ראשון 04.11.22

נדיה ואחותה ילנה ז"ל. "היינו כמו תאומות"

נדיה אמינוב. לא מצליחה לישון מאז הרצח

ילנה ז"ל

"כל מה שאני חושבת עליו זה שהיא לבד בבית הקברות ואני לא יכולה לחבק אותה, אני מבטיחה לה שנישאר

סלחנות לרוצחי נשים. יש קווים אדומים שאסור שייחצו. אסור שחלומות וחיים ייג ־ דעו רק כי מישהו החליט". בדיעבד, את יכולה לזהות סימנים מקדימים לרצח? "לצערי הרב לא ראיתי אף סימן מק ־ דים, אפילו לא אחד, ואין לי שום ספק שאם הייתי רואה הייתי פונה לילנה שלי ישר והוא לא היה נכנס אלינו הביתה ואולי היא הייתה פה היום לידי. אבל עם כל הכאב שבדבר אני לא יכולה להחזיר את הזמן לאחור, אבל אולי, רק אולי, לה ־ ציל ולו בחורה אחת. "אני מזמינה את הקוראות, את שמר ־ גישה שחלק מתמרורי האזהרה נכונים לגבייך, שזזה בחוסר נוחות כשאת קו ־ ראת את מה שאני כותבת, שמתלבטת, שלחי לי הודעה. אני רוצה לעזור לך, אני רוצה להיות פה בשבילך. אני רוצה לה ־ ציל אותך". משפט הרצח בקרוב יחלו הדיונים המשפטיים על הרצח, ושלב העדויות ייצא אל הפו ־ על. "ברור שנגיע לכל דיון ואני רוצה שנעיד ראשונות כדי שנהיה בכל הדיונים", אומרת אמינוב, "עד כה כל הארכות המעצר היו ללא הנוכחות שלנו וגם לא אמרו לנו שום דבר וגילינו זאת רק דרך עורכי הדין. אני רוצה להסתכל לרוצח בעיניים ולומר לו שהוא רצח את אחותי ללא עוול בכפה ושאני מקווה שהוא יינמק בכלא לכל שארית חייו.

חבל שאין לנו עונש מוות בארץ". אם היית יכולה, מה היית רוצה לומר לה שלא הספקת בעודה בחיים? "הייתי אומרת לה שאני אוהבת אותה יותר ממה שהיא יכולה אי פעם לד ־ מיין, אני חושבת שלא אמרתי לה את זה מספיק. שאני מודה לה על החודשים האחרונים שזכיתי לראות אותה הרבה, כמעט כל יום. על השיחות בלילה. אמא ואבא הזדקנו בעשור, תוך לילה אחד. כל מה שאני חושבת עליו זה שהיא לבד בבית הקברות ואני לא יכולה לחבק אותה, אני מבטיחה לה שנישאר משפחה מאוחדת ומבטיחה לקיים את כל החלו ־ מות שלה". לסיום מבקשת אמינוב להעביר מסר: "אם מישהו או מישהי נתקלים באלי ־ מות, שלא יהססו לבקש עזרה. היא לא ידעה שהיא בסכנת חיים וכל הפשע שלה היה שהיא לא רצתה להיות בת הזוג שלו. הוא רצח את אחותי בקור רוח מתועב, שלף סכין ודקר אותה המון פעמים. תמיד צריך לשאול ולהתעניין במערכות היחסים של אחותך ולא לה ־ תבייש להביע דעה. גם אם אחותך לא רוצה לשמוע אותך. להיות שם, בכל יום ובכל שעה ולהגיד לה, לאחותך, שלא תתפשר, שלא תגיד לעצמה שזה זמני או שהוא סתם מגזים אלא לבוא ולהגיד לה היי את, כן את! לך מגיע יותר, מגיע לך עולם ומלואו, מגיע לך לחייך כל יום ולהיות מאושרת, את יכולה לכבוש את העולם ולא צריכה שאף אחד ימנע זאת ממך". ¿

היא הייתה בונה בתים לחתולי רחוב מקרטונים, הראש שלה תמיד היה עסוק באיך לעשות טוב לאחרים. חברים שלה שהתקשו בלימודים סיפרו שרק בזכות העקשנות שלה הם הצליחו להגיע לקו הסיום ולסיים בזכותה עם תעודה. חברים שעברו תקופות קשות קיבלו ממנה עי ־ דוד ותמיכה. "האישיות שלה הייתה כריזמתית למ ־ רות שלדעתי היא לא ידעה על כך. כשי ־ שבנו שבעה בבית של סבתא שלי ברא ־ שון לציון פגשנו כמות גדולה של אנשים המומים וכואבים שסיפרו עליה סיפורים רבים. היינו מדברות כל יום. לא תיארתי לעצמי שיש לה כל כך הרבה חברים. אני חושבת שאולי אפילו היא עצמה לא ידעה שהיא נגעה בכל כך הרבה אנשים בדרך". להציל אחרות נדיה רואה בעצמה קווי דמיון ברורים לאחותה. "מי שמכיר אותנו יודע כמה אנחנו דומות ובאותה נשימה כמה אנחנו שונות. גם במראה החיצוני ובתכונות", היא מספרת בקול חנוק. "מה שקרה לאחותי זו טרגדיה לא רק בגלל שאנחנו והעו ־ לם הפסיד אותה אלא בגלל שיש תחושה שחיי אישה במדינת ישראל תלויים על חוט השערה, שכל גבר יכול לרצוח אישה ועולם כזה הוא רקוב מיסודו. העוול והצער הם שלנו אבל אם אנשים יפקחו עיניים הם יראו שזה העוולשל כולם, כי היום זו אחותי ומחר אחות של מישהו אחר, והמעגל הזה לא ייגמר כל עוד מערכת המשפט תגלה

הולדת אצלנו בבית. לא היה שום סימן מקדים היה עוזר לנו לזהות לגביו משהו חריג. זו הסיבה שזה כל כך טראגי ותפס אותנו כך כרעם ביום בהיר", היא מספרת. "ראיתי אותה שבוע לפני הרצח. זה אוכל אותי עד היום ששבוע שלם לא ראיתי אותה ובאותו היום של רצח היא הייתה אמורה לבוא אליי. ראינו סרט בקולנוע, שם היא עבדה כשבעשנים וזו בעצם הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה בחיים. יש ־ בנו ודיברנו, צחקנו יחד וזו הייתה חוויה מהנה ומשמעותית". מאז אותו יום נורא, מתקשה ילנה לח ־ זור לשגרה. לאחרונה היא ובעלה עזבו את ראשון לציון ועברו להתגורר בדימונה, אך את מרבית מרצה היא מקדישה עבור הנצ ־ חתה של אחותה האהובה. "אני לא מצליחה לישון מאז אותו בוקר קשה. אני מתעוררת כל חצי שעה וחושבת שזה חלום רע ופו ־ רצת בבכי. אין יום שאני קמה בו בצורה טובה. אחותי הייתה האדם החיובי ביותר שהכרתי. החיוך היה סימן ההיכר שלה. היא הייתה אדם עם אישיות יוצאת דופן שמשלבת את אהבת החיים לצד חמלה רבה לסביבה והרצון לסייע ולהציל כל מי שרק היה זקוק לכך. היא אהבה את הטבע וזה היה אצלה בדם, היא הייתה מטיילת ונהנית מכך בכל רמ"ח איבריה וגם דואגת לנקות אחרי מטיילים אחרים כדי לשמור על איכות הסביבה. "אני זוכרת שכבר בתור ילדה היא הייתה מביאה חיות פצועות הביתה, מטפלת בהן ומשחררת אותן רגע לפני שאמא הייתה חוזרת מהעבודה. בחורף

משפחה מאוחדת ומבטיחה לקיים את כל החלומות שלה"

9

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 4.11.2022