רמת גן 27.01.23

אירועי שומר חומות, בהם השתתפו גם כמה מתושבי יפו, הש ־ פיעו גם על מכון הכושר של חמודי אל ־ פרד בעיר. עד לאירועים שטלטלו את מרקם היחסים העדין בין יהודים לער ־ בים, נחשב המקום לאי רענן של דו־קיום וכבוד הדדי, שבו הפוליטיקה והסכסוך הערבי־ישראלי נדחקו הצידה לטובת דיבורים על אחוזי שומן ותרגילים ליד אחורית חזקה ומחוטבת. "המכון היה בשיא ההצלחה, אבל אז החלו אירועי שומר חומות ולקוחות יהודים הפסיקו לבוא ולהתאמן והעבודה פחתה", הוא מספר השבוע. "האירועים הורגשו מאוד בימים הראשונים. אני זוכר את הרחובות הריקים ואת התחושה של הפחד, החשדנות ואי־הוודאות של ־ צערי גם התקשורת הדהדה רבות. "לי באופן אישי כאב לראות כמה קל להרוס משהו שנבנה כל כך הרבה שנים ועוד יותר כאב לי על האנשים הפשו ־ טים, תושבי יפו שנאלצו לשלם את המ ־ חיר הזה גם בכיס ובעיקר בתדמית", הוא מוסיף. "הרי הדו־קיום ביפו הוא הדוגמא הכי טובה למה שיכול להיות כאן, אז למה לא לשמור עליו?". "אצלנו אכלו רק פיתות" גדל בכפר המוסלמי 32 אלפרד בן ה־ בענה שבצפון. אמו היתה עקרת בית ואביו נמנע מלעבוד בשל מצבו הר ־ פואי. "הייתי בחור צנום ורזה, לא היה לי ביטחון עצמי בכלל. הייתי רואה בטל ־ וויזיה תחרויות של 'מר עולם' והרגשתי שמקומי על הבמה הזו. הייתי עובר ליד חדרי הכושר ומסתכל איך אנשים מתא ־ מנים. רציתי להיות חזק כמוהם, אבל ההורים שלי בכלל לא הבינו מה זה ספו ־ רט ולמה זה טוב, הם רק רצו שאשקיע בלימודים". הוא נזכר. עזב את הכפר והגיע לתל 18 בגיל אביב בלי שקל בכיס. לאט־לאט, בע ־ בודה קשה בנה את עצמו, זכה במקום השלישי בתחרות "מר עולם" ומינף את התואר לפתיחת מכון האימונים (מלשון פיסול), שמשך עוד SCULPT ועוד מתאמנים, יהודים וערבים. "מגיל קטן אני תומך כלכלית במ ־ שפחה" הוא מספר. "תמיד היינו במצב סוציו־אקונומי נמוך אבל הוריי הקפידו על חינוך ראוי ועל תרבות ועל כך אני אומר תודה. בזכותם אני מי שאני היום". למרות שליבו תמיד נטה לתחום הס ־ פורט, להרשם לחדר כושר היה עבורו חלום רחוק, לא היה לו כסף לכך. אז הוא רק היה עובר ומסתכל, בוהה במתאמנים מהחלון. הוריו דחפו אותו ללמוד ולה ־ שכיל ואלפרד היה ילד טוב וצייתן. הוא סיים בגרות מלאה בפיזיקה, מתמטיקה וכימיה ואחרי התיכון נרשם ללימודי מדעי הרוח ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב שם סיים את התואר בהצ ־ טיינות. "למרות שאני לא ממשפחה משכי ־ לה, הצלחתי לפרוץ את תקרת הז ־ כוכית וללמוד באקדמיה, אבל זה לא עניין אותי", הוא מודה. "מאז ומתמיד התעניינתי באורח חיים בריא. רציתי להיראות חסון וכריזמטי, אבל למשפחה שלי לא הייתה מודעות בכלל בנושא, אבי היה חולה סכרת ולא ידע אפילו מה ההבדל בין לחם מלא ללחם לבן. אצלנו אכלו באופן קבוע רק פיתות".

מכון הכושר של חמודי אלפרד ביפו הפך לאי של כבוד הדדי בין יהודים לערבים עד שבאו אירועי שומר חומות עכשיו קורא ‰ וגרמו לחשש וחשדנות גורו הכושר, שזכה במקום השלישי בתחרות "מר עולם", להשקיע פחות אנרגיה במריבות ויותר בהרמת משקולות וגם ישמח אם איתמר בן גביר יבוא להתאמן אצלו לחיות בדו־קיום ולהתחטב על הדרך "

"נוצרו כאן חברויות מגוונות מכל הגילאים והמעמדות – מאנשי עסקים ושוטפי כלים ועד חבר'ה צעירים ומבוגרים. כולם באים הנה להתאמן, ליהנות ובעיקר לחזק אחד את השני" "כשעברתי לתל אביב התחלתי לעבוד אצל רותי ברודו בבראסרי. עבדתי ימים כלילות במטבח, כמלצר, וכל מה שהיה אפשר. התואר היה יקר וגם הייתי צריך לתמוך במשפחה. אז התגוררתי עם עוד חמישה אנשים בדירה קטנה ושילמתי 1,000 שקל שכ"ד לחודש"

ללכת בעקבות הלב לאחרונה נפטרו אביו ואחיו הבכור באותה השנה ואלפרד נקלע למשבר עמוק, בעיקר בגלל ההבנה שיש לו עד כמה אורח חיים נכון מסייע לשמור על הבריאות. "אני ידעתי שאני רוצה לש ־ מור על עצמי ולהיות חזק אז למדתי מהתבוננות במתאמנים על תזונה וס ־ פורט", הוא מספר. "ככל ששיחקתי יותר כדורגל ושיפרתי את הכושר שלי, כך הביטחון העצמי שלי התעצם. "למרות זאת, לא היה לי את האומץ האמיתי ללכת אחרי הלב ולעסוק בספו ־ רט, חשבתי שאלך להיות מורה או משהו כזה", הוא מודה. כסטודנט, נהג להתאמן להנאתו בפאר ־ קים שם יצר קשרים והחל לסייע למתאמ ־ נים, "ואז הבנתי שמקומי הוא לעזור לאנ ־ שים לעשות שינוי. החלטתי לעשות צעד ולהירשם לקורס מדריכי כושר בוינגייט".

/ ליעד ורבר / / צילום: ריאן /

34

27.1.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן