ראשון 05.08.22

(מימין לשמאל) סמ"ר קירשון, סמל בוסי, איתן, רב"טית פרנקל, סמלת פרידמן, איתי, יואב וליאור ברדוגו. נפגשים שוב על הצרעה, רק הפעם ביבשה

"אין סיפוק גדול יותר"

החיילת שירז פרידמן שהייתה בצוות הוסיפה: "אין אושר וסיפוק טוב מהצ ־ לת חיים. כשהילד הקטן ביקש לאכול חטיפים זה שימח אותי מאוד כי הבנתי שהוא בסדר וחזר לשגרה". גם רועי בוסי שהשתתף במבצע ההצלה התרגש מאוד: "לכולנו היה כיף שעשינו את המשימה כמו שצריך". ברדוגו התרגש במיוחד מהאמפתיה והחמלה שהפגינו כלפיהם החיילים במהלך החילוץ. "החיילים האלו באמת התנהגו כמו מלאכים", הוא אומר ופונה אליהם: "אתם אומנם צעירים, אבל הת ־ נהגתם בבגרות ובמקצועיות. אני זוכר את האנושיות שהפגנתם כלפינו ושהצ ־ לחתם לראות את המצוקה של יואב הילד שלי הקטן". כשהוא פונה לחיילת שירז, אמר לה האב: "את זיהית וקלטת מיד את הסיטואציה וגילית כלפיו חמלה ואהדה שהן לא מובנות מאליהן". לאחר החוויה המכוננת, איתן, שחלם לצאת לים ביאכטה, יודע שהוא לא ירצה לשרת בחיל הים כשיהיה גדול. "אני אהיה בגולני", הוא קובע בנחרצות. איתי, שאמור להתגייס בעוד כשנתיים, עונה בלי להתבלבל: "אני רוצה להיות בשייטת. גם החוויה הקשה הזו לא תמנע ממני לסמן מטרות שקשורות לים". "הבנו מה זאת אהבה" מאז אותו ערב גורלי ועד עכשיו, הם אומנם לא נפגשו פנים מול פנים אך הילדים שמרו על קשר עם החיילים ומתכתבים איתם באינסטגרם. "אחרי האירוע הזה הבנו את המשמעות של המילה 'אהבה'", אומר ברדוגו. "אם זו אהבה של הקדוש ברוך הוא או אהבה בין בני אדם". לאחר האירוע ניגש ברדוגו לבית הכ ־ נסת ואמר את ברכת "הגומל" והמשפחה ערכה סעודת הודיה. כעת הם נמצאים בעיצומן של ההכנות לקראת חגיגת בר המצווה של איתן שתיערך בחודש הבא. בני המשפחה כבר יודעים מי יהיו אורחי הכבוד שלהם. "אני אדאג להביא אתכם בהסעה לאולם", אמר ברדוגו לקירשון וחייליו. "אדאג לכם לשולחן ותהיו אורחי הכבוד שלנו. זה יהיה לנו לכבוד ויגרום לערב להיות מיוחד". מפקד הצוות ענה לו במבוכה: "אנחנו נמצאים כל הזמן בפעילות מבצעית בים. זה כבר לא תלוי בנו, אבל נשמח להיות באירוע של איתן". לקראת סוף המפגש עלו כולם על סירת הצרעה שהובילה אותם אל החוף, הפעם כשהם יבשים ומאושרים. "אומרים שח ־ זרה לים יכולה להיות טראומתית אבל העלייה לסירה הזו נותנת לי השראה ותקווה כי בזכותה ניצלנו", אמר ברדוגו. ברדוגו מקווה שהמשטרה תפתח בח ־ קירת האירוע ותבדוק בין היתר את התנהלותו של בעל היאכטה. "אני רוצה להאמין שהמשטרה תעשה את העבודה שלה ותבדוק מה קרה שם", אומר בר ־ דוגו. "למה למשל לא היו חגורות הצלה ביאכטה?". מהמשטרה נמסר בתגובה: "הטיפול נמשך בידי רשות הספנות / מנהל כלי שיט קטנים". ¿

סמ"ר קירשון: "לא קיבלנו נ.צ. פשוט יצאנו עם הכלי כדי לחפש אותם. באותם רגעים אתה יותר עושה

ופחות חושב"

לקרות. התמלאתי גאווה כשראיתי את הילדים שלי דואגים אחד לשני".

באמצעות פנסים ופשוט מחפשים. זה הכל". איך זיהיתם את בני המשפחה? "הילדים הדליקו את הפנסים של הס ־ מארטפון ולאחר שהבחנו בהם ביצענו להם כריזות והם ענו לנו. באותם רגעים פחות דיברנו ובעיקר העלינו אותם אחד אחד לסירה שלנו. כשראינו שהם במצב סביר התחלנו לשוט לחוף ומשם כבר כל הכוחות הרפואיים טיפלו בהם ולקחו אותם לבית החולים". ברדוגו מוסיף: "אני זוכר את הרג ־ עים הראשונים שהחיילים אמרו לי 'אל תדאג, אנחנו רואים אותך'. הם הוציאו אותנו מהר מאוד". איך הייתה ההרגשה אחרי שכולם עלו לסירה? ברדוגו: "הייתה לנו אנחת רווחה והרגשתי שקיבלנו את החיים

ברורה כי נכנסו מים לטלפון". בסופו של דבר המוקדנית הצליחה להבין כי מדו ־ בר בסירה שנקלעה למצוקה ובאמצעות איכון השיחה של איתי התקבלה קריאה בבסיס חיל הים. כשרק המזרן מפריד ביניכם ובין המצולות, הכנת את הילדים לתרחיש שחס וחלילה לא תינצלו? "לא רציתי להגיע לזה. אני זוכר ששרתי ליואב שירים כמו 'שוטי שוטי ספינתי' ועוד כל מיני שירים כדי להקל. מה שכן, היו הרבה מחשבות באותם רג ־ עים. חשבתי למשל מה יקרה אם במזרן יהיה חור והוא לא יוכל להציף אותנו יותר או מה יהיה אם אחד מהילדים יבלע יותר מדי מים. חשבתי גם איזה מזל היה )5 ) ויעלה ( 6 לנו שהבנות הקטנות נועה ( לא הצטרפו לשיט. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הן היו פה איתנו". למרות הפחד השתדל ברדוגו לשדר ביטחון כדי שהילדים לא יישברו: "אני איש מאמין ואחרי שהילדים ביצעו את השיחות הטלפוניות הייתה לי תקווה שיגיעו להציל אותנו". בזמן שהם ממתינים לחילוץ הצליח ברדוגו להביט על ילדיו מהצד וזכה לג ־ לות בהם צדדים שנחשפים רק ברגעים הקשים. "ראיתי את איתי מנסה להרגיע את איתן ואומר לו לחלוץ נעליים, לשח ־ רר סטרס ולא להשתולל", מספר ברדוגו. "אלה היו התעצומות שהחזיקו אותנו בסופו של דבר בחיים וגרמו לנס שלנו

"הכל בחיים מתגמד" הסיוט בלב הים נמשך כחצי שעה שנ ־ ראתה לברדוגו וילדיו כמו נצח. הם נרטבו עד לשד עצמותיהם, רעדו מקור והכוח שעזר להם להילחם בגלים הלך ואזל. וכאילו לא די בכך - הם נתקלו בנחיל מדוזות שהשאיר אצלם סימנים צורבים במיוחד. "זו הייתה הרגשה נוראית להיות בתוך נחיל מדוזות", אומר ברדוגו. "איתן סיפר שהוא חשש לפגוש כרישים במים". כשסמ"ר קירשון מקשיב לסיפור המצ ־ מרר של בני המשפחה הוא מבין עוד יותר את גודל האסון שהוא וחייליו הצליחו למנוע. "הגיע אלינו דיווח מהחוף על סירה שהתהפכה ועל אנשים מבטו. "לא קיבלנו נ.צ, פשוט יצאנו עם הכלי כדי לחפש אותם. התחלנו להאיר במים בסיוע פצצות תאורה ופנסים עד שהגענו אליהם. העלינו אותם לסירה וכך זה נגמר". מה עבר לכם בראש כשקיבלתם את הקריאה? "באותם רגעים אנחנו פועלים בעיקר באופן מקצועי. יוצאים לשטח, סורקים שנמצאים בלב ים", הוא מש ־ חזר את האירוע מנקודת

שלנו במתנה. בימים שאח ־ רי האירוע התחלנו לקבל פרופורציות חדשות על החיים. בבוקר אתה יכול לריב על עסקה בעבודה שלא יצאה לפועל, אבל הכל מתגמד אחרי שאתה חווה את הנס הזה". קירשון: "באותם רגעים בעי ־

האב ליאור: "אלו היו רגעי אימה, חרדה וצעקות שאני מצטמרר כשאני מספר אותם"

קר עשינו מה שצריך, אתה יותר עושה ופחות חושב. בהמשך ברור שיש תחושת סיפוק, גאווה וגם אושר".

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 5.8.2022 31