ראשון 08.04.22

גילי בן אוזיליו ז"ל ב"ביבר הזכוכית", באדיבות | 1991 מוזיאון ארכיון תיאטרון "הבימה" צילום: מורל | דרפלר

לחץ מאחורי הקלעים

אמא חיה על הבמה. כשצפיתי נרגעתי גם לגלות שאני לא חיקוי או שחזור. אני מעבירה משהו לגמרי שלי. המחזה בתקופתה היה ריאליסטי לגמרי ואילו אנחנו מעלים אותו כזיכרון". מה את זוכרת מאמך השחקנית? "אני זוכרת שהייתי לא מעט מאחורי הקלעים של תיאטרון החאן בירוש ־ לים. אבא ואמא שיחקו שם יחד. אני זוכרת שאמא התאפרה ואז גם איפרה אותי. טיילתי בין חדרי השחקנים מא ־ חורי הבמה. זה היה כמו לונה פארק. אבל לא הכל היה נחמד. הגיעה תקופה שבה אמא ניסתה לעבור מהתיאטרון לטלוויזיה ולא כל כך הצליחה. אמנם בתיאטרון היא הייתה הצלחה וזכתה בפרסים, אבל את האודישנים לטל ־ וויזיה היא לא עברה והיא לא מצאה את עצמה כל כך על המסך. זה השאיר לי הרבה חומר למחשבה על החיים כשחקן וכמה צריך סבלנות ואמונה". מה אמא הייתה אומרת אם הייתה היום רואה אותך ב"ביבר הזכוכית". "אם יש משהו שאני זוכרת מאמא שלי זה שהיא תמיד אמרה לי שלא משנה לה מה אני אבחר לעשות. גם אם אני אכשל וייפול היא תמיד תהיה איתי".

עשיר והיא מעיזה לחלום גם אני כזו. המפגש עם המציאות לא פשוט עבור שתינו. בתור ילדה שמגיעה מבית שכל החיים שלו זה תיאטרון, אני כל הזמן עסקתי במחשבות: האם אני מספיק טובה למקצוע. האם אעמוד בסטנדרטים של ההורים? חוץ מזה, כל החיים שמעתי על הדמות הזו, כאילו התכוננתי כל החיים לתפקיד הזה". ואיך היו החזרות? "כל תהליך בניית הדמות היה קשה. חששתי לא להיות טובה כמו אמא ומצד שני לא רציתי להיות כמוה. רציתי להביא את הייחודית שלי, של נעמי". יורם לוינשטיין, מייסד ומנהל הס ־ טודיו למשחק שפועל בשכונת הת ־ קווה אמר השבוע: "גילי למדה בבית צבי בתקופה שאני הייתי מורה שם. אומנם לא המורה שלה, אבל אי אפשר היה לפספס את הבולטות שלה. היא הייתה דמות פנומנלית. על הבמות ראיתי כמה היא שחקנית טובה ומ ־ צליחה. התפוח לא נפל רחוק מהעץ. לנעמי יש הרבה מאמה, אבל אני חייב לציין שלא בחרנו אותה בגלל שאמה שיחקה את התפקיד בעבר. נעמי התאימה לדמות וזה היה מדויק".

ויחלץ אותה. בינתיים היא מוצאת נחמה באוסף של חיות מזכוכית ות ־ קליטים ישנים. העתיד הטוב הזה מעולם לא התממש. "בשנה הראשונה ללימודים בסטו ־ דיו עשינו כמה תרגילים מתוך המ ־ חזה", מספרת יעיש. "כבר אז הרגשתי שהדמות של לורה תפורה עליי. אבל לא רציתי לקבל אותו בזכות אמא. למען האמת, לקח זמן עד שסיפרתי מי ההורים שלי". את אוהבת את הדמות של לורה? 24 "מאוד. לורה מדהימה. היא בת והעולם לא מחייך אליה. היא נמ ־ צאת במקום נחות וזה מחייב אותה להילחם כדי לזכות בעצמאות כל ־ כלית ונפשית. במחזה המקורי לורה נכה וצולעת כתוצאה ממחלת הפו ־ ליו, בהצגה שלנו אין לזה ביטוי. המוגבלות של לורה מגיעה ממקום יותר פנימי, מוזרות אישית וקשיים. המסע שלה ארוך עד שהיא מגלה שמי שהיא בעולם זה מספיק טוב ומספיק מיוחד". למה חשבת שהדמות תפורה עלייך? "כמו לורה שיש לה עולם פנימי

לא תמיד היה לה ברור שהדרך מו ־ בילה לתיאטרון. החשש מפני הסיכוי שתאכזב ולא תעמוד בסטנדרטים הג ־ בוהים שהציבו שני הוריה כמעט והביא אותה לרדת מהבמה ולבחור במסלול ישיר ללימודי רפואה. "למדתי בעירוני א' במגמת מחול ושרתי בלהקת צופי תל אביב. בצבא שירתתי בשייטת. ליוויתי מבחינת ת"ש ורווחה את הלו ־ חמים. זאת הייתה הפסקה מהאומנות והיצירה שעברה דרך השחרור מהצ ־ בא והסתיימה כשחזרתי מהטיול הג ־ . אבא אמר לי 23 דול. הייתי כבר בת שאני צריכה להתחיל לעשות משהו עם עצמי. התמהמתי. התלבטתי. בסוף אמרתי לעצמי שאירשם למכינה אצל יורם לוינשטיין ואחריה אחליט. ברגע שהגעתי כבר ידעתי שזה המקום שלי". כאמור, יעיש כבר בשנה השלישית. התפקיד ב"ביבר הזכוכית" הכריח אותה לחפש לעומק, לחזור לעבר ול ־ צפות באמה משחקת את הדמות. "רק לפני חצי שנה הסכמתי לצפות בקלטת שבה רואים את אמא משחקת. זה היה רגע מכונן. בפעם הראשונה ראיתי את

"אבא שלי מתרגש עד דמעות. משהו בעיניים המדברות, ובשבריריות מזכירים לו אותה. אנשים שזוכרים אותה אומרים שגם הקול שלנו דומה. אני לא מזהה את כל אלה" בהבעה, בעדינות

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 8.4.2022 59