רמת גן 16.12.22

עם אריק אינשטיין, שנות צילום: | 80- ה האוסף הפרטי של יצחק קלפטר

אך במעט והוא המשיך להלחין ולהקליט. בעיקר במרחבים קלים יותר להתנהלות כגון מוזיקה לסרטים. פה ושם עוד איחוד של כוורת, מספרי מו ־ פעי מחווה דיסקרטים מחבריו כסיוע כספי, אך הלכותיו בצי ־ בור הלכו וכבדו. בעיקר בשל הקושי הפיזי אך גם כמסר של עייפות נפשית. שמוליק בוד ־ גוב נזכר כיצד באותן שנים הוא גרר את גיבור הגיטרה הנשכח להופעות בתוכנית האירוח של יאיר לפיד "כדי שהוא ינגן ויהנה וכדי שכל הצופים לא ישכחו אותו". מהעין הציבו ־ רית הוא הלך והתפוגג, אך תל אביבים שהכירו את נקודות העגינה שלו התרגלו לראות אותו בהן על בסיס יומי. כמעט תמיד לבד. בלילות, כשהיה יוצא לג'מג'ם או להשתתף בהופעה נדירה, היה ממשיך לפעמים לפאב "השופטים" שיושביו באותן שנים ידעו גם לכבד אותו מרחוק וגם להחליף איתו מילות נימוס ושיחות אדיבות. פאב הבית שלו באותן שנים, זה שאליו הגיע מספר ערבים בשבוע, היה "לסל" ברחוב בן יהודה.

שנחבא אל הכלים ואפילו שמות אלבומיו מתאימים לכך. במציאות התברר שמאחורי הדמות המסוג ־ רת היה דווקא אדם חברותי מאוד, שהצלחותיו הגדולות היו כשהיה בחברת אחרים. החיבור המשמעותי ביותר היה כמובן עם אריק אינ ־ שטיין. לאחר ש"גדול זמרי התרבות העברית" סיים לטפח ולהאדיר בעשור הקודם דמויות כמו שלום חנוך, מיקי גבריאלוב, שם טוב לוי ויוני רכטר - הגיע זמנו של קלפטר. החברות שנוצקה בין השניים סביב מנות השווארמה והמגדקה של מסעדת "כתר המזרח" ברחוב אבן גבירול הבשילה סוף סוף למעשה אמנותי משותף. התוצאה - נוכחות קלפטרית מוגברת ואייקו ־ נית באלבומים "יושב על הגדר", "שביר", "פסק זמן" ו"אוהב להיות בבית". כדי לקבל מושג עד כמה היה קלפטר, כאמן בוגר, בעל אוזן מוזיקלית מופלאה די להאזין לשיר "בשבחי הסמ ־ בה" שהראה איזו כברת דרך עבר מאז פרט בעיקר סו ־ לואים וריפים בנוסח הנדריקס.

העיר שכן היתה האהבה שלו

"קניתי את הפאב בתחילת שנות התשעים כב ־ חור צעיר שלא מבין כלום מהחיים שלו", נזכר אייל נאור, הבעלים והמנהל דאז. "יחד עם המ ־ קום, שכבר היה מוסד, הגיעו גם לקוחות קבועים מתחום הבידור והם ציפו להמשיך את הסידור שלפיו הם לא צריכים לשלם. לכולם אמרתי שאנסה אבל לא מבטיח תמיד. גם את יצחק יר ־ שתי עם לסל אבל הוא היחיד שאמרתי לו 'אתה ממשיך לא לשלם כאן. תמיד'. היה לי ברור שכך צריך להיות". נאור מאשר שדמותו של קלפטר התמזגה לכיסאות של לסל והוא היה כמעט תמיד אח ־ רון האורחים שהולכים הביתה, בשעות הזריחה. "ברור שהפכנו לחברים", הוא מספר, "ולשמחתי זה בא לידי ביטוי במסיבה שעשינו באמצע שנות ללסל החדש, 6 התשעים לכבוד יום ההולדת ב'צריף של ישי' למי שזוכר. מה אפשר לבקש יותר מאשר הופעה של יצחק קלפטר הענק במ ־ סיבת יום ההולדת שלך?". מכל מה שעברת איתו וראית אצלו, ישמשהו שאתה זוכר במיוחד וראוי לציון? "בהחלט. הוא לא נגע באלכוהול. היה יושב שעות ושותה מיץ, אם אני לא טועה בחיבה לטעם תות. לפעמים הוא היה בא אלי לבר ואומר 'אייל, תעשה לי קוקטייל'. מאיזה מיצים שאתה בוחר'".

היתה שנה מיוחדת מאוד לקלפטר, כמו 1984 לשאר חברי להקת העבר "כוורת" שהחליטה לה ־ תאחד לאחר שמונה שנות היעלמות וגילתה שתל אביב לא שכחה לה חסד נעורים. למעשה - הרבה יותר מזה. קשה לתאר היום את עוצמת הנוסטל ־ גיה שתקפה את הקהל התל-אביבי ואת האהבה והאקסטזה שהרעיף על הלהקה במופע האיחוד הראשון בהיכל התרבות. די אם נספר שבסוף ההופעה, כאשר הודלקו האורות באולם, הקהל המשיך לתבוע הדרנים. "כבר אין לנו מה לנגן עוד", אמר גידי גוב המופתע. "די, לכו הביתה". סדרת מופעי האיחוד הורחבה ספונטנית למו ־ פע הענק והחינמי בפארק הירקון וההבנה ששירי כוורת הם נכס צאן ברזל ללא תאריך תפוגה היתה הבסיס לכל מופעי האיחוד שבאו לאחר מכן. כמי שהיה בשני המופעים האמורים בתל אביב של וראה את קלפטר מקרוב הח"מ יכול להעיד 1984 - אלה היו בוודאי הרגעים המאושרים בחייו. 90- שנות ה כשהוא כבר בעשור החמישי לחייו, בריאותו הרופפת של יצחק קלפטר החלה לתת אותותיה בגופו ואורחות חייו. במישור היצירתי הקצב ירד

22

16.12.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן