רמת גן 2.12.22

עדת ראייה // נעמי רייכמן neomi-ra@yedtik.co.il

יצחייק על הבמה צילומים: | פרטי

לימור יצחייק, אישה שהיא תיאטרון נודד, נחתה באולם זעיר בין המוסכים של פלורנטין כדי להעלות מופע נונסנס אישי, נשי, אימהי והכי מצחיק-עצוב וחשוף בסביבה נמרה במים עמוקים

לפני שכיבו את האור כמה דקות ח � עבברתי מקום. מקצה ספסל צר בשורה הא רונה לכיסא יחיד גבוה מאוד בקצה השני של האולם הקטנטן. חשבתי שמהכיסא הזה אצליח לראות יותר טוב את הפנים של לימור יצחייק. צדקתי. המיקום החדש באמת שיפר מאוד את זוויות הצילום, אבל לא יד תי שהוא ייתן לי וד משהו. בלי לד ת התיישבתי ליד ילדיה. לא יד תי גם ש וד מ ט, כשאמא שלהם תו ח פי ם סיפור חייה, כשכולם בקהל יחייכו ויצחקו, הם ינגבו דמ ות של הצפת רגשות מול הפתיחות והאומץ להיחשף ככה, בחוזקות וגם בחולשות. לא יד תי שגם אני אבכה. × × × בפ ם הראשונה לפני פגשתי אותה כמה שבו ות. היא לבשה חלוק רחצה פתוח שחשף מתחתיו בגד ים ורוד ומנומר. ל זרו ימין שלה התנדנדה סלסילת קש ומ ח תוכה בק ה מוזיקה שמחה ורומנטית. לרא ח שה חבשה כוב ים כתום וחגורת מצופי קלקר צב וניים הקיפה את מותניה. יצחייק הייתה סוקה בל בור בין אנשים, לתקשר ם אלה שהלכו והתאספו מול הדלת הס ח גורה של אולם התיאטרון. היה ברור שהיא חלק מה רב האומנותי ש מד להתקיים שם, אבל אנשים לא ממש התייחסו אליה. הם המשיכו לדבר בינם לבין צמם, הסי ח טו את מבטם מהאישה בתלבושת המוזרה שחזרה ואמרה שהיא "פוחדת לקפוץ למים, אבל מתכוונת ל שות את זה". דקות ארו ח כות ברה יצחייק דרך ה יניים הלא רואות של האנשים ואני הרגשתי בתוכי את בדי ח דותה של אישה בתפקיד שלאף אחד לא ממש אכפת. לא ממנה ולא מהתפקיד. אחרי חצי ש ה נפתחה הדלת וכולם נכנ ח סו פנימה. ה רב האומנותי התחיל ויצחייק נתנה במהלכו את הקט המצחיק הקצר שלה וירדה מהבמה. להפת תי היא התיישבה לידי, בשורה ריקה ורחוקה מאוד מהבמה. "ראיתי שצילמת", היא חייכה אליי בחושך. "כן", אישרתי. "את יכולה אולי בבקשה לשלוח לי את התמונות שלי שצילמת?". אמרתי לה מיד שבטח. בגלל הבדידות ממקודם. למחרת שלחתי לה כמה צילו ח

התשובה שלה מורכבת. מצד אחד היא שחקנית. זו התשוקה שלה, אבל קשה לה ם מסגרות מסודרות. היא יוצרת צ ח מאית שנלחמת ל כל הופ ה. "בקורונה", סיפרה לי. "היה ממש כיף. התיאטראות לא יכלו ל בוד, אבל אני השתוללתי הקימו Davai ם הופ ות. את תיאטרון שלושה אנשים ש וסקים בליצנות. קנינו ואן ונס נו להופי בכל רחבי הארץ. היה כיף גדול. איפה לא הופ נו. כל מי שרצה שנגי אליו - הג נו". הבמה של יצחייק היא גם בבתי חולים כי היא ליצנית רפואית. "פרלה" הוא השם הליצני והמרפא שלה. פרלה גם מלווה יל ח דים החולים במחלות סופניות ד מותם. וכשהיא מספרת ל זה, אוויר רך ממלא את הרווחים בין המילים. היא מאפשרת לי ל כל, למצוא נשימה. × × × כתבה לפני שור את "נמרה" תוך כדי גידול הילדים והכניסה למגירה. נתן כשיו להצגה חיים ובית. Davai המופ האישי, הפתוח, המצחיק וה צוב הוא ל אישה. ל אישה אמא. ל אישה אמא ר יה. ל אומנית שלא רוצה להיות בממסד. רוצה להישאר צמאית. היא לא פוחדת לצ ח חוק ל צמה, להפיל את צמה במבוכה, לט ות, להתבלבל, להתפזר, לקום ולהסת ח ר ם אמירות ברורות ל אימהות שנותנת לה את המשמ ות הכי גדולה בחיים. זה לא המופ הראשון שמת סק בחוויית האמהות ב ת הזו. זה בטח גם לא האח ח רון, אבל זה בטח המופ הנוג ללב ביותר שתהיו בו. לא בטוח שאני לגמרי מסכימה ם המסר המרכזי שלו, אבל כשיצחייק לובשת את בגד הים שלה ומחזקת את צמה ם חגורת הצלה ומצופים, זה לא משאיר אותי אדישה כי מאחורי כל הבר ח דק המנומר הזה מסתתר צב גדול מאוד ואומץ גדול וד יותר לקפוץ למים ה מו ח קים ביותר ולשחות. "אז מתי המופ הבא?", אני שואלת והיא צוחקת. קשה לה להתחייב ל תאריכים. תח ח . לימור יצחייק Davai פשו ב דכונים של תמיד בסביבה שם. ומ כשיו גם אצלי בלב.

