רמת גן 3.3.23

תרבות

/ ליעד ורבר /

/ תיאטרו ן /

דואק. כמו תרופה צילום: ריאן |

ב � בסך הכל או כ הייתה בת שש שש ) כחולת סרטן. במשך 24 חנה נגה דואק ( תקופה ארוכה היא נאלצה להחליף את בית הספר בבית החולים, שם עברה טיפולים כימותרפיים ואז גם החליטה מה תרצה לע ב שות שכשתחלים ותגדל. "מה שהחזיק אותי והציל אותי באותה תקופה חשוכה היה לצ ב פות בטלוויזיה ולחלום על להיותשחקנית", היא נזכרת. "אני לעולם לא אשכח את הט ב לוויזיה עם הזרוע בבית חולים, הייתי רואה בלופים את הפסטיגל ודיסקים של הצגות וסרטים. ההתעסקות בבמה עזרה לי לצלוח את המחלה כי פינטזתי ודמיינתי את עצמי עומדת שם ומשחקת, שרה ורוקדת". התגשמות חלום שהיה לה באותה תקופה התרחשה כשיום אחד נכנס אל החדר שלה במחלקה אחד מהזמרים והשחקנים האהובים עליה, "הייתי אובססיבית להראל סקעת", היא מספרת וצוחקת, "צוות בית החולים הבחין בזה וגרם לו לבוא לבקר אותי, זה היה בערך היום הכי מאושר בחיי". "המשחק הציל אותי" לאחר שהחלימה מהסרטן דואק עברה עם בני משפחתה מראשון לציון לתל אביב וחזרה ללימודים סדירים בבית ספר יסודי אך שם התקשתה להשתלב חברתית. הכל השתנה כשבסוף כיתה ה' היא התבקשה להציג מערכון שכבש את ילדי הכיתה וגם את המורים. "אחרי שהצגתי את המערכון וראו אותי באור אחר המצב החברתי שלי השתפר". כשגדלה המשיכה בנטייה טבעית למש ב חק והחלה ללמוד במגמת תיאטרון בתי ב כון עירוני י"ד. "בכל פעם שהרגשתי לא טוב, בכל פעם שקרה משהו בבית הייתי באה למגמה ושוכחת מהצרות", היא מס ב פרת. "הרגשתי בבית על הבמה ושאני במקום המדויק לי, הרגשתי שאני בכיוון הנכון לעבר עתיד תיאטרלי". אלא שאז, כשהתגייסה לצבא והפכה לקצינה הגיע המשבר הבא, "על הנייר זה נשמע יוקרתי,

משחק החיים בזמן שחבריה למדו בכיתה א', נגה דואק העבירה את הזמן בין הטיפולים הכימותרפיים בצפייה בפסטיגל ובחלומות על אורות הבמה ‰ גם בצבא המשחק הציל אותה מהדיכאון שבו לקתה ‰ עכשיו היא מגלמת בהצגה "הפנים האלה" מתמודדת נפש שמכורה לכדורים ויש לה משהו חשוב לומר לצופים

אני חושבת שהביקורת שלי דרך ההצגה היא להגיד לקהל 'היי, יש פה דמות שהיא לא רק 'משוגעת', אלא אדם במצוקה שח ב ווה חרדת נטישה וזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. אני מרגישה שמאז שחוויתי את הדיכאון העיסוק במחלות נפשיות הוא מעין דגל עבורי ואני רוצה לדבר עליו על הבמה ולהעלות את המודעות". מה המסר שאת כנגה מעבירה דרך דמותה של מרתה בהצגה? "המסר שלי הוא ששיגעון ודיכאון זו מחלה לכל דבר. ואני אומרת את זה בתור מישהי שהיה לה סרטן. לסרטן לפעמים יש תרופה ולפעמים אין, אבל הדיכאון יותר חמקמק והוא היווה בשבילי בור הרבה יותר שחור, אין לו נוסחה חד משמעית ולכן קשה מאוד לצאת ממנו. אני חושבת שלעולם אסור לשפוט בן אדם, האמינו לי שבן אדם ששרוי בדיכאון לא רוצה להיות שם. הסבי ב בה צריכה להיות ערנית ולנסות לשים לב לחולים סביבנו וגם לשאול את עצמנו מתי ואיך אפשר לעזור ומתי התערבות חיצונית גורעת. "אני אומרת פשוט אל תשפטו אדם במצו ב קתו לעולם. כשנכנסתי לבית הספר למש ב חק עוד התאוששתי מהטראומה, לא הייתי כל כך אופטימית אבל בית צבי לימד אותי שיעור לחיים שהוא שהייתי צריכה לעבור שהוא הרבה יותר ממשחק ולא סתם אני משחקת את דמותה של מרתה, הכל מסי ב בה והכל לטובה וחשוב לי שאנשים יידעו שאמנות בכלל ובפרט משחק זה לא תחביב ואפילו לא רק קריירה, אלא תרופה מצילת חיים".

לעשות אותו ללא ליווי רופא כמובן. אבל אני באופן אישי הבנתי שאני לא צריכה את הכדורים יותר, מאז שחזרתי לעולם התיאטרון לא הרגשתי לבד יותר, יצאתי מהמחלה וחזרתי לעצמי". "אל תשפטו אדם במצוקתו" דואק מתגוררת כיום ברמת גן יחד עם בן זוגה אותו הכירה ב"בית צבי", שם היא לומדת בשנה ג'. בימים אלה היא משחקת בהצגה 'הפנים האלה' את דמותה של מרתה, אישה פוסט טראומתית ואלכוהוליסטית אשר מכורה לכדורים בעוד בנה מנסה בכל כוחו לשמור עליה שלא תתאשפז במוסד סגור עקב מצבה הנפשי. "לא בכדי אני משחקת את הדמות הזו, אני מאוד מזדהה עם ה'שגעון' שהדמות חווה.

אבל בפועל הייתי תקועה במשרד ונכנסתי לדיכאון עמוק", היא משחזרת. "זה הרגיש כמו 'בור שחור' כמעט כמו הסרטן והגע ב תי למצב מסוכן. התחלתי ללכת לפגישות אצל הקב"נים והם לא בדיוק ידעו להכיל את הסיטואציה, הם פשוט הביאו לי כמויות של כדורים. נהייתי חרדתית ותפקדתי כמו זומבי. הרגשתי שזו לא אני. "באותה תקופה גם חברים התרחקו ממני", היא מגלה, "בשארית כוחותיי ביקשתי אישור להיבחן למכינה למשחק בסמי ב נר הקיבוצים. התקבלתי וקיבלתי אישור לצאת פעם בשבוע למכינה. המשחק החזיר אותי לחיים, דרך הדמויות הצלחתי לרפא את עצמי". לאחר תקופה במכינה, דואק החלה לה ב תאושש אט־אט ויום אחד החליטה לזרוק את כל הכדורים באסלה ולהפסיק בבת אחת לנטול אותם. "זה לא דבר שאני ממליצה

"בשארית כוחותיי ביקשתי אישור להיבחן למכינה למשחק בסמינר הקיבוצים. התקבלתי וקיבלתי אישור לצאת פעם בשבוע למכינה. המשחק החזיר אותי לחיים"

20

3.3.2023 ˆ ידיעות תל אביב, רמת גן