ראשון 12/08/22

אלהאם וסלאח שלאבנה. "כל אחד נתן לשני את הזמן שלו להתפתח"

רחובות

ט"ו באב

ו � אתם מכירים שיכ כמה אנשים ם לים לקרוא לבית חולים בית ולא רק במו ו בן המטאפורי? כשאלהאם וסלאח שלא ו בנה נוסעים לביתם שבצפון הארץ אחרי יומיים, הם כבר על קוצים לחזור לביתם האמיתי, הבית בו גידלו את ילדיהם ובו שנים – בית חולים קפלן. 42 הם חיים כבר סלאח במקור מנצרת ואלהאם מעכו, סלאח התקבל ללימודי שפה 1976 בשנת וספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה, אך באותם זמנים לא הייתה למשפחתו האפ ו שרות לממן את הלימודים וגם מלגות לא היו קיימות, "חיפשתי נתיב אחר והלכ ו תי לכיוון הבריאות והתקבלתי ללימודי אח מוסמך בירושלים ובקפלן, החלטתי ללמוד בקפלן", הוא מספר. בשנה השלישית ללימודיו אלהאם הגי ו עה מעכו, גם היא ללימודי סיעוד. "למ ו רות שידעתי עברית טוב, היה לי קושי עם השפה הרפואית, אז ביקשתי מסטודנטים בוגרים יותר עזרה. ככה הכרתי את סלאח, נקשרנו והתחברנו מיד". סלאח מספר שבזמנו לא היה מקובל שזוגות יכירו בלימודים, אך היה קשה להפריד ביניהם והמשפחות קיבלו את הקשר. אלהאם מספרת שלמרות שהגיעה ממשפחה פשוטה, אביה עבד קשה כדי שתתחנך במנזר פרטי והיא גדלה בבית חם ואוהב, שם הושפעה עמוקות מהעזרה ההדדית והנתינה לחברה והחלה להתנדב בבית יתומים. שם גם החליטה שתפנה לתחום הרפואי ותהיה לאחות מוסמכת, תפקיד ששאפו אליו רבים באותה התקו ו פה. הזוג התחתן ונולדו להם שלושה ילדים, כולם בבית חולים קפלן כמובן. בבית ו � משפחות במתחם מג 25 החולים חי ת רים, ולמרות שלאלהאם ולסלאח יש בית באיכסאל שבצפון, כשהם מגיעים לבקר בו עבור החגים או שמחות משפחתיות, הם כבר לא יכולים לחכות לחזור הביתה - לבית החולים. "כשגידלנו כאן ילדים המקום היה סגור, לא נכנסו מכוניות והילדים גדלו בשקט. היום כמובן עם כניסת המכוניות לבתי החולים הפרטיות נפגעה, אבל עדיין זה הבית, אני מכיר כל אבן בבית החולים, כל הזכרונות המשפחתיים הם מכאן", מספר סלאח. הילדים כולם התחנכו במסגרות החינוך של רחובות, ולמרות שחלק הרימו גבה, ואף לאלהאם ולסלאח היו התלבטויות בנושא, החליטו לגדל את ילדיהם בחב ו רת היהודים, כשהם סופגים את המקורות בתוך הבית ונהנים משני העולמות. החיים לא היו תמיד פשוטים, "לא היה לנו עורף משפחתי, היינו כאן לבד, אני לא מתביישת לספר, היו ימים שלא היה לי כסף לקנות שקית של חלב, ותמכנו אחד בשנייה ורצינו לגדול. היינו עובדים במ ו שמרות הפוכות, בהתחלה סלאח התקדם ולמד, עבד בארצות הברית ונסע המון, ואז הגיע התור שלי, ככה הסתדרנו", מספרת אלהאם. "אני עבדתי בבוקר והיא בערב ומישהו

סלאח: "גידלנו כאן ילדים בשקט. עוד לפני שהיו כל כך הרבה בניינים. אני מכיר כל אבן בבית החולים, כל הזיכרונות המשפחתיים הם מכאן"

סיפור אהבה קפלני היאמנהלתאתתחוםהסיעוד בחדרי הניתוח, הואמנהל אתתחוםהסיעוד במרפאות שנים ‰ אלהאם וסלאחשלאבנה נלחמו 42 החוץ ושניהם גרים בביתחוליםקפלן כבר מאז שהיו צעירים להגשיםאתהחלומותשלהם ויחד גידלו שלושה ילדים במרכז הרפואי ‰ לרגל ט"ו באב הםמספריםעל סוד ההצלחה לזוגיות ועבודהמשותפת יותר מארבעהעשורים

