ראשון 14.01.22

מה שהאומיקרון לימד אותי

צילום: סיגל בר־קובץ | PCR עובדים על הזוגיות בדרך ל־

הרגע שבו השפעת ניצחה, ואני הפסדתי קובץ – // סיגל בר

אם אפשר להתחסן, כבר ארבע פעמים, עצוב שאפילו החיסון לא נותן לנו להיות מוקפים באהובים שלנו ולהרגיש בטוחים. כשיש קורונה אנחנו אמורים להרגיש הכי בטוחים כשאנחנו לבד, אבל אצל חלקנו, זה הזמן שהשדים באים לבקר ש"סוגרים" עליה כבר כמעט שנתיים. חשבתי על התקפי הזעם של הילדים המבולבלים. זה לקח לי שנתיים, אבל בסוף זה קרה. שחררתי. אני אהיה אחראי, אעטה מסכה, אמנע מהתקהלויות, אבל ראבאק, אמשיך לחיות, כי גם ככה הזמן שלנו פה קצוב "אה", הייתה התגובה, "אז זה לא קורונה, איזה מזל", כאילו שהכל סבבה, ואם זה לא 'הדבר האמיתי' שהפך את המדינה לתור ארוך של תשושים ומטושים, אז מה זה משנה, תתמודדו עם מחלתכם האפורה, המשעממת, הלא סקסית. שפעת. פי. למי אכפת חשבתי על האמא הקשישה שלי

זה התחיל ביום ראשון בעקצוצים קלים בג ת רון. ביום שני גם הגוף כאב. ובשלישי כבר השתרכנו – אני, בעלי, החום שלי, הנזלת שלו והשיעולים של שנינו – בדרכנו לפעי ת . PCR לות זוגית משותפת: התור לבדיקת לא ברור אם הוא נדבק כי נמאס לו להיות טיפולי ולהכין אלף כוסות תה עם לימון, או בגלל שזה מה שקורה היום, ואין אפס: כולם נדבקים מכולם. בכל מקרה, כצמד כואבים התפגרנו בתור ת ת � שעות ההמתנה ל 30 נויות בבית לאורך שובה. במהלכן כולם דרשו בשלומנו, חפצו ביקרנו, ניחמו ממרחק ושאלו שוב ושוב אם נו, נו, כבר קיבלתם תשובה? אבל מרגע הישמע הגונג – שלילי – התפו ת גגו חיבוקי האמפתיה והדאגה הווירטואליים, ובין רגע הפכנו לסתם חולי שפעת, סתם מקנחי אפים נטולי זוהר, תהילה ויחסי צי ת בור. בלי וריאנט, בלי אומיקרון, בלי דלתק ת רון, בלי קמצוץ מגיפה לרפואה. "אה", היתה התגובה, "אז זה לא קורונה, איזה מזל", כאילו שהכל סבבה, ואם זה לא 'הדבר האמיתי' שהפ את המדינה לתור ארו של תשושים ומטושים, אז מה זה משנה, תתמודדו עם מחלתכם האפורה, המשעממת, הלא סקסית. שפעת. פי. למי אכפת. אני יודעת שמגיפה זה חרא גדול. אפי ת לו השרה שקד אמרה. לכן זה קצת מפתיע שאנשים רציונליים כמוני, שנזהרים כבר שנתיים בקלה כבחמורה, רוצים פתאום, ולו לרגע קצר, לזכות בטייטל הדרמטי וביתרו ת נותיו. אבל תחשבו בעצמכם: הרי אם היינו חיוביים, יש מצב שדורשי שלומנו היו מגי ת בים ב'וואו' ולא באכזבה; וחולשת הגוף היתה זוכה לקצת יותר אמפתיה ואהדה; ואולי מי ת שהו היה עושה למעננו קניות ושולח מרק ועוגה; ובעיקר, בתום שבוע ארו ומיותר, יכולנו סוף־סוף לסמן את ה'וי' על הדבר הזה, שתכל'ס, עדיין אורב בפינה.

צילום: אבי מועלם | " רז קינסטליך. "לצערי בתחילת השבוע זה הגיע גם אליי

הבנתי: הרגע שבו זה ממש לא צינון קל // רז קינסטליך

בשנתיים האחרונות נאלצנו לנהל עיר תחת מגיפת קו ת רונה, מדובר באתגר לא פשוט, במיוחד לעיר הרביעית בגודלה בישראל. עם זאת, הצלחנו עד כה, על אף התחלואה, לקחת את ההחלטות הטובות ביותר עבור התושבים שלנו ואף קי ת בלנו ציון לשבח על התנהלות העיר בזמן המגיפה מראש הממשלה, נפתלי בנט. הצלחתי עד כה, על ידי הקפדה הדוקה, להתחמק מהנגיף, א לאומיקרון יש יכולות מרשימות בכל הקשור לקלות ההדבקה, ולצערי בתחילת השבוע זה הגיע גם אליי. על אף מה שאומרים, לא מדובר ב"צינון קל" ואני לא במיטבי בלשון המעטה. אני מבודד אמנם מהמשפחה, אבל הכנתי לי משרד מאולתר, עם זום ומיילים, ואני נשאר מחובר, על אף הכל. בנוסף, יש לי סגנים מעולים, ראשי מנהלים מקצועיים ומנכ"ל יוצא מן הכלל, ויחד הם מסייעים לי לנהל מרחוק את העיר. זה לא פשוט, אני אדם של אנשים, אוהב לפגוש את התושבות והתושבים באופן בלתי אמצעי, להקשיב להם פנים מול פנים - אבל כרגע זה ייאלץ להמתין עד שהגל הנוכחי יחלוף. אני מבקש מכולם - לכו להיבדק! אם יש ספק, אין ספק. עברנו את הקורונה עד עכשיו ונמשי יחד בכוחות משו ת תפים, לעבור אותה גם הפעם. אני מאחל בריאות איתנה לכולם ומקווה לחזור לעירייה במהרה.

28

14.1.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות