ראשון 11.11.22

הבריאות, קופות החולים ובתי החולים יקיימו תהליך. בעבר יזמתי פנייה למ ע שרד הבריאות ביחד עם קולגה בכירה, באמצעות מי שהיה אז ראש איגוד הפ ע לסטיקאים. הבדיקה נתקלה בקשיים משפטיים וזה התמסמס". לדברי גטי, היו שפע של ניסיונות להסדרת הנושא. "האגודה למלחמה בסרטן עשתה עבודה מדהימה בנושא הביטוחים המשלימים, אבל זה קרס כשנחקק חוק ההסדרים, 2016 בקיץ והנושא נפל בין הכיסאות. בהמשך פלסטיקאים מהתחום ניסו לסייע, וגם נרשמו הצלחות לגבי זכאויות שלא היו קיימות בעבר, אבל מישהו צריך אחת ולתמיד להתייחס לנושא, כי כרגע אין לו אמא ואבא. כיוון שחלק מקו ע פות החולים כן נרתמות, נוצר מצב של איפה ואיפה וגורלה של האישה נקבע לפי המקום שבו היא מבוטחת, ואם יש או אין לה ביטוח פרטי או משלים. אף אישה לא אשמה בכך שהיא חלתה, אבל אף אחד במערכת לא לוקח אחריות". לצד המאבק, גטי מסייעת לעתים לנ ע שים שידן אינה משגת, ומקעקעת אותן בחינם או במחיר עלות. על אילו סכומים מדובר? "זה לא תחום מוסדר, אצלי הטווח 2,400 לסדרת טיפולים שלמה נע בין ת � שקל, כולל טיפולי תגבור ו 3,400 לע חזוקה. יש אנשים שגובים כפול ממני ויש מקעקעים שנותנים טיפול בחינם. שיבורכו". כמו נקודה בסוף המשפט גטי מחלקת את השבוע בין הקלי ע ניקה בקיבוץ לבין הסניף התל אביבי שלה, שאליו מגיעות נשים מהשרון ועד אילת. "החלק האחרון בשחזור הוא כמו הנקודה האחרונה בסוף משפט", אומ ע רת אחת המטופלות שעברה שחזור. "הניתוח מאוד קשה, פיזית ונפשית, ואצלי היה קושי נוסף, כי עשיתי אותו , כניתוח מניעתי 49 בגיל יחסית צעיר, כשהמחלה עדיין לא התפרצה. זו תחו ע שה רעה, את מתביישת, ובמקרה שלי איש לא ידע מלבד בעלי והרופאים, ולכן גם חששתי שיראו אותי. לא הל ע כתי לבריכה ולא לשום מקום שיש בו מקלחות משותפות. אל הקעקוע הגע ע תי שנתיים אחרי הניתוח הראשון, כי הייתה תקופת שיקום וקורונה, ופתאום הרגשתי שוב שלמה. לא ציפיתי לתו ע צאה כזאת מדהימה, בפרט כשביקשתי מהרופאים לעשות חלק מהפטמה מפי ע תול של העור והם אמרו שעדיף לעשות הכל מקעקוע". נאלצת לשלם מכספך? "קיעקוע הפטמה הוא סוג של תחום אפור. מקופת החולים קיבלתי משהו חלקי מאוד, וגם הביטוח הפרטי שלי החזיר רק חלק. המימון סופר חשוב כאן, למרות שזאת לכאורה רק אסתטיקה. בגלל הצבעים העדינים והעובדה שאי־ אפשר להחדיר את המחט עמוק מתחת לעור, קעקוע פטמה דוהה עם הזמן וצ ע ריך לחדש אותו כל כמה שנים, כלומר זו לא הוצאה חד־פעמית. ועוד משהו: כשעומדים לפני ניתוח קשה כל כך, לא ברור מה יהיה אחריו, וחשוב לי שנשים יידעו שיש חיים אחרי. חיים טובים". ב � תגובת משרד הבריאות לא התק ● לה עד לסגירת הגיליון.