מים. היא הודתה מאוד וה רב ההוא שק וכמ ט נשכח. × × × היא שלחה לי הוד ה. לפני שבוע הוואטסאפ ממנה החזיר שוב את תחושת הב ח דידות של ה רב ההוא. "רוצה לבוא להופ ה שלי?", כתבה וציינה שקוראים למופ הזה "נמרה" והוא מבוסס ל חייה. היא שלחה גם מ ין גלויה ם פרטים ליה ובין היתר היה כתוב שם שהיא "תיאטרון נודד שמגי לכל מקום". כתבתי לה שלא אבוא, שבדיוק בתאריך הזה אני לא ב יר. לא סיפרתי לה שזה בגלל המונדיאל, שקשה לי לצאת מהבית בימים האלה ולקרו את צמי מהדרמות בקטאר. "אם זה היה בתאריך אחר", התחלתי לתרץ והיא כתבה "כל כך קשה להביא קהל...". וזהו. זכר ה יניים שהפכו אותה קצת לשקופה הציף אותי. קניתי כרטיס ובשבת ש ברה קר תי את צמי מהטלוויזיה מיד בתום המשחק בין צרפת ומקסיקו ונס תי (בתרגום חופשי מסלנג Davai לתיאטרון רוסי זה משהו כמו יאללה, קדימה, בואו נ שה את זה) שנמצא ברחוב פראנצ'ויז, בין מוסכים בשולי שכונת פלורנטין. × × × ש � היה נשים. ח כמעט כל הקה ל בתי ל רחם כשנכנסתי וראיתי את כל

הנשים שמילאו את האולם ד אפס מקום. אין במה באולם הז יר. וילונות כבדים הם הקירות שבהם נספגים כשיו שירים בשפות שונות שאני מצליחה לקלוט מהן רק כמה מילים שקשורות לאהבה וללב. יצחייק יושבת במרכז האין במה. מקבלת בשתיקה רכה את כל מי שנכנסת (ואת שלושת הגברים שבכל זאת באו). חיוך קטן, מחוות יד וסימן של נשיקת תודה. היא יושבת ל כיסא קטן מתקפל. הוא מנומר. כשהמופ יתחיל יתברר שהכל מנומר. כל הבגדים שהיא מחליפה בקצב מטורף, כל האביזרים. רק די.ג'יי דפנה שר בי, שהיא חלק מסיבי מהמופ , לא בבגדי טייגרית. רג אחרי שמתחיל המופ הכל שפוך ל הרצפה. היא מפזרת את כל החפצים, המחשבות, הפאנצ'ים ויוצרת כאוס מנומר ומתוקתק ד הפרט האחרון שלו ואי אפשר שלא לשאוג בהתפ לות. × × × א � נשואה ואם ל .53 יצחייק בת רב ה. למדה במגמת תיאטרון בתיכון ואחר כך גם בניסן נתיב. בסיום הלימודים התקבלה לצ ירי תיאטרון גשר, הספיקה לשחק בשתי הצגות וכשהבת הבכורה שלה נולדה הרגישה שהיא והתיאטרון כבר לא. התמסרה לאימהות. לקח לה די הרבה שנים לחזור. רצתה את מרכז הבמה, אבל לא את הבמה של הממסד. אז מה ושים ם כל הכריזמה והכישרון שלה?

24

2.12.2022 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן