ראשון 04.05.22

בשם האב

שמואל בלומנפלד ז"ל אמור היה להשיא משואה בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, בטקס הממלכתי ביד ושם, אך לא החזיק מעמד עד לרגע המרגש ‰ בנו, אריה: "הייתי אומר תמיד שהוא לא ילך לעולמו עד אשר יבחרו בו להדליק משואה" הבן הדליק משואה במקום אביו שנפטר

ההורים. יש גם תנור חימום על נפט שהיה אצלי בבית בתור ילד וזה מעלה אצלי הרבה זכרונות. עשיתי לא מזמן אירוע באיזה בית דיור מוגן שהצגנו להם את המוצגים וזה ריגש אותם מאוד, הם חזרו אחורה בזמן וכל פריט הזכיר להם סיפורי ילדות, זה היה תוכנית "חיים שכאלה" על חפצים. מה הקסם שהיה בעבר שלא קיים כבר היום? "הכל היה פשוט יותר והפשטות הייתה הדבר. אין הרבה חוכמות ואין הרבה תח ־ כום, ועדיין זה היה מיוחד. אלו דברים שלוקחים אותך למקומות פשוטים ונ ־ קיים שהיו בעבר. הכל היה אמיתי מאוד, היה הרבה מגע ותחושה, שום דבר בשלט רחוק". יש פריטים עתיקים שאתה אפילו מש ־ תמש בהם היום? "עשיתי לא מזמן עוגה בסיר פלא, זה למעשה סיר עגול שהעוגה נאפית בו. היום אלה תבניות רגילות וחד פעמיות. יש גם פריט שנקרא פנס קסם שדרכו אפשר להקרין סרטים על הקיר. מכניסים את הפילם ומכוונים את זה לעבר הקיר ושם רואים סרט של ממש, ואצלנו בבית לא מזמן ראינו ככה סרט פולני. אם היית יכול מה היית מחזיר לשימוש היום? "הייתי מחזיר הרבה דברים, למשל את המשחקים של פעם. משחק החבילה, רבי ־ עיות קלפים ועוד. הייתי מחזיר את תנור הנפט פרידמן, אמנם זה היה מפיץ מעט ריח, אבל זה היה מפיץ חום רב, לא עושה כאב ראש כמו מזגן ובעיקר היה מגבש את המשפחה שהייתה יושבת סביב התנור ומתחממת יחדיו". הדור הצעיר פלדמן עובר בין הרבה בתי ספר ברחבי הארץ ומנסה לגרות את בלוטות הנוסט ־ לגיה של ילדים שלא מצליחים לקשר בין החוגה סביב המספרים, השפופרת, ואיך למען השם דיברו בעזרת זה בטלפון. האתגר, מספר פלדמן, גדול הרבה יותר דווקא עם הדור הצעיר. "הפריטים האלה בהחלט מדברים גם אל דור המסכים. הג ־ עתי פעם אחת לבית ספר ושם המנהלת הייתה מאוד סקפטית, אבל היא הופתעה לגלות את שיתוף הפעולה שלהם. הסק ־ רנות שלהם מאוד בלטה, הם רצו לגעת ולהבין איך חיו פעם. למרות שזה לא סרטון ביוטיוב או אפליקציה הם עדיין רוצים לגלות מהם אותם פריטים ישנים". למה אתה הכי מתגעגע? "אני גדלתי בנס ציונה שהייתה מושבה. אני מתגעגע לתקופה שהיינו מסתובבים בשכונה, נכנסים לחצר ואוכלים מפירות העץ שלה בחופשיות. מתגעגע לקול הצ ־ עקות של האמהות שקראו לילדים לחזור הביתה כי כבר מאוחר ולאנשי המקצוע שעבדו ברחוב כמו מוכרי קרח שבעזרת סכין היו שוברים קוביות ומוכרים לאנ ־ שים שיהיה להם עבור קירור. "עד היום אני עושה דברים שאני אוהב, צריך לנצל את החיים כדי ליהנות מהם. עשיתי המון דברים בחיים ומה שעשיתי היה מכל הלב, אחד הדברים שלמדנו מה ־ קורונה הוא שצריך להיות יצירתי בכל מה שעושים. מוזיאון "זכרונות הילדות" שלי תופס כיוון ואני מקווה שזה יגיע ליותר ויותר אנשים. ¿