"שחזור הפיגמנט

גטי. "המימון נופל בין הכיסאות"

מחולל במוח משהו מדהים מבחינה שיקומית ונפשית. הוא משנה את וגורם לאישה להבין שהיא כבר לא חולה. היא כבר לא התפיסה העצמית

מתביישת להתלבש במקלחת

הזה בשל מצב כלכלי, ובעיניי זה בלתי נסבל. עבור אותן נשים - שרוצות ולא יכולות - אני נלחמת". יש כאלה שפשוט פוחדות מהכאב? "כן, והן טועות, כי אני לא רופאה והקליניקה שלי היא לא בית חולים. אין כאב, רק עקצוץ קל ואחרי שעה הול ע כים הביתה עם תחבושת וקצת משחה וממשיכה בחיים כרגיל. כשנשים נשא ע רות עם עבודה לא גמורה, נשארת גם תחושת הקורבנות, שלא ניצחתי את המחלה. ברגע שנשים עושות את זה, משהו בפסיכולוגיה השיקומית מאפשר להן להשאיר את המחלה בעבר, לעבור שלב, לנצח ולצאת לדרך חדשה". כשגטי החלה לעבוד היא לא ידעה שמכל שלל הקעקועים המשקמים, דווקא העבודה עם החולות האונקולו ע גיות תהפוך לטיפול הדגל שלה. "הגיעו יותר ויותר נשים שהתמודדו עם סרטן השד, אחרי שלב השחזור, ואני הזדהיתי איתן כאישה. מבחינה מקצועית עשיתי כל מאמץ לתת להן את הפתרון המו ע שלם והקרוב ביותר למצבן הטבעי. זה חלחל ועבר אל מעגלים של מטופלות ואל רופאים ורנטגנאים, והגיעו אליי מסות של נשים. השלב הטבעי הבא מב ע חינתי היה לצאת איתן לקרב כדי שלא יממנו את הטיפול מכיסן". אין לך כסף? בעיה שלך ), נשואה ואם לשניים, הייתה 49 גטי ( בכיתה ח’ כשהתבקשה כמו כל בני מח ע זורה למצוא ענף משק לעסוק בו. הנ ע ערה, שהלכה בעקבות חיבתה לבעלי חיים וחלמה להיות וטרינרית, מצאה את עצמה ברפת, חולבת להנאתה, עיסוק שהתמידה בו לאורך שנים, גם בבגרותה. "גם כשהקמתי את הקליניקה המשכתי במקביל לעבוד ברפת. ידעתי שאלו שני מקצועות סותרים לכאורה, הסטריליות מול הג'יפה, אבל בשניהם חשתי אהבה וכיף לטפל. יום אחד נפל לי האסימון: פטמות הן המכנה המשו ע תף", היא צוחקת. אהבה אחרת שלה קשורה בכתיבת חמשירים רוויי הומור שחור ושירי עידוד למטופלות שלה, בעיקר אלה שמסוגלות להכיל סאטירה על המחלה. בשלב חיפוש הקריירה התקבלה גטי ללימודי משפטים, ומהר מאוד התחר ע טה, אלא שאז התערבה בחייה יד הגו ע רל: "הציעו לי עבודה בבסטה של ציורי חינה בקניון איילון והסתבר שאני טובה

