ראשון 15.07.22

שנה אחרי הפיגוע בגן העיר: 20 ׀ ראשון לציון בניהטביב התגברעל הגמגום ויוצא לחייםחדשים

בניה טביב. "יום אחד פשוט החלטתי להפסיק להיות צילום: | " קורבן שאול גולן

,15 הטראומהשחווה בניהטביב, אז בן כשמחבל פוצץ עצמו בגן העיר, צילקה אותו קשות ‰ יום למחרתהפיגועהואהחל לגמגם, הסתגר במשךשנים רבותבביתו ושקע ברחמיםעצמיים ‰ בראיון מרגש הואמספר איך הצליח להתגבר על הלקות ולמההכי בוער לו כעת לעזור לאחרים

"לצבא לא התגייסתי כי קיבלתי פטור ולא הייתה עבודה שהצלחתי להחזיק בה מעמד. אנשים בחוץ היו רואים אותי עם הרעד

נשאר חבר שלי ואיתו הייתי מוכן לבלות ולהיחשף בפניו". מספר טביב בקושי. "אותו פיגוע המשיך לתת את האותות והנזקים שלו גם הרבה שנים אחרי. לפני , אובחנתי גם עם 2017 חמש שנים, בשנת אפילפסיה שהייתה רק מחמירה עם כל מצב רגשי ונפשי קשה. בגלל שלא הצ פ לחתי להחזיק מעמד בעבודות נכנסתי לחובות והמצב לא האיר לי פנים". טביב זוכר היטב את היום שבו הרגיש איזשהו זיק של תקווה. "יום אחד שמעתי הרצאה שעסקה בלקיחת הגורל בידיים. היה שם מישהו שממש דיבר אליי וסיפר שם איך להפסיק להיות קורבן ולרחם על עצמך ולהתחיל לשנות דברים כדי שהגורל שלי יהיה אחרת. החלטתי שאני אחיה חיים שלמים מתוך שמחה ואפסיק להיות קורבן". מה בדיוק עשית? "קודם כל עברתי טיפולים שעוס פ קים בשינוי החשיבה והתפיסה העצמית וראיתי איך זה עוזר לי ממש להתקדם. הביטחון העצמי שלי עלה והערך העצמי שלי הפך להיות דבר שאני מאמין בו. "זה לא קרה ביום אחד, זה היה תהליך של

יותר משנה, אבל בניתי את עצמי מחדש ולמדתי להעריך את עצמי ואת מה שיש לי. עד היום בכל דבר רע שקרה לי האש פ מתי את אותו פיגוע וריחמתי על עצמי, אמרתי שאני לא מצליח וששום דבר כבר לא יצליח לי בגלל אותו מחבל. עכשיו זה כבר לא קול שמלווה אותי, אני לא מוכן לוותר יותר לעצמי ולמצוא תירוצים למה לא הולך לי". התקווה טביב החל לעבוד בתור מוכר ברשת מרכולים. "זו עבודה קבועה שלא האמנתי שאני יכול להחזיק, צריך להבין, זה דבר שבעבר הייתי יכול רק לחלום עליו. בכלל הייתי נמנע מלעבוד במקום שיש בו אינ פ טראקציה עם אנשים. "ככל שהשיקום העצמי שעברתי הת פ קדם, כך גם הגמגום שלי הלך ופחת, אם בעבר לא יכולתי כמעט להוציא משפטים אז היום המצב השתנה לגמרי. בעבר הייתי צריך לרעוד כדי להוציא מילים מהפה והיום מלבד פעמים שאני נתקע פה ושם זה נשמע אחרת לגמרי". כעת, כשהוא במקום הרבה יותר בטוח בעצמו, מנסה טביב לצאת לדרך אחרת. "עכשיו הרצון שלי הוא לתת מהניסיון האישי שלי לאחרים. התחלתי ללמוד ואני רוצה להיות מטפל, לתת כוח NLP לאלו שנמצאים במקומות קשים וחושבים שאין להם יכולת להשתקם. יש לי רצון גדול להרים אנשים למעלה ממקומות נמוכים שהם נמצאים בהם. "אני גם עובד על הרצאה שבה אשלב את סיפור החיים שעברתי כדי לחזק אנשים. קיבלתי על עצמי משימה אחרי שהצלתי את עצמי - עכשיו להציל אחרים. זאת השליחות שלי". ¿

הרגשתי בכל הגוף חרדות ופחד. אם רצי פ תי להוציא מילים הייתי צריך ממש לרעוד ולנענע את הגוף. אותו גמגום קשה שהיה אצלי בגיל שלוש חזר אליי ברגע אחד. "הבעיה נמשכה מספר ימים עד שלא הייתה ברירה ולקחו אותי לרופאים שב פ דקו אותי ואבחנו אותי כמי שסובל מגמ פ גום בגלל טראומה והבטיחו לי שזה יעבור עם הזמן, אבל זה לא עבר בכלל עם הזמן, להיפך, זה רק הלך והחריף. ההסתגרות המצב החדש השפיע על טביב בצורה מאוד קשה. "הפכתי להיות אדם סגור, סבלתי מריחוק חברתי ואנשים היו צוחקים על חשבוני. ככל שהתבגרתי גם לא הצל פ חתי למצוא את המקום שלי, לצבא לא הת פ גייסתי כי קיבלתי פטור ולא הייתה עבודה שהצלחתי להחזיק בה מעמד. אנשים בחוץ היו רואים אותי עם הרעד והדיבור המגמ פ גם והיו צוחקים עליי, כך שהביטחון הע פ צמי שלי היה נמוך מאוד ולא הייתי כמעט יוצא החוצה. רק מי שבאמת קיבל אותי

אבי איצקוביץ'

הגיע לגן העיר 2002 בחודש מאי בראשון לציון מחבל מתאבד ופו פ צץ את עצמו. בפיגוע הזה נהרגו

פ � נ 40 שני תושבי העיר ועוד למעלה מ פ צעו בדרגות קושי שונות. לפיגוע היה עד שהיה בטוח 15 גם בניה טביב, אז נער בן שניצל בנס וגופו נשאר בריא ושלם, אך לא שיער לעצמו שהוא יחל במסע נפשי מתיש וקשה שעליו הוא מצליח להתגבר רק בימים אלה. כעת הוא רוצה להעניק מהניסיון שלו ולהציל אחרים שנמצאים במקומות קשים בחייהם. הטראומה "בגיל חודשיים אומצתי על ידי משפחה דתייה מראשון לציון", מספר השבוע טביב ל"ידיעות ראשון-רחובות", "למדתי בבית ספר שמעוני ולאחר מכן בתיכון טומשין, סך הכל ילדות בלי אירועים מיוחדים. הדבר היחיד שאפשר לומר שהיה חריג הוא שעד גיל שלוש לא הצלחתי לדבר והיה לי גמגום שהסתדר באופן טבעי. שנה, חיי השתנו מקצה 20 , לפני 15 בגיל לקצה. הייתי אמור לעבור באיזור גן העיר, אבל משום מה משהו בראש אמר לי ללכת מסביב ולא לעבור דרכו. פתאום שמעתי בום עצום ומההדף עפתי לגמרי וראיתי סביבי אנשים רצים לכל הכיוונים, כשב פ רקע בהלה, צעקות וצרחות. הכל היה מלא בדם וזכוכיות בכל מקום. הבנתי כבר שזה פיגוע טרור כי זאת הייתה תקופה כזאת. "חזרתי הביתה בניסיון להתאושש, אבל למחרת התחילו בעיות ששינו לי את מהלך כל החיים. קמתי בבוקר ופשוט לא הצלח פ תי לדבר, כל היום הראש היה עסוק במה שקרה ולא הצלחתי להגות מילים שלמות.

והדיבור המגמגם והיו צוחקים עליי"

"אני רוצה לתת כוח לאלו שנמצאים במקומות קשים וחושבים שאין להם יכולת להשתקם. יש לי רצון גדול להרים אנשים למעלה ממקומות נמוכים שהם נמצאים בהם"

הפיגוע בגן העיר. "ניצלתי בנס"

26

15.7.2022 ˆ ידיעות ראשון, רחובות