צילום פרטי | שמואל בלומנפלד ובנו במחנה ההשמדה אושוויץ

כל עולמו. כשהתחלנו לעשות 'זיכרון בסלון' ואנשים שמעו את הסיפור של אבא שלי, הם שאלו אותי למה אני לא מבקש עבורו שידליק משואה. במשך שנים רבות הייתי מגיש עבורו בקשה, ונדחה בטלפון בנימוס. כששאלו אותי איך אני מגיב בנימוס למרות הדחיות החוזרת, הייתי עונה שכמו שאני מכיר את אבא שלי, הוא לא ילך לעולמו עד אשר ידליק משואה. בדיעבד אני קבעתי את הנוסחה עד מתי הוא יחיה. "זאת הייתה משימת חיי שהוא ידליק משואה, כל שנה בספטמבר הייתי מגיש בקשה ואחרי חו ־ דשיים נדחה. בשנה שעברה נוצר מצב שנותרו שני ניצולים מהדור שחווה את השואה מהעיירה של אבא שלי. הגשתי את הבקשה השנה והוספ ־ תי שורה לבקשה הקבועה שלי: 'דור המייסדים הולך ונעלם, דור השורדים הולך ונעלם, ואבא שלי נותר יחיד מהעיירה שלו. אם לא עבור אבא שלי, אז לפחות תתנו את הכבוד לעיירה שלו ותאפשרו לו להדליק משואה עבור כל מי שהלך לעולמו". כעבור חודש קיבל את השיחה המיוחלת. "הם התקשרו אליי ובישרו לי שהוא נבחר להדליק משואה, וכשאמרתי את זה לאבא שלי הוא שמח מאוד, זאת הייתה מטרת העל שלנו. לאבא שלי היו שתי מטרות כמו שהוא אמר, להשיא משואה ביום השואה ולרקוד בחתונה של הבן שלי, שא ־ מור להתחתן בקרוב", מספר הבן בכאב. מותו של האב הגיע במפתיע. "אבא שלי היה אדם בריא סך הכל. קם בבוקר, התיישב לא ־ כול ארוחת בוקר והתמוטט. לטענת הרופאים הלב שלו פשוט הפסיק לעבוד. הוא עבר שלוש 20 פעולות החייאה באותו יום, במשך יותר מ־ דקות. נלחמו על החיים שלו והוא היה במצב קריטי, וכעבור יום וחצי בבית חולים וולפסון הוא התאושש, חזר לשבת וללכת, אפילו דיב ־ רו איתנו על שיקום, וזה נראה שנעמוד בזמנים והוא יצליח להדליק משואה. אחרי כשבוע וחצי הוא הרגיש לא טוב ואמר לי: 'אריה, זה הסוף'. אמרתי לו שזאת בעיה קטנה ובטח יטפלו בזה, אבל הוא אמר שהוא מרגיש שזה הסוף. אחרי יומיים הוא כבר לא יכול היה לדבר. אמרתי לא ־ חותי שהוא רוצה ללכת לעולמו, בואי נשחרר אותו. בשלב מסוים הוא פשוט זרק לי נשיקה באוויר ונפטר".

אבי איצקוביץ'

בשבוע שעבר, ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אמור היה שמואל 95 בלומנפלד, שורד השואה בן ה־

מבת ים, לעמוד על הבמה ביד ושם ולשאת משואה. למרבה הצער הוא לא הספיק להגיע לרגע הזה. בנו, אריה, תושב ראשון לציון, הדליק את המשואה בשמו: "משימת חיי הייתה להביא לכך שאבא שלי ידליק משואה ביד ושם. הייתי אומר תמיד שהוא לא ילך לעולמו עד אשר יבח ־ רו בו להדליק משואה. למעשה, בלי שידעתי, קבעתי את הנוסחה עד מתי הוא יחיה". שמואל בלומנפלד נולד בעיירה פרושוביצה בפולין למשפחה דתית. בתחילת המלחמה, בס ־ ג � בלבד, כבשו ה 13 , כאשר היה בן 1939 פטמבר רמנים את העיירה. במשך שנתיים סלל מסילות ברזל ברחבי פולין עבור הטרנספורטים, ולקראת ברח ממחנה העבודה לבית הוריו. 1942 הוא נקרע ממשפחתו לתמיד, 1942 באוגוסט כאשר יהודי פרושוביצה גורשו להשמדה במחנה בלזץ. תחילה ברח לגטו קרקוב, אלא שחודשים אחדים לאחר מכן חוסל הגטו, והוא גורש למח ־ נה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו. לאחר הסלקציה נשלח לעבוד בכריית פחם בשירות האס־אס. לאחר ששרד את צעדות המוות, נשלח לבוכ ־ נוולד. גם משם הצליח לצאת בחיים, וחודשים לאחר מכן, כשנגמרה המלחמה, שב לקרקוב לחפש את בני משפחתו. לפני שבועיים, טרם מועד הדלקת המשואות, נפטר שמואל, ובמקומו השיא את המשואה בנו אריה. "אבא שלי במשך כל חייו עסק בהנצחה של הקהילה שלו", הוא מספר. "בעצם הוא הרים שתי מצבות, אחת בבית הקברות בחולון והשנייה כמה שנים לאחר מכן בפולין. ההנצחה הייתה

פרידמן או מכונת תפירה זינגר, מחרשה מלודיקה, כלים של פעם כמו מסטינג או מכונת כתיבה. מלבד מה שקיבלתי גם הסתובבתי, כשאפשר היה בין הסגרים והגלים, בשווקים בארץ ובעולם וגם שם מצאתי מציאות מתקופת קום המדינה. כך נוצר אצלי אוסף גדול של כלים ופריטים ישנים שמעוררים נוסטלגיה אצל אנשים רבים. זיכרונות ילדות בסופו של דבר הצליח פלדמן לצבור פריטים ישנים שמפארים את 400 כ־ המוזיאון הנייד. "התחלתי להיות פעיל, לעבור עם המוזיאון הנייד בין חברות, בתי ספר או כחלק מפעילות חברתיות שונות. המון משפחות נהנות מאוד לה ־ גיע ולראות את הפריטים. אבות ואמהות מסבירים לילדים שלהם על החפצים בתצוגה ויחד איתם מעלים זכרונות נו ־ סטלגיים. אנשים מאוד התרגשו לפגוש ולראות את הדברים. אני גם עושה מש ־ חקי הפעלה לילדים עם חפצים מהעבר, למשל אני מביא להם קרש כביסה ופיילה ומחלק בגדים מלוכלכים והם עושים תח ־ רות מי מנקה יותר בגדים. מה הפריט הכי סנטימנטאלי שאתה מחזיק? הכי סנטימנטאלי שיש, ודווקא לא מוצג בתצוגה כי הוא מאוד כבד, הם מאזניים של "ארץ" שהיו במכולת של ההורים שלי. אני מסתכל עליהם הרבה והם קו ־ רצים לי ולכן אולי אני אכניס אותם לת ־ צוגה. זה פריט שמרגש אותי כי הוא מבית

"לאבא שלי היו שתי מטרות כמו שהוא אמר, להשיא משואה ביום השואה ולרקוד בחתונה של הבן שלי"

23

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 4.5.2022