בזה", היא אומרת. "באותו שבוע אמא שלי, שהיא ד"ר לביולוגיה, סיפרה שפ ע גשה בשוודיה אישה מדהימה שעוסקת בקיעקוע רפואי משקם. מדובר בנישה שהתפתחה מתוך הקעקועים ומטרתה להסוות פגמים ולשחזר את צבע העור אחרי ניתוחים וכוויות. זו אמנות בשי ע רות הרפואה האסתטית: אם המנתח הפלסטי הוא הפסל שמעצב את הצורה, המקעקע הרפואי הוא הצייר שמסיים את העבודה. נדלקתי על הרעיון ושי ע געתי את המקעקעת השוודית שתלמד אותי. שכרתי דירת חדר בשטוקהולם והייתי סטודנטית שלה במשך כמה חו ע דשים. כשחזרתי לארץ ניסיתי להתחבר אל מנתחים פלסטיים. בודדים עסקו כאן בתחום באותם ימים. המנתחים לא ידעו הרבה על הנושא ורק חלקם קיב ע לו את זה בשמחה. הכירו לי פלסטיקאי בכיר מומחה לטיפול בצלקות, ובעזרתו התחלתי לעבוד. בשנים הראשונות עב ע דתי במרפאות שונות, עם מזוודת טרו ע לי עמוסה בפיגמנטים, מחטים וחומרי חיטוי". סוגיית התשלום, אומרת גטי, עלתה כבר אצל המטופלות הראשונות, ששאלו למה הן צריכות לשלם אם הקעקוע הוא חלק מהשחזור. "עמדתי הייתה כעמדתן, שכמו שלכל חולת סרטן בישראל מגיע לקבל שחזור שד, מגיע לה לקבל אותו עד הסוף. אי־אפשר לתת שחזור ואז להגיד 'סליחה, אבל השלב האחרון הוא על חש ע בונך ואם אין לך כסף - זו הבעיה שלך'. וכרגע זה בדיוק מה שהמערכת עושה". אין אמא ואבא מערכת הבריאות מכירה בשחזור וב ע חיוניותו לאישה המחלימה, הוא ניתן בבתי החולים הציבוריים, שמממנים את עלויות העתק של האשפוזים והש ע תלים. "אבל כשמגיעים לפיניש הקטן שקל כדי לסיים את זה, 3,000 של עוד שם היד נהיית קפוצה", אומרת גטי. איך את מסבירה את זה? "זה לא מרוע. יש בעיה משפטית עם הכנסת קעקוע למערכת הרפואית. הקעקוע הרפואי הוא פרקטיקה שה ע גיעה מהשטח כאופציה הטובה ביותר להשלמת פיגמנט, וגם המנתחים הגי ע עו למסקנה שזו השיטה הטובה ביותר לשלב האחרון של השחזור. עם זאת, הקעקוע עצמו אינו תחום מוגדר במ ע שרד הבריאות, אין לו פיקוח, הגדרה ולימודים. הוא תחום מעולם האמנות. כדי שתהיה הכרה מלאה צריך שמשרד

בחדר הכושר ומול בן הזוג"

האידיאלי שבו כל חולת סרטן שעברה שחזור שד במדינת ישראל זכאית גם לקבל את שחזור הפיגמנט באופן אוטומ ע טי וחינמי. וזה שלב חשוב ביותר, שמחו ע לל במוח משהו מדהים מבחינה שיקומית ונפשית. הוא משנה את התפיסה העצ ע מית של האישה וגורם לה להבין שהיא כבר לא חולה, היא כבר לא מתביישת להתלבש במקלחת בחדר הכושר, מול הבת שלה ומול בן הזוג שלה. כואב לי שיש כל כך הרבה נשים שיכולות בקלות לעבור מנקודה אחת לשנייה ולא עושות את זה". עקצוץ קל והביתה כבר שנים שגטי פוגשת מטופלות בקילומטר האחרון במרתון המתיש שהן עוברות. היא מכירה את הסיפורים המשפחתיים, מקשיבה, מזדהה כאישה ומציעה תמיכה נפשית. לדבריה, רובן מוותרות על השלב האחרון בשחזור, ולא תמיד מסיבות כלכליות. ע � אחוז מהנשים לא עושות ק 70 "כע קוע של פטמה, חלקן נמנעות מסיבה רגשית. הן מותשות ולא רוצות יותר לשכב על מיטת טיפולים. אחרי כל הטראומה, הכאבים, אובדן העבודה ותחושת הנשיות, הן רק רוצות שיני ע חו להן. אבל יש גם מטופלות שנמנ ע עות מלעשות את השלב הכל כך חשוב

ידיעות ראשון, רחובות ˆ 11.11.2022 23