צילום: קובי קואנקס ‰ אביגיל קדם

סוד האהבה היום יש להם ארבעה נכדים, והילדים נשארו לגור באיזור המרכז, קרוב אליהם. "לא באנו ממשפחות עשירות, באנו ממשפחות פשוטות, היה לנו חלום שרצינו לממש ועברנו חיים מאוד קשים, היה מאוד קשוח, גידלנו שלושה ילדים בלי משפחה, סלאח למד כל השנים, עבדנו במשמרות שונות, ואז הגיע הזמן שלי ואני עשיתי את זה. כל אחד נתן לשני את הזמן שלו לה ו תפתח, כל אחד לקח את המקום שלו וידע לוותר", אומרת אלהאם. בחופשות הילדים היו נוסעים למשפחה בצפון וחוו קשר משפחתי קרוב איתם, "והם תמכו נפשית בצורה שאין לי מילים, כשהבן שלי למד בארצות הברית היה לי פחד שלא יחזור, כל כך הרבה שפע יש שם, מה שלעולם לא יהיה בארץ, אבל הוא אמר לי 'אמא, יש משהו שאי־אפשר למצוא במ ו קום אחר, זו המשפחה', והוא חזר". סלאח אומר שהסוד שלו להצלחה המ ו שפחתית והזוגית הוא תמיד להסתכל על חצי הכוס המלאה. "יש לנו המון חברים בסביבה, מכל הגוונים - יהודים ודתיים, ויש לנו מערכות יחסים ואירועים ורובם מגיעים ממסגרת בית החולים. אני לא מצטער על שום דבר, החיים טובים וצריך ליהנות מהם". ¿

היה צריך לשמור על הילדים. אני זוכר מה היה לפני שבנו את הבניינים האלה הח ו דשים, ואיזה צריפים נמצאים כאן מהיום שהגענו, זה הבית שלנו במלוא מובן המי ו לה". הבית האמיתי המוצא שלהם גרם להם לא אחת להיתקל בקונפליקטים שונים, האחד מהם היה ממש בתחילת הדרך והוא היה זה שדחף אותם לבחור בקפלן כבית. "לכי תשכירי דירה בתור ערבייה בחוץ, לא משנה להם מה את עושה, והם יגידו ויתייפייפו אבל אותי שום דבר לא יעכב. גם בימים לא טובים הרגשנו כאן בטוחים ובבית, לילדים היה קשה לפעמים בבית הספר, במיוחד בתקופת הפיגועים, אבל יצאו לנו ילדים ערכיים, לקחנו מהכל את הטוב", מספרת אלהאם על תחילת הדרך. שניהם עובדים במקביל בשני תפקידי סיעוד בכירים בבית החולים, אלהאם מנהלת את מערך הסיעוד בחדרי הניתוח וסלאח מנהל את מערך הסיעוד במר ו פאות החוץ. "יש לזה יתרונות וחסרונות, יש לנו לפעמים דעות שונות, התקדמנו וכמנהלים יש לכל אחד נקודת מבט על מה שקורה סביב, במיוחד בשנים האחרו ו נות ושלא נדבר על עידן הקורונה ואח ו

הט פ ם של אלהאם וסלאח לזוג ות טובה:

לאפשר לכל אחד מ להתפתח מ

אלהאם: "סלאח הוא איש של שלום ומגשר, מביא את הדברים למקום טוב יותר, הוא מאזן אותי ואנחנו משלימים האחד את השנייה"

לא להתעכב על בעיות מ להסתכל על חצי הכוס מ המלאה מ לתמוך אחד בשני מ

רי, יכולים להיות ויכוחים על אם היינו יכולים לעשות דברים אחרת, מה צריך לתכנן לעתיד, אבל אנחנו לא נתקעים על הנושאים האלו וזה מה שאני אוהבת, אנחנו חושבים בעיקר איך לעשות את המחר לטוב יותר", אומרת אלהאם. סלאח בגישה שלה, כך היא אומרת. "הוא איש של שלום ומגשר, מביא את הדברים למקום טוב יותר, הוא מאזן אותי ואנחנו משלימים האחד את הש ו נייה. מקצועית אנחנו מדברים את אותה השפה, מדברים את בית החולים, מד ו ברים רפואה וכסף והתייעלות, יש לנו לא מעט אלמנטים משותפים וזה חשוב בזוגיות".

28

12.8.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות