר 34 ג'ון אוגו, המשוגע בן ה שבע, עם מה שנשאר לו מהברכיים. מי - נוס ערן לוי אחד. עוד מעט מסיימים סיבוב, ואנחנו אש. מגיעים עם הלבן שלנו לכל פינות הארץ, ומסתכלים לכל יריבה בכחול או בצהוב או באדום של החולצה והעיניים. עכשיו, בכל מקרה, לידי באחורה של האוטובוס, יושבים שני אסים. אלמוג , המכונה יניב 37 , ויניב לוי, 23 לזר, בן הבולגרי. אני שואל למה הכינוי הזה. ביפו הרי כמעט כולם בולגרים. לא יודע, הוא מושך בכתפיים, מרים גבות, פורש ידיים מתפלאות. רק שבזמן שהוא עושה את זה על הראש יש לו כובע לבן עם סמל בולגריה, ושקית בורקס, שיחלק באוטובוס, ותכף, במגרש, ינופף בדגל בולגרי גדול. ליניב הבולגרי יש זיכרון של חוות שרתים בקליפורניה. משחזר משחקים מגיל שמונה, ברמה של מי בעט למש - , 90 קוף. למשל נגד אשדוד, סוף שנות ה כשיפו העפילה לליגה הראשונה. אופיר חיים ואביבי זוהר הבקיעו. הוא היה אז . בא עם אינפוזיה למשחק. "הייתי 13 בן מאושפז חודשים בתל השומר. דלקות, אבנים בכיס המרה", הוא נזכר. "אבא שלי אמר 'הבן שלי לא נשאר פה, תכף נחזור'. אני לא אשכח. הוציא אותי עם

× × × יום שישי, שעת צהריים.

אוטובוס האוהדים שועט על כביש שש, , לעבר הגליל 65 ואז חותך ימינה לכביש התחתון. הוא מלא בילדים, נשים, כאלה על הליכונים. הוא מלא בדגלים, צעי - פים. הוא מלא בחלומות גדולים. אנחנו נוסעים אל ליגת העל. בשמשת האוטובוס הגדולה שלפנינו תוואי דרך מתפתל בירוק ובחום, יישובי ספר רחוקים. אום אל פאחם, באקה אל גר - ביה, ערערה, אחרים. ובשמשה שבגבנו, כמו במנהרת זמן, נעים לאחור זכרונות בשחור לבן. מוצי לאון, אצטדיון גאון, שדות ירו - שלים. ממי שהיינו, ממה שהשארנו מאחור, מתמונות יפואיות שתססו חיים. שנה, מאז שמכבי יפו 15 כבר קרוב ל הוקמה מהעפר כמועדון אוהדים בליגה ג', אחרי שהקבוצה המקורית נמחקה, שאנחנו נוסעים. ולא מתייאשים. זו דרך ארוכה וסיזיפית, שבסופה נחזור אל לב התודעה של הכדורגל הישראלי, אנחנו יודעים. אז מה זה עוד שעתיים צפונה, ואז חזור, כשהמחט במצפן מכוילת אל תקוות .1949 גדולות. ואל מורשת יפואית סינס ואל קאמבק לימים רחוקים.

צילום: אלמוג לזר | נוסעים ביחד, חוגגים ביחד, חולמים ביחד

לזר הולך לקדימה של האוטובוס ולוקח את המיקרופון. "ותשמחנו בשלום... ות - צילנו... ותחזירנו... והיידה יפו לניצחון", הוא מברך. האוטובוס עונה אמן. תכף נפגוש את היריבה שלנו, הפועל נוף הגליל, היורדת מליגת העל. מי היה מאמין שנגיע למשחק הזה כפייבורטים, מהמקום השני, המוביל לליגת העל. בתחילת העונה, כשיצאנו לדרך

× × × "בר, תעשה תפילת הדרך יא כלב", שמואל יוחנן, האוהד הוותיק מצווה ממרכז האוטובוס על בר כהן. "לזר, תעשה ברכת הדרך יא דרק", בר כהן, האוהד שיזם את הקמת יפו מחדש, מע - ביר את האחריות הלאה. בסוף, רק כשא - נחנו על איילון צפון, לפני ההלכה, אייל

30

11.11.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן